עצי התות של משפחת יצחקי מחכים. אתם מוזמנים להתנפל

השמש חמה כהרגלה בקודש של בוקר שבת ונדרשת כאן עבודת ידיים מסוימת. מדי פעם מבצבצות טיפות זיעה מבעד לחולצה והרגליים העירוניות זקוקות לכמה דקות כדי להסתגל לרגבי האדמה הקשים יחסית. הרגליים, והנעליים גם.

כן, יש במטעי יצחקי כמה אתגרים לישראלים המפונקים שלא גדלו במושב (כלומר, אני) אבל התגמול מתוק. מתוק מאוד. מתוק עד כדי להביט באצבעות שלך ולהבחין בשלב מסוים, מאוחר מדי לכל הדעות, שאתה נוטף עסיס אדום ומלכלך.

וזה, בלי לדעת מראש, בדיוק מה שרצית שיקרה בעצם.

הפרויקט הגדול של משפחת יצחקי התחיל מקרייב מסוים מאוד וממוקד מאוד לתות הימלאיה. הם שתלו עץ ניסיוני אחד בגינה הפרטית בכפר הס, ראו כי טוב וכי טעים, והגדילו. הצמיחה המעריכית הזאת המשיכה, כמובן. ריבוע שטח אחר ריבוע שטח, מטע אחר מטע, וכעת עשרה דונמים של ארץ זבת חלב ותות.

העונה קצרה, ומגיעה לשיאה בימים אלה, מוציאה מפיצים ומשווקים למדפי החנויות אך גם מזמינה את הישראלים לחוות בעצמה, לקטוף ולטעום ולקטוף עוד ולטעום עוד עד שאתה מוצא את עצמך מלא מתותים. איזו תחושה מוזרה-מצוינת זאת.

הרקע המשפחתי לא רמז בכלום על הסיפור הזה, לא מנקודת המוצא ובוודאי לא על נקודת המפגש הנוכחית, עם הורים לא חקלאים, וחמישיית אחים-אחיות - יוס, איתמר, יעל, אלה ורועי - שאף אחד מהם לא הלך בכיוון הזה. "אני ממשילה את המסלול שלנו ללב", מתארת יעל, אחת מהם, "כל אחד תפס כיוון והתרחק ואז כולנו נפגשנו באמצע, במרכז, ביחד".

כעת, כשהם לא בשירות מילואים כלומר, כולם סובבים את האדום-סגול הזה על כל משימותיו, כולל אבא גאה שמכוון את התנועה בבוקר אותה שבת, ודינמיקה קבוצתית כללית רגועה מאוד, מחויכת מאוד, בלתי ישראלית בעליל. מושבניקית, בקיצור.

הקונספט כאן ידוע ומוכר - שישי ושבת של חודש מאי, 09:00-15:00, ארבעים שקלים כניסה לאדם (מגיל שנתיים) שמקנים קטיף ככל יכולתך שכזה, ואפשרות לקחת מחצלת ולהתיישב בין העצים לפיקניק (יש אפילו דוכן ג'חנון צמוד, לחיזוק). רוצים גם הביתה? קופסה קטנה תעלה 20 שקלים נוספים, ושלישייה נמכרת ב-50. נדמה לי שאין צורך להזכיר כמה הן יעלו בסופר.

מסביב, אין הגדרה אחרת, התרגשות של אנשים. זכרונות ילדות צפים פה וסיפורי מור"ק על טיפוס נחוש במעלה עצים מסתובבים בין המבקרים. אין אחד שלא חווה כזה. אין אחד שלא התגעגע. הגידול הספציפי הזה, מהבודדים המוסדרים במקומותינו, מבעיר בפנים משהו חם של ישראליות שורשית.

הוא קשה לתפעול וקשה לקטיף משום שהקופסאות צריכות להגיע ללא רבב למדפים ומשום שהפירות עדינים, אבל אתם - ברור - מוזמנים לשים את העדינות בצד. העצים נמוכים בכוונה, כך שגם הילדים יכולים להתעסק איתם, והכול מתפקע מפרי. תותים כהים ותותים לבנים בהירים, חמצמצים בחלקם, ונהדרים באופן כללי. שבת בבוקר, יום יפה, שוב.

קטיף תותים, מטעי יצחקי, כפר הס