אתם תצטרכו להאמין לנו כשאנחנו אומרים שזאת עבודה לא קלה, לא קלה בכלל.
להתנסות בכל המוצרים החדשים שיוצאים לשוק הישראלי (ולפעמים גם מחוצה לו), לטעום לפני כולם, משלוחים ועוד משלוחים, שקיות נייר שמצטברות במשרד (ובבית), תחושת שובע בלתי פוסקת.
ברצינות, זה קשה יותר ממה שזה נראה, ואף אחד לא משלם לך על חדר הכושר, או מפצה אותך על תחושת ה-FOMO המתפתחת במהירות בנפש.
לכל הכתבות במדור "חדש על המדף"
עם זאת, מדור "חדש על המדף", על טועמיו, סקרניו וצרכניו הנאמנים, יצא שוב לדרך, נחוש ומוכוון משימה. והפעם - מעבר לים, ממש כאן. כן, אנחנו מאוד אקלקטיים.
בתיאבון!
עונת הפריצה - הקפיצה, למעשה - של דני אבדיה בפורטלנד הולכת ומעצבת את עצמה מדי בוקר (שעון ישראל) לכדי אירוע של ממש. זה כבר לא תהליך אוריינטציה חמוד בוושינגטון, ופחות כפיית הרצון הישראלי על המציאות הכדורסלנית הקשוחה, אלא בשורת NBA אמיתית, כחול-לבן. לעזאזל, השורות האלה נכתבות בצל השורה הסטטיסטית המופלאה האחרונה שלו - 31 נקודות, 19(!) ריבאונדים ו-10 אסיסטים מול האלופה אוקלהומה סיטי. לא פריצה, אולי גם לא קפיצה. פשוט וואוו.
זהו ברזל, ועל ברזל צריך להכות בעודו חם. לוהט, במקרה הזה. לכן, השקת מותג החלבון החדש שלו התקבלה באופן הכי טבעי שיש, ומייצגת מהלך שיווקי חכם, מתוזמן היטב, ועם ערכים מוספים נדירים למדי בשוק הישראלי. יש כאן כוכב, והוא כוכב של עבודה קשה לא פחות מכישרון גולמי, עם אפיל בינלאומי ואפס נוכחות בביצה המקומית שמולידה לנו כוכבים בדרך כלל. בעיני עצמם, כמובן.
טורבו, תזכורת מסוימת לכינוי שלו, שואף להביא מותג חלבון איכותי "עם ערכים תזונתיים מצוינים וטעם מעולה, ובשורה חדשה ומשמעותית לשוק החלבון בישראל". ההכרזות כרכו יחד ספורט ואורח חיים בריא, וסיפרו על "חיבור טבעי לערכים שאבדיה מייצג - מצוינות, התמדה והישגיות".
שותפיו הם מיכאל אוסדון, עופר שאלתיאל ואלי זילברמן, בעלי הסטארט-אפ ראיטו המשתמש בטכנולוגיה ודאטה לזיהוי טרנדים עולמיים ולהבאתם למדפים במהירות, והוא עצמו מוגדר כשותף מייסד "שלקח חלק פעיל והיה מעורב בפיתוח המותג, בבחירת הטעמים ובאיכות המוצרים, מתוך רצון להעניק לצרכנים חוויה אמיתית שמשקפת את הדרך המקצועית שבה הוא חי ופועל על המגרש ומחוצה לו".
המהלך נפתח עם השקה משולשת של גלידת חלבון על בסיס חלב ושמנת, ללא תוספת סוכר וללא מדבקות אדומות.
המכלים, בגודל אישי פלוס של 250 מ"ל (150 גרם) מכילים 17 גרם חלבון כל אחד ו-225-262 קלוריות, ומציעים שלושה טעמים - מנגו מאיה, וניל מדגסקר ושוקולד לוז. מחיר: 28-24 שקלים.
האחרון, והמוצלח מביניהם, מכריז "עם קקאו אמיתי" על המכסה, אבל בהחלט דורש ממך מעבר ממושך על שורת המרכיבים עד שאתה מגיע אליו, ולמחית אגוזי הלוז. הטעם חמוד, שוקולדי מעט, ובהתחשב במאפייני המוצר הוא מושחת מספיק, אם כי היה כדאי לתת פה עוד טיפה עומק.
גלידת הווניל, מצדה, הפגינה מרקם מעט פחות מוצלח במפגש עם הכפית, וגירסת המנגו, עם 20% מחית פרי, הייתה החלשה במקצה הזה, עם הדהוד מהוסס בלבד של הבטחותיה הכתומות.
הקופסאות עצמן מתורבתות ואלגנטיות יחסית לז'אנר, וכמעט נמנעות מהבלטה של אבדיה עצמו. הוא מככב עליהן רק באמצעות ציור החתימה שלו, במה שעשויה להיתפס כהחטאה דווקא. כמעדן, כנשנוש או כפינוק קריר בעולמות הספורט והתזונה המוקפדת, זה עשוי לעבוד, בטח בהשוואה למה שהולך שם בחוץ, ובוודאי אם זוכרים בראש את היעדר הסוכר. זאת לא גלידה, על הקונוטציות השמנתיות והקרמיות שלה, אבל זאת כנראה גלידה למתאמנים.
פורטלנד נחשבת לאחת מערי האוכל המעניינות בארצות הברית, ומציעה מגוון מטבחים ואינספור אפשרויות, שזולגות היטב גם לעולם הקינוחים והגלידה. Salt and Straw, על טעמי השעועית וההודו עם הקרמל המלוח שלה, מפורסמת מאוד, וב-Fifty Licks אפשר ליהנות ממנות של דבש-לבנדר ומנגו סטיקי רייס טבעוני. לא ברור אם אבדיה, שכפוף רוב השנה למשטר האוכל הקפדני של שחקני הליגה, וללו"ז התובעני שלה, ביקר בהן. אפשר לדמיין מה יקרה פה אחרי שהוא ירשה לעצמו להשתולל.