גם ביחס למדינה הלחוצה ביותר בעולם, בוקר שישי הוא סיר לחץ גועש במיוחד, כזה שצבר במשך חמישה ימים כעסים ודאגות, מטלות ומשימות, ומאיים להתפרץ בבת-אחת ולהעיף כל מה שבתוכו על סוף השבוע עוד לפני שזה מתכוון בכלל להתחיל.
אתם יכולים להיות הורים לילדים עם שעון חול קטנטן עד האיסוף מהמסגרות או הורים לחיילים שזקוקים לאיסוף וליטוף. באותה מידה, אתן יכולות להיות לוחמות וויקאנד עם מזרן יוגה ושאיפות שמתמקדות רק בקפה של אחרי, קוראי עיתונים מדופלמים ורבצנים מומחים. זה לא משנה. הזמן קצוב, לא יותר משעות ספורות, נדירות ממש, שמציעות חופש יחסי מהעבודה עם מוסדות פתוחים, תחבורה ציבורית מתפקדת (לכאורה), חנויות ומסעדות. שעון החורף הנוכחי עוד מוסיף לכל הטרפת הזאת גם שעות אור קמצניות במיוחד. רגע אחד שמש, ואפילה מגיעה עוד לפני חמש אחר הצהריים.
אין לחץ גדול יותר על הישראלי הממוצע מבוקר שישי. ולכן טוב להעביר אותו במקום שיודע להתמודד עם כל הלחץ הזה. מרקטינו, למשל.
עכשיו עדיף. מרקטינו
המסעדה הצפונית של ניב קריספין ואייל יונאי זכתה לקבלת פנים רשמית מטעם מדינת הלחץ הזאת, והמשיכה לשנה שלמה של רכבת הרים שהייתה זורקת ממנה כל מסעדן שאינו דובר עברית. הדלתות נפתחו, והמלחמה לא הפסיקה לנקוש עליהן. זזה קדימה ואחורה, מפילה טילים מול המרפסת ממש, ומתייחסת להפוגות ולהפסקות אש כאל בדיחה מתודית שנועדה להעביר מסר, ולהבעיר את כל השאר.
עבור רוב יושבי העולם שבחוץ, המסר הזה היה די, ולוותר. הם דווקא שמעו קדימה, והזדמנות, וניצלו את הימים כדי להתחדד, לשאול את עצמם מה עובד ומה פחות, ולחכות בסבלנות. איזו מילה מוזרה זאת, בטח בעברית.
תוצאת כל אלה הוא לא רק מסעדה טובה יותר, באופן טבעי, אלא גם מקום טוב יותר. קחו את הבראנץ', לדוגמה.
ארוחת בוקר שישי של מרקטינו (11:30-16:00) התחילה בנקודה מסוימת מאוד בחלל - סוג של בופה, או פתיחת שולחן, ודיל ללא הגבלה שכזה - והשתפרה תוך כדי עד לפורמט הנוכחי. קצת מזה וטיפה מההוא, סילוק של כל מיני מאפיינים שאולי אהובים על ידי ישראלים אבל שיוו למקום וויב בלתי אורגני, והנה, משהו לכתוב עליו הביתה, ואז להביא את כל יושבי הבית יחד איתך.
הכניסה למסעדה, במעטפת של בניין שטרן ברמת ישי, מוליכה אותך דרך שביל עץ התלוי שהתכסה בתפאורה ישראלית ידועה - צהוב של חטופים, נרות שמחכים לחושך המתקרב, מוזיקה וירוק נדיר של טבע, אורבני ומרחבי כאחד, עם נגיעת אקטואליה. אי אפשר אחרת.
בפנים, כל אלה מתחלפים בעיצוב שמוסיף להיות מקסים, ומשלב נהדר בין כפר ועיר, עץ וברזל. המרפסת הענקית עדיין עושה את זה, אפילו יותר מפעם, עם נוף פתוח לרווחה ורוח באוזניים. סגירת החורף משתלטת עליה יפה, והחלל הפנימי ממילא מתמודד איתה נהדר, כך שכולם מרוצים, ואתה במיוחד. קשה לנצח את שישי בבוקר, אבל כאן אתה מוביל עוד לפני שריקת הפתיחה.
הפורמט טיפה מורכב, אבל מתבהר יותר ויותר ככל שהאוכל משתלט על השיחה. בגדול, 220 שקלים יביאו לשולחן שני סלטים (פנצנלה, קיסר, עלים או רוקולה), שתי צלחות חלוקה (עם גבינות, עם בשר, עם דגים או בגירסאות צמחוניות וטבעוניות), וכן מנת לחם ומטבלים.
נדמה לי שזה התחיל עם כוכבית על מספר האנשים המקסימליים להזמנת הדיל, אבל לא בטוח שזה עדיין קורה, ומלכתחילה אין בזה צורך, או פאסון. המחיר מייצג נאמנה ארוחת בוקר זוגית בכל בית קפה ראוי לשמו בתל אביב, אלו הזמנים. כאן, עם זאת, נפתח שולחן נדיב הרבה יותר, לא מטורף בגודלו אבל בהחלט מקדש את המטרה - בוקר שישי שמח, כזכור - ומאפשר כמובן מודולריות וגמישות, הוספת מנות מהתפריט השגרתי ועצירה למחשבה מחודשת בכל שלב של הביקור. תוצאות רוב העצירות הללו יהיו, כמובן, עוד.
הלחם, כהתחלה, מופלא מיומה הראשון של המסעדה. אוורירי ובועתי ורך, רב-מימדי ומתפקד אידיאלי כמגב לריבת העגבניות ולחמאה שלידו. אתם תרצו עוד ממנו, אין מה להתבייש בזה. להיפך, האמת.
הסלטים שוברים קצת את הפחמימות עם קראנץ' ירוק ותיבול טוב והצלחות המרכזיות מוסיפות ריקוד חינני של מזלגות ואצבעות לכל המפגש הזה. יש כאן "Verdure" (שעועית ירוקה, ארטישוק מטוגן עם איולי, פרמזן וגרמולטה, סלקים בטאבון על קרם פרש וכרובית על פסטו כוסברה-פיסטוק), "Dal Mare" (סלט טונה קונפי, סלט סרדין ועלים, שרימפס קוקטייל וטרטר דג ים), "Formaggi" (ממרח סטראצ'יאטלה, קרעי מוצרלה מתובלים, ברי במילוי חמאת כמהין, פרי ועוגיית קנטוציני), "Carne" (טרטר בקר, פטה בשר מפורק, לקס בקר, חרדל, ,ציר בקר, חמוצים ביתיים וקנטוציני) ו-"Vegan" (פלפלים קלויים בתחמיץ, סלט תפוחי אדמה וירוקים, פטה פטריות, סטייק חציל וסלט עגבניות).
הגדול מתורבת, ומתייצב על הרף הבינוני והתבוני יותר של סולם ההתנפלות של כולנו, אך שתיים מהן יסדרו אתכם היטב, ואם באתם בקבוצה גדולה יותר מזוג, הרי ששתי עסקאות כאלה רק יהפכו הכול למשתלם יותר ויותר, וישפרו עוד את החוויה כולה. קפה (בהזמנה נפרדת) הוא מאסט, והבר מערבב מצוין מימוזה בטעמים ב-15 שקלים לנגלה. שוב, מימוזה. 15 שקלים. בהצלחה.
התפריט הרגיל פורש כמובן מלכודות ופיתויים משלו, עם סמאש בורגר (65 שקלים) למשתוללי הבוקר, ומנות שרימפס בטאבון או דג נא. בתחתיתו, מחכים גם שני כריכים מופלאים מהבצק של הפיצה (51-57 שקלים), עם מורטדלה-פרובלונה או כקומבינציית ירקות טבעונית. אחד כזה, וגם ארוחת הערב של שישי בסכנה. אולי עדיף.
שני העמודים האלה מתכנסים ביחד לארוחה שלמה, כוללנית ומצוינת באפשרויותיה. אפשר כאן קטן ואפשר ללכת בגדול, וחכם מצד המקום לספק דילמות גם לדייט זוגי וגם למפגש חברים רחב יותר. השירות הנעים נתפס אמנם כחריגה בעיני כל מי שעלה מתל אביב, אבל מתרגלים לטוב הזה במהירות מרשימה, מניסיון, ואם אתם זקוקים לזמן הסתגלות, המרפסת מחכה לכם, שוב, עם קצת אוויר טוב. יש ימי שישי, מסתבר, שלא מביאים איתם שום לחץ.
מרקטינו, בניין שטרן, חורש האלונים 18, רמת ישי, 073-2377004