זאת שנת 2025, ועדיין לא הצלחנו לפענח איך האמהות שלנו עשו את זה. זכרונות הילדות של כולנו מעט מטושטשים ובוודאי לא הומוגניים, אבל רבים יודעים לשחזר חזרה ממסגרות הביתה, ואוכל שמחכה.
לא תמיד היה שם סיר על הכיריים - החיים הם בדרך כלל לא סיפור מורשת במאסטר שף - והרבה פעמים הפורמט היה צלחות שממתינות לכם, ולמיקרו. אבל השורה התחתונה היא שחשובה כאן - בישולים ביתיים, יומיום, כל יום, מדי יום. תוך כדי עבודה פול-טיים.
זאת שנת 2025, ואני, לפחות, נואשתי מלפתור את התעלומה הזאת. נואשתי גם מלעמוד בקצב בעצמי, כהורה. לא יודע איך הן עשו את זה אז, ובטח לא יודע איך הורים אמורים לעשות את זה היום. רום יריב, לעומת זאת, יודע.
"הומייד" שלו הוקמה לפני כחמש שנים והוא בן 24, אז את כל חישובי הגיל ונקודת ההתחלה מומלץ לעשות על הצד המפרגן של הסקאלה. "ההורים שלי היו אנשי קריירה ולא בישלו הרבה. הסבתות כן, אבל כבר כילד וכנער התחלתי לחשוב על הדבר הזה", הוא מספר, "על הצורך של הורים לילדים אחרי גיל צהרון ולפני העצמאות כבני נוער להאכיל כל יום".
מבחינתו, כמובן, זו לא רק עצם ההאכלה. הוא מדבר על מגוון ועל תזונה שפויה, על בריאות ועל החשש ההורי. אנחנו קוראים לזה פשוט רגשות אשם, ומקבלים אותן כבר בחדר הלידה. הוא, מצדו, מנסה לנטרל לפחות חלק מהן.
הפורמט נראה מעט מורכב בתחילה, אך מפושט היטב ככל שאתה נכנס לעניינים. הומייד היא בעצם שירות מנויים לאוכל עד הבית, ואת שאר האותיות הקטנות היא פותרת במהירות. כן, מדובר במנוי חודשי. לא, זאת לא חתונה ואפילו לא חדר כושר, כך שהביטול גמיש וידידותי. כן, יש מינימום הזמנה של שלוש ארוחות בשבוע, ו-14 בחודש. לא, אין תפריט צמחוני, וגם לא התחייבות למנות נטולות גלוטן. כן, זה כשר.
וכן, זה לא זול. מנוי חודשי לילד אחד מתמחר ארוחה בודדת ב-79 שקלים, והמחיר יורד (פר ארוחה) ככל שמתווספים ילדים נוספים בבית (1,738 שקלים לאדם בחודש, 3,036 שקלים לצמד, ו-3,894 שקלים לשלישיה). לדבריו, זה לא מכוון להיות זול. אם יותר לי להוסיף, לא בטוח(א) שזה יותר יקר מארוחת צהריים שמוזמנת הביתה במשלוח, וממש לא בטוח(ב) שהשאיפה הראשית של כולנו היא שהשירות הזה יהיה הכי זול שאפשר. זול, כולנו יודעים היטב, אומר כל מיני דברים, בטח על דברים שנכנסים לפה שלנו, ושל הילדים.
"אנחנו שולחים אוכל איכותי, במנות גדולות ומשביעות, והבחירה שלנו היא לא ללכת על המחיר הזול", הסביר, "יש אפשרות לייצר במפעל ענק אוכל זול יותר אבל המטרה שלנו היא דווקא להגיש, לשלוח, אוכל בריא יותר, עם אינטגריטי. כשלא מוזילים עלויות אז עובדים עם בשר מעובד, עם נקניקיות. אנחנו מגישים מנה של פסטה אסאדו עם הרבה בשר מפורק בפנים, עם חלבון, פחמימה וירק, עם בטטות ופטריות. זאת מנה שעולה הרבה. להורים שמצטרפים אלינו זה חשוב. הם רוצים כלכלי אבל גם איכותי".
המשלוח עצמו מגיע פעמיים בשבוע (בראשון ובשלישי) ומונח במהלך הלילה על מפתן הדלת שלכם, בתוך ציידניות מוקפדות. זה כלול במחיר, ומשפיע עליו כמובן ("אלה לא ילדים על אופנוע עם ארוחה שמתנדנדת ומתפרקת").
התפריט רץ לאורך ולרוחב, עוצר בכל קלאסיקה ומסמן כמעט כל צ'ק בוקס אפשרי. אפשר לומר בוודאות שמהבחינה הזאת, מגוון פה וצבעוני פה ומעניין פה הרבה יותר מבכל בית נורמטיבי. וגדול גם. "אנחנו רואים מול העיניים דווקא את המתבגרים", הסביר, "אז הארוחות בהתאם. מנות של 600 גרם, מאוזנות מבחינה תזונה. זאת לא מנת ילדים קטנה בבית קפה ובמסעדה, ואנחנו אומרים במפורש שאם יש בבית ילדים קטנים יותר, סביר שמנה אחת תספיק לשניהם".
יש כאן קציצות עוף בקארי עם קרם קוקוס ואושפלאו עם בשר אסאדו מפורק, סוג של חריימה דג עם ניוקי שמקפיד לא להיות חריף (אבל כן פיקנטי) ופאייה עוף ספרדית, קבב עם אורז משובץ פטריות ואפונה ומנת חזה עוף על שעועית ירוקה, שווארמה (בצלחת או כסט מתבקש עם פיתה) ושיפודי פרגית עם הום פרייז, סופריטו בשר טחון ונודלס שהוקפצו עם עוף, מקלובה עוף וכרעיים.
הגדולה כאן, עם זאת, היא שכל הבחירות האלה אינן דורשות בחירה כלל. להיפך. אתם לא יודעים מה מגיע אליכם, ומשחררים כאב ראש אחד תמורת גיוון, קפיצת ראש תודעתית קטנה לבריכה רגועה יותר של תזונה ביתית. בינינו, אם הייתם יכולים לבחור - ויותר מזה, אם הילדים שלכם היו מקבלים את הכוח לבחור - זה היה מסתכם בארוחות זהות, אחת אחרי השניה, רק כדי לא לטלטל את הבית, נכון?
"ברור שאנחנו רוצים וצריכים לתת לאנשים מה שהם אוהבים, אבל הכוונה הייתה להוריד התעסקויות, ורוב הלקוחות שלנו מתים על זה", תיאר, "התפריט רחב, ויספק גם ילד שאוכל הכול ושראה קצת מסעדות וטעמים, וגם ילד שלא זז מהשניצל".
יריב התחיל לבשל מהמטבח של אמא במבשרת, וכשהעסק תפס, הוא הקים מטבח מסודר במודיעין. "המשכנו לכפר סבא וזה תפס גם שם, התרחבנו לאזור השרון, עברנו למטבח גדול, ומשם כבר גדלנו מאוד, בין יבנה וקיסריה, כולל יישובים קטנים, קיבוצים והכול".
ההתפתחות הזאת מעידה גם על קהלי היעד, אבל מה שניתן היה לתייג בהתחלה כמשפחות עם (קצת יותר) כסף, מוסבר על ידו פשוט יותר, כ"אנשים שאין להם זמן, או אין להם מספיק זמן. רוב הלקוחות שלנו הם משפחות עם יותר מילד אחד, וגם הורים שאוכלים. אין להם מתי לבשל אפילו לעצמם".
בגיל 19, הוא הראשון להודות, "לא ידעתי ביזנס, אבל ידעתי אוכל. עשיתי את כל הטעויות בדרך, כל מה שאפשר לדמיין וכל מה שאי אפשר לדמיין. הכול בגלל הגיל, אבל הגיל גם איפשר לי להיות נאיבי, ולחלום. אמרו לי 'מי עושה מנוי לאוכל', כי לא הכירו בארץ, למדתי תוך כדי תנועה וגיליתי כמה הצורך חזק, וכמה אנשים רוצים את זה".