כנהוג בז'אנר, הפוסט של פדמה לאקשמי עשה רושם ראשוני הומני לחלוטין. מכיל ואנושי, מתרחק מעימות וסולד מלקיחת צדדים. "לא למלחמה". פשוט כך. לבן על גבי שחור, ברור מספיק בשביל כל אחד מ-1.9 מיליון עוקביה באינסטגרם.
הרושם הראשוני הזה החזיק מעמד בדיוק לאורך שתי המילים הללו. אחריהן, היא דאגה לקעקע אותו לחלוטין.
"שאלות?". לאקשמי
"אני לא יודעת מי צריך לשמוע את זה, אבל ארצות הברית שולחת לישראל 3.8 מיליארד דולר מדי שנה", ציטטה אשת האוכל קטע מפודקאסט פופולרי שעסק בכספי הסיוע האמריקניים, ואז הגביר במהירות, דוהר לעבר רף אנטישמי ברור ושקרים בוטים, "יש להם ביטוח בריאות. לכם אין. יש להם סבסוד ממשלתי להשכלה גבוהה. לכם אין. שאלות?".
משם, המשיכה לאקשמי ושיתפה נאום מאולתר של שר החוץ הירדני בבניין האו"ם בניו יורק, שבמסגרתו הצהיר בעבר כי "הקהילה הערבית ערבה לביטחונה של ישראל אם זו תחליט לסיים את הכיבוש, ואת שפיכות הדמים", ספק רומזת ספק מבהירה שאין כלל בעיה, מקסימום בעיה מומצאת. כמה פשוט.
לאקשמי, שנולדה בהודו ועשתה קריירה אדירה בארצות הברית (כדוגמנית, כמנחה המיתולוגית של "טופ שף" וכיוצרת של הסדרה "Taste The Nation" שעוסקת, כמה לא מפתיע, במטבחי המיעוטים במדינה, לרבות פרק יהודי מרגש), חצבה לעצמה לאורך התקופה הזאת מעמד ועומק, והפכה לדמות עגולה ורגישה, מודל לחיקוי.
בפן האישי, היא חיה במשך כמעט עשור עם הסופר סלמאן רושדי, וזכתה לצפות מהשורה הראשונה באכזריות האיראנית שהורידה אותו למחתרת בעקבות פרסום ספרו "פסוקי השטן", ותקפה אותו פיזית לבסוף, שנים ארוכות לאחר מכן. הברוטליות, עם זאת, משויכת על ידה כעת למדינה אחת בלבד.
"שאלו את עצמכם מי מרוויח מהמלחמות האלה. מי מנצח ומי מפסיד", ביקשה וענתה מיד, "כשילד מת בקצה השני של העולם מפצצות שאנחנו יצרנו, איננו יכולים להיות נקיים". לסיום, שהרי עד כה ההכרזות האלה עוד הותירו חרך צר לחיבוק אוניברסלי פוטנציאלי, הגיעה ה-MOAB. "העם האיראני סבל מספיק". שוב, ככה פשוט.
"להתראות, ואנפולואו"
הפוסט, שצבר כבר כ-54 אלף לייקים וכ-2,600 תגובות, לא הפתיע אף אחד, בוודאי לא אחרי מלחמה ממושכת כל כך בעזה, ובשדות הסושיאל המקבילים לרצועה שעוינים את העולם היהודי. רבים תמכו בו, ובה, כ"מישהי שלא מפחדת לומר את האמת", וקולגות ישראליות שניסו לעצור את הפרץ נותרו בודדות במערכה, תרתי משמע.
"פדמה היקרה", הגיבה סבינה ולדמן, "התעצבתי כל כך לקרוא פוסט כה שגוי ואנטישמי ממישהי שלמדתי להעריך. הלוואי והיית בודקת את העובדות לפני הפרסום".
היא טרחה להצביע על אי-דיוקים והביעה תקווה לתיקון, אם כי ברור למדי שאף אחת מהפעולות האלה לא תתרחש. "להתראות, ואנפולואו", סיכמה בדרך היחידה האפשרית.