מוזר מאוד, כמעט בלתי קביל ולבטח פרובוקטיבי, להתחיל לכתוב על הגריל רום דווקא מהסלט. מסעדת בשר עם רזומה ירושלמי מפואר שיורדת לפופ-אפ בתל אביב, מפרקת את המונח לגורמים ונוטעת שורשים, מבליטה נתחים ומדברת שוטף ובקיא על יישון, ואתה מתמקד בעלים?
מוזר מאוד, אפילו בלתי קביל, בוודאות פרובוקטיבי, אבל אין ברירה. "ליטל ג'אם, אבוקדו, בצל ירוק, עירית, רוטב הדרים", כורז התפריט בסולידיות, מכין את הקרקע לפיהוק ירוק שגרתי. במקום זה, מגיעה לפינת הבר צלחת ענקית, צלחת אליפות, ועליה גבעה מותאמת פרופורציות, ממוססת התנגדויות. מדהימה וזכירה גם ימים ארוכים אחרי. עלי חסה, אבוקדו, בצל ירוק, עירית, רוטב הדרים. אמת בפרסום, אבל זאת אמת לאמיתה, והאמת היחידה שצריכה להישמע בבית המשפט הזה.
כן, מסעדת בשר מפוארת, ושתי הפסקאות הראשונות שלך עוסקות בסלט ירוק. עכשיו דמיינו מה הולך פה עם כל השאר.
בטלו את הפופ-אפ, אני רוצה לעלות. הגריל רום
הגריל רום מפעילה כבר שנים סטייק האוס ניו-יורקי מתוך מלון המלך דוד בבירה, והוסיפה לו בחודשים האחרונים מהדורה בלתי כשרה, קו ראשון לים, מתוך קומת הכמעט-טיילת של מלון דן התל-אביבי.
אתה נכנס פנימה, והלב מפרפר כמעט מעצמו, שלא לדבר על הבטן, על הראש ועל שורת איברים אחרים. מארחת בכניסה מימין, חלון פנורמי ממול, בר ענקי משמאל וחמארה פנימית. השפתיים שואלות "איפה השירותים", אבל הרגליים מתחילות לנוע מעצמן, חולפות על פני המטבח הענקי, לוקחות שמאלה-ימינה-שמאלה על אוטומט, מרגישות בנוח. מרגישות בבית.
מי שתופסת במודע את החלל של רפאל (וגם של אנימאר) כנראה יודעת מה היא עושה. מי שלא מתכוונת להשכיח ולטשטש, אלא לעשות כבוד, בטוח יודעת מה היא עושה. זה אמיץ, זה מרשים, זה אפילו קצת ירושלמי באופי.
פנימה, מקסים. רצו סטייק האוס, ועשו סטייק האוס.
זה קלאסי בעיצוב, מרווח מאוד במפת ההושבה, מאפשר פרטיות ונע בין שולחנות גדולים, משפחתיים-קהילתיים, חדר פרטי גדול, מחיצות שמצליחות לעשות גם אינטימי וגם ים, ואותו חלון ענקי, פיסת עיר-חוף מופלאה, שהיא לבדה שווה הגעה.
כזכור, רואים אותה גם מהבר, כך שאין צורך באמת להיתקע על הזכוכית, ואפשר להרוויח מכל העולמות - האוכל של רועי ענתבי, הנוף של רון חולדאי, ותשלובת השירות-בירמון-חוויה של הגריל רום. ציורי קיר ופסלים, יצירות אומנות, ריהוט חם ועץ חמים, מנורה בצהוב עמום על שיש מרשים. בהרבה ידיים זה היה יוצא קלישאה, העתקה. פה זה מרגיש כמו המקור.
התפריט אינו גדול, אבל מפתיע באפשרויותיו ויצליח להמם גם כאלה שלא לחוצים על קרניבוריה מתקדמת. לעזאזל, אפשר להרכיב כאן ארוחה נהדרת גם בלי מזלג אחד של בשר.
זה מתחיל עם אויסטרים מבחוץ וקוויאר משלנו, ושלוש מנות נאות (75-78 שקלים) - טרטר טונה עם אשכולית ונענע, אינטיאס עם צ'ילי מותסס וליים, וכן טרטר בקר עז טעם, עם איולי צלפים עוקצני ותיבול מינימלי בלבד. יותר מזה לא צריך. כלומר, חוץ מהלחם הקלוי.
משם, צמד סלטים (65-68 שקלים) - קיסר ויצירת הפאר הירוקה ההיא - וארבע מנות פתיחה (72-82 שקלים) בדמות כבד עגל קצוץ, רוסטביף, מולים ולביבות סרטנים עם איולי אנשובי. נדמה לי שהחלק הזה לבדו ירכיב לכם ארוחה אידיאלית, אבל במקביל נדמה לי שאף אחד לא ישעה להמלצה הזאת.
העיקריות הנורמטיביות (88-198 שקלים) נעות בין צלעות טלה לשניצל עגל, עם עצירות בשוליים לפורל, לברק שלם בגריל ולינגוויני קאצ'ו א פפה, חזרה למרכז הנתיב עם ניו יורק סטייק (65 שקלים ל-100 גרם) ופילה בקר על העצם (194 שקלים) ומהלך פתייני במיוחד בדמות סמאשבורגר (88 שקלים). האחרון, עם ביצת עין, הרבה צ'דר ויכולות הבשר המטבחיות, הוא המבורגר לחיות למענו, לחזור אליו, ושוב.
מסגרת גדולה, בולטת-בוהקת, מבהירה היטב לקוראי התפריט מה חשוב פה, ומה אסור לפספס. תחת הכותרת "The Grill Room Cut", מוסבר על נתחים מפרות הולשטיין מקומיות, על יישון בן שישים יום לפחות, ועל נתח משויש, עסיסי ובעל טעם עמוק.
תצוגת התכלית של הצהרת הכוונות הזאת מחולקת לארבע אפשרויות - פריים ריב, טומהוק אימתני לזוג (לפחות), קינג קאט" נדיר יחסית במחוזותינו שמיועד לשולחן חובב דרמות, וכן "אינגליש קאט" המשלב תהליכי צלייה איטית תוך ויתור על העצם. המחיר - 70 שקלים ל-100 גרם - מייצג רף שפוי, בוודאי ביחס לתוצר, ולבשר. זה יצרי, אקוסטי ביכולתו לגרום להכול מסביב להשתתק, וזה בעיקר טעים. קלאסי, כפי שהתכוון המשורר הירושלמי.
העסק נחתם - בניגוד מוחלט להרבה מאוד מקומות אחרים במחוזותינו - בתפריט קינוחים שלא מוותר לעיקר, לא נופל ממנו, רק מרים. ארבע אפשרויות (ובואו נשים בצד רגע את "פירות העונה" שהרי ידוע שפרי זה לא קינוח), ובהן מעין טארט שוקולד שמשלב בצק פריך כהה ומוס שקשה להחמיא לו מבלי להישמע מאוהב, וכן קרפ סוזט שמפעיל את כל מערכת החושים - עגלה ייעודית שמתגלגלת לשולחן, להבות גבוהות של ליקר ואותו Flambé מפורסם - ומסיים בחוש החשוב מכולם.
אלה גורמות לך לחזור לנקודת הפתיחה ממש, ולהבין שהיית יכול להתחיל את הכתבה לא רק עם סלט ירוק, אלא גם עם טרטר, עם קינוח, עם המבורגר ואפילו עם צ'יפס (כן, ברור שתהליך ההכנה שלו אורך שעות ארוכות, שלא לומר יממה פלוס-מינוס, וברור שהוא מושלם). עדיין סטייק האוס, נכון, אבל פחות במובן של בית, ויותר במובן של בית ספר.
הגריל רום, מלון דן, הירקון 87 (או הרברט סמואל 94), תל אביב, 03-5202427