ושוב, שייק שאק הישראלית שולחת אותך לג'ון קאראגניס, השף הראשי של הרשת האמריקנית. איך אפשר שלא לחשוב עליו, הרי, עומד מול צוות עברי למהדרין ומנסה להבין מה לעזאזל רוצים ממנו הפעם. "Sufganiyot", בטח הכריזו בקול רם, "Suf-gan-i-yot. אקזקלי לייק דונאטס, אונלי ג'ואיש".
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
קשה לדעת מה בדיוק עבר לו בראש באותם רגעים, אך קל מאוד להעריך. יותר מ-600 סניפים ברחבי העולם, ורק חמישה בישראל, מנה במהירות, אז איך זה שהחמישה האלה עושים כל כך הרבה בלגן, ומי אמר להם שאנחנו מוכנים לחגוג את חנוכה?
שש מאות ומשהו מיקומים, ועד שהשורות האלה יעלו לאוויר ודאי יהיה איפשהו אחד נוסף לפחות. פחות מ-1% מהם חונים בכחול-לבן, ובכל זאת בסוף הוא נכנע והסכים ויצר ונסחף והתלהב. חנוכה בשייק שאק, עם Sufganiyot ולא דונאטס. אי אפשר להגיד לנו לא.
ביקור מולדת. שרום בורגר כמהין בשייק שאק
הספוט החדש של הרשת - התחלנו בדיזנגוף, המשכנו לראשון לציון, עברנו לגלילות והגברנו עם נמל תל אביב - משתמש בקניון קריית אונו כמשענת גב אורתופדית בלבד, ומוציא את עצמו לרחוב ככל האפשר. התקרה החיצונית מפזרת צמחים ירוקים מגבוה באופן שמתחבר לירוק המותגי, ושני קירות מעוטרים ביצירות הצבעוניות של האומן Pesh, אבל כל השאר הוא שיחה ערה בין מה שהסביבה נותנת, ומה ששייק שאק יודעת לעשות עם מה שנותנים לה.
הקווים העגולים שולטים כאן מבפנים ומבחוץ, וספרתי לפחות שלושה אזורי ישיבה שהם גם כאן וגם שם, מקורים כרגע ופתוחים כשהשמש תשוב לזרוח כאן. הרחבה הגדולה מאפשרת לשליחים לעשות מה ששליחים אוהבים לעשות (כלומר, להתקרב עם הכלים שלהם עד כדי חסימת הכניסה, וחלילה לא ללכת שלושה צעדים לאיזשה כיוון), אבל בחלל שולטת תחושה טובה של מקום עובד.
נקי כאן, ערני כאן, מזמין כאן, חי כאן.
תפריט החורף של הרשת, אחת המהדורות המוגבלות השוטפות את סניפיה מדי כמה חודשים (זכורה לטובה הבלחת הברביקיו הקייצית), מתבסס על רוטב כמהין לבן, ויוגש עד סוף ינואר.
זה הימור מעניין על קהל ישראלי שיהיה מוכן להתנסות, על נישה (פטריות) שתסקרן מספיק סועדים ועל תת-נישה שהיא טעמים חזקים ושוברי שגרה בתוך כריך שידוע בטעמיו החזקים ממילא.
לכל אלה מצטרף אתגר הטעם עצמו, מודע לכך שהוא לא המקור היוקרתי כמובן, ומודע במקביל לחיקויים הנוראיים שהכתימו את המוצר לאורך השנים. לא נמוך ולא גבוה. כאן היה צריך נקודת אמצע שתצדיק את כל הסיפור. רוטב טוב, יודעים פה, הוא התחלה של מנה, ולפעמים גם המנה בכבודה ובעצמה.
קולקציית הכמהין כוללת ארבע מנות שמשתמשות ברוטב בדרכן, מוסיפות לו ומתחפשות לכבודו, מתאימות מלתחה ואישיות.
הצ'יזבורגר (49 שקלים לסינגל, 62 לדאבל, 75 לטריפל אבל מה קורה איתכם חברים?) החליף לגבינת צ'דר לבנה, ערם טבעות בצל דקיקות ופריכות שטבלו בבלילת בירה וקפצו ממנה לשמן וסיים עם הרוטב לחוויה ג'וסית XL, הוכחה ראשונה לכך שהפטריות מגבירות בשרניות בחלל הפה.
כריך העוף (49 שקלים), אחד מנקודות החזוק הקבועות של המותג, השתמש בעלי ארוגולה טריים ובבצל מוחמץ כדי לתת קונטרסט לאומאמי עם רעננות וקופצניות וגילה על הדרך את התוספת האידיאלית לכל דבר בחיינו - כמו בצל-סומאק מהשווארמיות המקומיות, עם מבטא אמריקני מושרש.
ה"שרום בורגר" (62 שקלים), מלכתחילה נושאת מטוסים מושחתת שגורמת גם לקרניבורים מושבעים להישבע בשמה, קיבלה את הרוטב כמו שמקבלים קרוב משפחה אהוב לביקור מולדת. יש פריכות מעטיפת הפורטובלו, ואז התפרצות מוגזמת ומכוונת ומשמחת של גבינות מותכות, ואז גם רוטב. אפשר עוד חצי קילו מפיות בבקשה?
את העסק סוגר הצ'יפס המסולסל (31 שקלים), סלב בזכות עצמו, עם הרבה פרמזן מלמעלה ודיפ כמהין לבן בצד. זה חם, זה קראנץ' ועכשיו זה גם עשיר וסמיך וחורפי, ומותיר לראשונה מזה הרבה זמן את קלאסיקת הקטשופ-מיונז מעט מיותמת, מחכה לקאמבק שלה.
לקינוח - בדקתי, קוקטיילים הם לא קינוח ולכן חייבים גם וגם כאן - מזנקת עליך מהשלטים היצירה הבלתי אפשרית של קאראגניס, בדמות שייק קראמבל סופגניות (28 שקלים).
מדובר בגלידת וניל עם ריבת תות וצ'אנקים אמיתיים של אותן Sufganiyot מדוברות, עם עוד אבקת סוכר מלמעלה, ובתוך הכוס. הקראמבל, מעצם התהליך וכל מה שעובר עליו בדרך, ובוודאי במפגש עם הגלידה עצמה, מזכיר יותר שטרויזל, אבל אין תלונות באשר להבדל הזה. כל השאר מתוק כמו שאתם חושבים, ומתוק כמו שהשייקים בדרך כלל אוהבים להיות כאן.
זה אומר מתוק מאוד, ומתוק בקטע של "אני לא מוכן לקחת מזה עוד לגימה אני לא ילד", ומתוק לחשוב שאתה עומד בזה, אבל פתאום הכוס הגדולה ריקה לחלוטין ואתה נותר רק עם מתיקות, ועם תחושה מורכבת של התמודדות פנימית עם ההשלכות של מעשיך. חג אורים שמח.
פחות מחודשיים מאז הפתיחה, והלוקיישן החדש של שייק שאק נטמע בקריית אונו באופן מוחלט. הקניון הצמוד, התיכון הצמוד וקובץ הבניינים הענקי (יש כאן עוד אזורים בלי בנייני ענק?) שעוטף אותו צמוד סיפקו לו את נקודת הזינוק האידיאלית, ולכל השאר דואגת ממילא שרשרת המשלוחים הבלתי פוסקת.
תוך כמה שבועות, הנקודה הזאת כבר לא תהיה החדשה ביותר ברשת, עם בשורות דרומיות יותר, ומסקרנות מאוד, אבל אפשר לומר כבר עתה שהתהליך בעיצומו, ושהתכניות יוצאות לפועל כסדרן. זכורים עדיין דיבורים על מותגי ענק שסירבו לבוא לכאן, ועל רשתות שעשו פרסה כי מישהו אמר משהו. שייק שאק העדיפו לא להקשיב, וגם לא לדבר. מסתבר שעדיף ככה, עדיף לנו ועדיף לכולם. רק השף הראשי בניו יורק מחזיק אצבעות שלא יבואו לו פתאום עם "Ozney Haman", אבל איתו, כבר ברור, נסתדר.
שייק שאק, שלמה המלך 37, קריית אונו