אתם תצטרכו להאמין לנו כשאנחנו אומרים שזאת עבודה לא קלה, לא קלה בכלל.
להתנסות בכל המוצרים החדשים שיוצאים לשוק הישראלי (ולפעמים גם מחוצה לו), לטעום לפני כולם, משלוחים ועוד משלוחים, שקיות נייר שמצטברות במשרד (ובבית), תחושת שובע בלתי פוסקת.
ברצינות, זה קשה יותר ממה שזה נראה, ואף אחד לא משלם לך על חדר הכושר, או מפצה אותך על תחושת ה-FOMO המתפתחת במהירות בנפש.
לכל הכתבות במדור "חדש על המדף"
עם זאת, מדור "חדש על המדף", על טועמיו, סקרניו וצרכניו הנאמנים, יצא שוב לדרך, נחוש ומוכוון משימה. והפעם - . כן, אנחנו מאוד אקלקטיים.
בתיאבון!
באיחור ניכר, והרבה מעבר למה שההייפ והכבוד העצמי מאפשרים, נפתחה הקופסה המפורסמת ביותר במדינה. באיחור ניכר, אבל גם בתזמון מצוין, שהרי אין יותר סולד-אאוט. ההיסטריה דעכה באופן טבעי, והגיע הזמן להיכנס לפרופורציות.
הערכות מלומדות מדברות על מכירות של אלפי "עוגות דניאל עמית" מדי יום במהלך השבוע הראשון, ועל ביקוש שעולה מאוד על ההיצע, ולא משנה על כמה ההיצע הזה עמד. היום, כשהכול התייצב (חוץ מהחיים כאן, כמובן), אתם יכולים לקבל עוגה תוך דקות. אבל הנה השאלה האמיתית כאן - היום, כשהכול התייצב ואתם יכולים לקבל עוגה תוך דקות, האם אתם באמת רוצים כזאת?
העוגה עצמה מגיעה במצב הצבירה הידוע של "מצוננת", ומפצירה בך לחכות כמה דקות לפני ההתנפלות. בהינתן שהקופסה היא חלק מהסיפור, ובהינתן שקופסת מתכת לא אוהבת מיקרוגל או תנור, המתנה חייבת להיות פה, מה גם שהחימום הפוטנציאלי לא יעבוד עם הסוכריות הצבעוניות שמקשטות את העוגה מלמעלה.
כך, קופסה צבעונית שמחזיקה כיום כלי תפירה(?!) בעשרות אלפי בתים בישראל היא גם קופסת המלכודת של העוגה עצמה, ובית הסוהר שלה. כן, אפשר לחלץ לצלחות ולחמם איכשהו בנפרד, אבל אף אחד לא באמת עשה את זה, ועמית עצמה המליצה ללכת על הנטורל.
התוצאה, כמובן, היא עוגה קשה מעט יותר מהרצוי, מוצקה מעט יותר מהמצופה, פחות פאדג'ית מעוגות שוקולד ביתיות אמיתיות, וגם פחות עשירה. היא טעימה, מתוקה במידה - וזה כבר הישג בעולם הקינוחים הישראלי ובעולם המושגים של עמית עצמה - וילדותית בהכרח. מעולם לא ראיתי כמות כזאת של סוכריות, גם לא בכל מסיבות יום ההולדת של שני ילדיי, במצטבר. אין מבוגר אחראי שיכול לצלוח את השכבה הזאת בלי לעסוק בפעילות הנדסית מקדימה של גירוף ופינוי. כל השאר, כמובן, מחכים עם השיננית לאחרי החגים.
במבט לאחור - ואנחנו מדברים על חודש, כן? החיים כאן צריכים לקחת ריטלין - ההשקה מזכירה דרופים של סניקרס או קולקציות קפסולה פופ-אפיות ונדירות, ובעיקר מתכתבת עם מהלכים דומים מחו"ל, גם בעולם האוכל. את זה אי אפשר לקחת ממנה ומהצוות שעוטף אותה, ברור.
המילים היו גבוהות וגדולות - "חווית אכילה חדשנית", למשל, וגם "טוויסט שוקולדי אמיתי ושונה מכל מה שהכרתם עד היום", "לא עוד קינוח, אלא רגע של עצירה והתכנסות מושלמת" - ולכן בלתי אפשריות כרף תיאום ציפיות ציבורי, אך במבחן התוצאה, היא סיפקה 100 עגול. עבורה, כמובן.
כל השאר, כנראה, פחות חשוב. עמית לא מתראיינת, ומקפידה לשבור פאסון ולצאת לעולם רק כשמישהו מעז להעביר עליה ביקורת, או כשהגיע הזמן למכור את הדבר הבא. המילים האלה לא נכתבות בקטע שיפוטי, אגב. מותר לה לעשות בדיוק מה שהיא רוצה, לענות למי שהיא רוצה, להגיד מה שהיא רוצה ולבחור להתייחס רק למה שהיא רוצה. בפעם האחרונה שבדקתי, בדמוקרטיה הזאת לכם מותר לעשות בדיוק אותו דבר, ולכן די כבר עם תג המחיר ושיחות הכמה בתי חולים אפשר לבנות ב-139 שקלים. רוצים? תקנו. לא רוצים? סתמו (במיוחד סתמו עם העוגה המדהימה שאתם מכינים בעצמכם בבית ועולה פחות מעשירית. היא לא כזאת מדהימה, טעמתי).
כהרגלם של מבחנים וציונים, אתה טוב בדיוק כמו ההופעה האחרונה שלך, ולכן יהיה מסקרן מאוד לראות את העוגה הבאה של Dani's, שכבר מבטיחה "שילובים חדשים של טעמים שישמרו כולם על 'חוויית הביחד' שמגדירה את Dream Cake". מלוח? גבינתי? יקר עוד יותר? בעולם הזה, דניאל עמית שולטת, אז הכול אפשרי.