אתם תצטרכו להאמין לנו כשאנחנו אומרים שזאת עבודה לא קלה, לא קלה בכלל.
להתנסות בכל המוצרים החדשים שיוצאים לשוק הישראלי (ולפעמים גם מחוצה לו), לטעום לפני כולם, משלוחים ועוד משלוחים, שקיות נייר שמצטברות במשרד (ובבית), תחושת שובע בלתי פוסקת.
ברצינות, זה קשה יותר ממה שזה נראה, ואף אחד לא משלם לך על חדר הכושר, או מפצה אותך על תחושת ה-FOMO המתפתחת במהירות בנפש.
לכל הכתבות במדור "חדש על המדף"
עם זאת, מדור "חדש על המדף", על טועמיו, סקרניו וצרכניו הנאמנים, יצא שוב לדרך, נחוש ומוכוון משימה. והפעם - שקית של הפתעות. כן, אנחנו מאוד אקלקטיים.
בתיאבון!
ואז, בין כל השתוללוליות הממתקים ומשלוחי המנות של פורים, משחקי שוקולד פרה ובפלות לימון או הקאמבק ההיסטורי של בן אנד ג'ריס, הגיעה שקית שנראתה שגרתית לחלוטין אבל יצרה רעש מסקרן. רעש טבעי של שקיות, ורעש של עניין.
המהלך של מאפיית אנג'ל, תחת כנפי המיתוג "לחם בטעות", הוא בוודאות שיווקי כמובן, ובוודאות ממזרי ודי בוודאות גם חכם, גם חמוד וגם יוצר מעורבות בלתי צינית, מהסוג שפעם היו עושים כאן קצת יותר, לא?
מדובר בלחם שגרתי שנפרס עבה יותר מהרגיל במאפייה, ומשווק כעת החוצה כ"אופס, טעינו, חתכנו עבה סליחה אבל אנחנו לוקחים אחריות והנה זה רשום כאן ויש מהדורה מוגבלת של השגיאה האומללה הזאת וניסינו וזה עובד טוב כפרנץ' טוסט אז יאללה גם אתם יכולים ושוב סליחה".
ובמילים אחרות - "לחם בסגנון אמריקה הוא הלחם הנמכר ביותר של מאפיית אנג'ל. הוא ידוע ברכות, מתיקות, ואווריריות. ואולם, מפה לשם, לא משנה למה, דקה לפני פורים יצאה לנו בטעות, כמות עצומה של הלחם עם פרוסות עבות במיוחד! והאמת שלא התכוונו. טעות ממש. אז ישבנו וחשבנו מה לעשות עם כל הלחם הזה שנולד בטעות, ותוך כדי הישיבה שהתארכה נהיינו רעבים, אז טעמנו והאמת היא שהטעות גרמה לתגלית לא רעה בכלל. מאיתנו באהבה, מאפיית אנג'ל. כי מי שלא טועה, לא לומד", לשון ההודעה לעיתונות.
כקופי, זה מצוין. כלחם, זה מצוין גם כן. כפרנץ' טוסט, ובכן, זה מצוין בשלישית. בלי אחד מהם, כל זה היה נכשל, או לכל הפחות לא מעניין. כששלושתם עובדים (פלוס רכים בול ואפילו טבעונים), זה כבר שיחוק שמצריך התייחסות, יוצר מעורבות, מדליק דיונים ושיחות רשתיות, וגם, כלומר, בעיקר, עושה יופי של ארוחת ערב (כמו הפרנץ' טוסט פטנט הזה, למשל). בכוונה, לא בטעות.
בשלוש מילים: לחם מן השמיים