התחרות קשה ומאתגרת, אבל אחרי יותר משנה בארצנו, נדמה שהתכונה הכי לא ישראלית של שייק שאק היא דווקא הסבלנות. בארץ שכמעט בזה למונח הזה, ובתוך עם שמשתמש בו יותר כקללה מאשר כדרך פעולה, אין ברירה אלא להצדיע על ההתעקשות, ובעיקר על היישום.
שייק שאק בישראל: התור נעלם, ההמבורגר נשאר, הגיע הזמן להתנפל
שייק שאק, ראשון לציון: דופלקס ההשתוללויות (והשחיתויות) הבלתי מוגבלות
בכורה עולמית, שיתוף פעולה ישראלי: שייק שאק ביג גלילות
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
והתחרות אכן קשה. אתה מביט בה מהצד וישר משתרבבת לך פנימה תחושה נבזית של לתפוס אותה באיזשהו חטא, על חם. אבל היא בשלה. עדיין מקצוענית, עדיין מקיפה את לקוחותיה בהרבה מאוד אנשי צוות ושירות (הרבה יותר מכל מקבילותיה, וזאת הצהרה קלה מאוד להוציא מהפה בהינתן השירות שאנחנו מקבלים פה), עדיין שואפת לעשות פה משהו קצת אחר, גם אם המשהו הזה הוא בסופו של דבר המבורגר בלחמניה.
המכונה הזאת עובדת. מהר כשאתה רעב. לאט ויסודי עם כל השאר. הלוואי על כולנו קרוז-קונטרול כזה.
ריקוד המכונה. קריספי צ'יקן של שייק שאק
הסבלנות שלה אינה מגיעה רק בכיבוש העקבי של מפת ישראל - דיזנגוף הראשון נפתח לפני קצת פחות משנה, ראשון לציון הגביר לקראת סוף השנה הקודמת וביג גלילות עקב עם פתיחת מתחם הקניות כולו לפני חודשים ספורים - אלא גם בטיזינג שהיא עושה עם תפריט האוכל עצמו.
כך, החסירו ההשקות עד כה את מנות הפרייד צ'יקן הפופולריות, ובהיעדר תשובות מסודרות, כל מה שנותר לך הוא רק לנחש מתי הן כן יגיעו. תכלית המהלך הזה לא הרגישה כמו הדרגתיות טבעית, אלא כמו אקט שיווקי, ולכן האפטר-טייסט שלו הוא מעט מריר. מצד שני, כל הטעמים מתאזנים מצוין בפה שניה אחרי שהמגש מונח מולך.
מדובר, בעצם, בשתי מנות עוף חדשות שהתווספו לפני שבועות ספורים לתפריט הקבוע של שייק שאק בישראל. הן מכונות "צ'יקן שאק" ו"צ'יקן בייטס", וקופצות ראש היישר לזירת הקריספי-פרייד והנאגטס, אם כי המונח האחרון מעורר בקרב אנשי הרשת צמרמורת וסלידה. אפשר להבין למה, ואפשר להבין טוב יותר למה אחרי שטועמים.
מנת הצ'יקן שאק (41 שקלים, 69 כחלק מארוחה עם צ'יפס ושתייה) מתבססת על חזה עוף מצופה ומטוגן, מיונז עשבי תיבול, חסה ומלפפון חמוץ בתוך לחמניה רכה מקמח תפוחי אדמה. עובי הנתח התייצב בדיוק בנקודה המתוקה שבין מפלצת פוצעת חניכיים לקרטון ביצוע, והציפוי שלו הצליח לעשות אותו דבר - עבה אבל לא מהסוג שהופך את העוף עצמו לשחקן משנה, שחום ולא חרוך, פריך ולא חד. איתו, מעליו, מצדדיו ומהר מאוד גם עליך ועל כל מה שלבשת באותו יום, קופץ הרוטב החמצמץ-עוקצני.
זה כריך פשוט מאוד ומצוין מאוד. להוציא כמוהו ברשת מהירה זה כמעט נס. או לחילופין, עבודה קשה. בעברית זה ממילא אותו דבר.
הצ'יקן בייטס (35 שקלים לשש יחידות, 53 לתריסר, 64-79 שקלים לארוחה) הם עוד מאותו דבר, והפתעה מוחלטת שעניינה פה פעור (כדי לעשות מקום לבא בתור).
בגדול, נתחי עוף בגודל אידיאלי לכל פעולת בליסה שאתם חפצים ביקרה, אבל בגלל שאנחנו יודעים לעצום עיניים מול מנות "עוף" אחרות, הכיף תופס אותך כמעט לא מוכן. זה עסיסי אבל לא שמנוני, טעים מאוד, עדין מאוד, וברגע שאתה מחליט, גם מלוכלך מאוד - עם סט רטבים שנע חופשי בין ברביקיו (מעט מופגן) וחרדל-דבש (עדין בקטע טוב). אם אתם יודעים מה טוב לכם, אירגנתם גם דיפ מהמיונז המתובל של הכריך. אם אתם יודעים מה עוד יותר טוב לכם, גם הצ'יפס המזוגזג כאן. איך לא.
התפריט הגלובלי של שייק שאק אחיד למדי, ומתחזק אוטוסטרדה יעילה של אפשרויות, ללא הרבה מחלפים ויציאות אקזוטיות. פה ושם, ובהתאם לכל לוקיישן, אפשר למצוא כמה כאלה בכל זאת.
שייק הוראצ'ה מקסיקני, למשל, משקה מנגו-פסיפלורה עם באבל טי בסינגפור (וגם חטיפי כלבים, אגב), פרייד פיקלס בטוקיו, קריספי שאלוט בורגר בריטי, הוט צ'יקן מסקרן מאוד במזרח, מילק שייק שוקולד דובאי כמובן במדינת המוצא שלו, וכריכי "Dark Meat" של עוף בפיליפינים. שלא לדבר על הבייקון שלא עשה עלייה, ועל הסמוקד-בורגר מלא הפאנצ'ים.
פה, כמובן, יש יציאות מקומיות בלעדיות לנו (בעיקר באגף הקינוחים והשייקים), אז אי אפשר באמת להתלונן, אלא רק לקחת חלק במסיבת כלל העולם הזאת. עכשיו, כשהדי ג'יי שלה סוף סוף מנגן בעברית, אפשר לעצום עיניים ולזלול.
תפריט עוף, שייק שאק