אם בערב היא יפהפיה, מה נגיד על נורה של חצות היום?
כל מה שזוכרים עדיין במקומו, אבל כעת נהנה משמש בזווית אידיאלית של ליטופים חמימים, ומריקוד קרניים וצל שנותן לכל שולחן הרגשה שהוא השורה הטובה ביותר בבית. מבפנים ומבחוץ, מהמראות בשירותים ועד מדפי הספריה שבקצה החלל הפנימי, מהשביל הירוק, הפרוע בכוונת מכוון, ועד השמשיות והבר. זה מקום לשבת בו, ולשכוח שרצית משהו אחר חוץ מלשבת בו.
כלומר, עד שאתה נזכר שבאת לבראנץ'. בכל זאת.
ריקוד קרניים וצל. נורה
שני האתגרים הגדולים ביותר של נורה בבואה להקים את ארוחת האור הזאת היו המטבח הכשר שלה - בשרי, כזכור, ולכן משפיע גם על תפריט הבראנץ', שמוגש כאן רק בימי שישי - והאחות הגדולה שלה, מעבר לעיקול.
מאפיית הרים, שעשתה לעצמה שם מושחת יותר מכל פוליטיקאי, הרגילה את המכוניות הנכנסות לקריית ענבים לנסוע אליה כמעט באופן אוטונומי, לעמוד בתור באופן בלתי ישראלי, ולסדר סוף שבוע טוב יותר, משופר-משודרג-מפוחמם, כבר משעותיו הראשונות.
פה, נוצרה פתאום תחרות תוך-משפחתית בריאה, ודילמה רעבה. מיטיבי הלכת, ומיטיבי האוכל, יגידו גם וגם. ההגיוניים יותר יילכו חכם, ויעשו פשוט שבוע-שבוע.
התפריט לא מתרגש מהכוכבות הנעדרות - חמאה, שמנת ושישים השילובים של חמאה ושמנת שהרגילו אותנו לקבל בבראנץ' - ומבליט במקומן דמויות ראשיות אחרות. הדגים נוכחים, ויש הרבה מקום לבשר. הצלוחיות ממלאות את השולחן, ומנה אחר מנה משכיחה ממך את הצורך לבדוק אם הסתדרו כאן בלי, ומזכירה לך ליהנות עם.
זה מתחיל בבצק כמובן - פוקאצ'ת קישואים וחלה רכה, לחמי מחמצת טריים עם בייגלה ירושלמי חמים וסט צבעוני שבו עגבניות מגורדות, טחינה, איולי פפריקה, זיתים וריבה הום-מייד. ב-24 שקלים, זאת פחות סלסלה ויותר עגלת שוק, אבל הבנו כבר מזמן, על הכניסה ממש, שאנחנו לא בתל אביב.
עם אלה, צלוחיות של איקרה וסקורדליה וקערה אדירה של מסבחה (ביצה רכה, שיפקה, 42 שקלים) מתפקדות כפרלמנט בילט-אין, וגורמות לך להבין מה עשו כאן. רגל אחת בירושלים, רגל שנייה על ההר, והנה גשר. גשר לשבת.
"העיקריות" (48-128 שקלים) זזות רחב ומגוון על פני המטבח. קלאסיקות בוקר כמו ברוסקטת אבוקדו וביצה עלומה (עם צי'לי גרוס באדום עז) ליד שקשוקה אדומה. לביבות עיג'ה עם בצל-סומאק וטורטייה ספרידית עם ארומת פפריקה והרבה בצל מקורמל. מקושקשת רכה על חלה קלויה הולכת עם קראמבל חזה אווז, וגרבלקס נערם על רושטי עם איולי חרדל. יש ממה לבחור, אין דאגה לבד מדאגת הוויתור על הדברים שלא בחרת.
העסק הוליסטי, מקיף, יסודי מהרצפה ועד מעמקי הבר. מושקע ובלתי מחולטר. סטייק אנד אגז וסלט חסה יקבלו כאן את אותה רמת הכנה כי לאנשים מגיע. זה אומר גם קוקטיילים (בזיל סמאש, במיוחד, ואספרסו מרטיני מהודק) וגם קינוחים. האחרונים (אצלנו היו דייסת אורז טרופית-אסייתית עם קוקוס ומנגו, וגם מרק פירות אדום וקר עם סורבה נפלא, אבל העסק מתעדכן פה בהתאם למזג האוויר ולעונה) חתמו סופית את שטויות הכשרות והבהירו, במתיקות, שכאן אין משוכות בלתי עבירות.
הסיפור של נורה, כמובן, הוא לא רק האוכל, אלא המקום שבו האוכל יושב, בתוך המקום שבו היא יושבת. שקט כאן כמו בקיבוץ, ובבוקר שישי מרגישים פה חו"ל אפילו יותר מבערב.
זה מסתיים כשהשולחן נפתח, בהתאם למסורת האכילה המקומית של כולנו, אבל נשאר איתך עוד קצת, בפנים, אפילו ביציאה. אם רק יסדרו כאן את התקלה הסביבתית האקוטית שהיא פארק הטרמפולינות הצורם ממול, על צלע ההר, לא יהיה דבר שיפריע לעיניים בריצתן לאופק. עד אז, אתה נאלץ לחפש משהו אחר להסתכל עליו. כמה יפה פה באור יום, למשל.
נורה, מתחם הרפת הישנה, קריית ענבים, 055-5685569