בשעת צהריים מוקדמת של קיץ ישראלי, באר שבע מטיחה אותך למדרכה עם הרבה שמש ומעט צל. מטיחה, ואז מתיכה. התושבים כאן נשבעים באחוזי לחות נורמטיביים ובאוויר פתוח יחסית, נושב, אבל בהינתן שלחות נורמטיבית היא עדיין לחות ובהבנה שהאוויר האמור הוא אוויר מדברי, אתה מחפש את הדרך הקצרה ביותר ממזגן למזגן, ומשאיר את ויכוחי מזג האוויר למישהו שיודע לטמפרר את עצמו תוך כדי דיבור.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
יש כאן ראש עיר ויש בני אדם, אבל כנהוג בימים כאלה, השליטה היחידה היא השמש. הרחובות ריקים יחסית, מחכים להפוגה, ואתה מבחין בדמויות מהירות הליכה ומהירות החלטה, בכיוון אחד בלבד. גם במערב הפרוע וגם בדרום הרגוע, מסתבר, השריף האסרטיבי ביותר זקוק לכובע, ולשובע. המשהו הזה כאן הוא פינת אוכל.
עשור של מיגנוטים. פינת אוכל
ממלכת הכריכים של חי הלברון חוגגת עוד מעט עשור של מיגנוטים ברחוב רינגלבלום, מרכזה הבלתי רשמי של שכונה ד', שבעצמה יכולה לטעון לכתר המרכז הבלתי רשמי של באר שבע כולה. את המשפט האחרון, עם זאת, יש לקחת בעירבון מוגבל משום שידיעותיי בעיר מינימאליות מינוס, ומבוססות על המלצות ממוקדות של יקירת המערכת, ועל ניווט שכלל הרבה מאוד מבטים לצדדים, ואז הבנה שהגעת.
הרחוב צנוע, והמקום צנוע, מציע חזית רחבה יחסית וכמה ספסלי ישיבה חיצוניים שפעילים, אני מניח, בעולם ללא התחממות גלובלית (או בערב פשוט). הבפנים ממשיך את הקו עם חלל גדול, פשוט ופונקציונלי, זרימה חלקה מהכניסה לדלפק ולוויטרינה, ומשם לשולחנות.
שתי ידיים ועשר אצבעות. ככה בנו את זה בהתחלה, וככה פיתחו את זה בהמשך. הידיים האלה עדיין שם, עכשיו, עדיין עובדות. כשזאת הכרוניקה וכשזה מוסר העבודה, אתה יודע שגם הטעם יצטרף.
התפריט כתוב באופן הכי מפורט שידוע לאדם על לוח שחור בגודל שעשוי להספיק לשלוש כיתות לימוד לפחות. זה לא עוזר, ולכן הוסיפו עוד לוח ועוד הסברים בצד, עם כמה כללי יסוד שנכתבו בדם (מטאפורי כמובן) של לקוחות שלא הפסיקו לנדנד (לא מטאפורית בכלל).
יש כאן כריכי פורטובלו, חביתה או סלמי (45 שקלים), מיני פסטרמה, פפרוני, מיקס וחזה עוף (50 שקלים), ענייני רוסטביף, קורנדביף, כתף בקר ועירבובים של אלה (55 שקלים) וגם אסאדו (כולל טבעוני), אווז, בריסקט, חצי-חצי שכזה, שורט ריב ושייטל עגל (58 שקלים). כל אלה נכנסים ללחמניית מכולת בגודל - ועם יכולת העמסה - של משאית משא יחד עם בצל ועגבניה, ועם ספק תחינה ספק בקשה ספק דרישה לאפשר לצוות למרוח בפנים *הכול*.
המשפט האחרון, אגב, מנוסח כ"המלצה" על לוח הטל"ח, אבל המלצות כאלה אנחנו מכירים מפרקים מיתולוגיים של הסופרנוס, למשל. ולכן הסכמנו בלי בעיות.
וכמה טוב שהסכמנו.
מהצד, כנקודת התחלה, התפריט של פינת אוכל לא קופץ עליך עם פתיינות. להיפך, הוא מחכה ומעדיף לעשות רושם שני מדהים על פני רושם ראשוני שטחי. הלחמניה עולה בעצמה על הפלאנצ'ה למעין צלייה קצרה וקלייה ממושכת, וממשיכה משם לצד הטוב של הוויטרינה, ולריקוד מריחות ממושך, עתיר כוריאוגרפיה וצבעים.
יש כאן, אחד אחרי השני וכולם ביחד, ממרח פלפלים קלויים וממרח פסטו-נענע, ממרח מלפפון-שום וממרח סלק ופירות יער, ממרח מיונז-שום ורוטב שזיפים. כן, אחד אחרי השני וכולם ביחד. זוכרים את ההמלצה? היא מלווה בנ.ב של "אין רטבים בצד - הכול בסנדוויץ'" ובהבהרה ש"לא חוצים את הסנדוויץ' - הוא מתפרק. ולא לבקש סכין!".
התוצאה אמורה להיות מבולגנת ומקושקשת, אבל במקום זה בחרה להיות מדוגמנת ומטושטשת. טישטוש, כי זה מה שרואות העיניים הנעצמות בזמן שאתה מתייחד עם כריך כזה. חביתה משלוש ביצים, עשויה בול, עם הירקות הטריים והתזמורת הממרחית, צריכה להירשם על ידי רופאים לשיפור בקרים. מיקס בשרים עם אותם תוספים ואותן תוספות הוא כל מה שרצו להיות כריכי נקניק ברחבי הארץ, ולא השכילו.
האם מרגישים באמת כל אחד מהממרחים וכל אחת מהמריחות? אולי לא תמיד, אולי לא כל הזמן, אבל בהחלט כן, פעם זה ופעם זה, חמוץ-מתוק ועוקצני. זה לא אמור לעבוד, זה לא אמור לשיר בקול אחד, והנה זה עובד, הכי עובד, ושר חזק. ולסיום, חתיכת פרי, הסיגנאצ'ר של המקום, בתוך הסנדוויץ'. לפעמים מלון דק, לפעמים פרוסת אננס, תלוי בעונה ובשיתוף הפעולה שלכם. וכבר הסכמנו שכאן משתפים פעולה, נכון?
חי ואשתו בת-אל מתפעלים מקום יעיל מאוד - הטלפונים לא מפסיקים, ואיתם הזמנות וטייק-אווי ו"תכינו אני בא לקחת" - ומזמין מאוד שאחרי כל כך הרבה שנים לא זקוק לשום המלצה ממני. הוא שם מנקודת הפתיחה ועד עכשיו, לא הולך לשום מקום ובמקום זה רואה אותך מגיע מכל מקום.
חלק מהקסם הוא כמובן שימור הכללים והחוקים, וההבנה שפריצתם לא רק תפגע במרקם העסקי, אלא גם תפגע בכריך, ובוודאות תפגע בטעם. בכל מקום אחר במרכז, נגיד, היה כבר ליין שלם של רטבים למכירה בתוך מקרר ממותג. פה כמעט עושים לך דווקא, עד שאתה מבין שהכול לטובתך. כל מערב פרוע, וכל דרום רגוע, זקוקים לשריף. הוא אולי לא יסדר את השמש ואת מזג האוויר, אבל הסנדוויץ' מושלם.
פינת אוכל, רינגלבלום 15, באר שבע