ערב שישי, ובתוך סאטיה הכול נורמלי.
נדמה לי שזאת אף פעם לא הייתה בעיה, ואף פעם לא ממש שאלה. הבעיות והשאלות תמיד קרו מחוץ לדלתות האלה.
הדרך לכאן לא נורמלית. כביש מספר 1 ריק באופן מקריפ ולמרות שאלה שעותיו היחידות ללא טראפיק, בכל זאת יש תאונות דרכים, ונהגים מטורפים. הם לא נורמליים. גם רחובות ירושלים ריקים, באופן טבעי, אבל כשאתה מתחיל לחשוב על זה, לא ברור לך באמת מה כאן טבעי ומה מלאכותי. הרכב מאט כמעט על דעת עצמו, ואנשים מסתכלים עליך מוזר למרות שהם הולכים על הכביש ואתה מחפש את המדרכה.
בחוץ - כל ים הבחוץ כולו, למעט איים קטנים של שפיות - לא נורמלי בכלל. ובשניה, דלת נפתחת לפניך ודלת נסגרת אחריך, והנה שוב, שוב נורמלי. ערב שישי, קבלת שבת, ורק פה שמחים לקבל באמת, ולא רק להגיד.
לאן שלוקחת הרוח. ביסק סרטנים בסאטיה
נורמלי על הבר, וכמה שלא נורמלי לציין את זה. האורות מדברים בשקט, ומישהו דואג לבדוק כל כמה דקות כמה רכים הם באמת יכולים להיות. מסביב יש שולחנות בכל גדלי הקשת, וכל אחד מהם, נדמה, מואר קצת אחרת, מותאם. גם זה נורמלי.
המוזיקה בהתאם, מסרבת להיכנע לליסט שמישהו אחר הרכיב, ול-Play שמישהו אחר לחץ לעשות. יש פלייליסט, ברור, אבל עם אופי ועם חוש זמן ותיזמון. יש קהל, ויש קהל בתוך הקהל. משפחות וחברים וחבורות והרבה אנגלית, השפה האקזוטית הזאת שפעם שמענו כאן יותר. פה, היא נשמעת היטב, ולא רק בגלל שאמריקאים והווליום הידוע שלהם, אלא כי כאן זה נורמלי.
השירותים נקיים, וזה אנדרסטייטמנט בוטה. מעולם לא ראיתי צוות בודק בתדירות תכופה כזאת את מצבם. הבר חם, עושה עץ ופרחים ונרות, אבל מקבל את הטמפרטורות שלו דווקא מהשירות, ומהאנרגיה הירושלמית הזאת שאי אפשר להסביר במילים, למרות שניסית כבר 275 מהן.
גם התפריט נורמלי. מנוסח ידידותי, ומשתמש בעברית פשוטה כדי להבהיר מה טומנת הצלחת. זה נקי וזה מרענן, ואני אפילו לא מדבר על האוכל. התמחור הוגן, ולא כמטבע לשון, ודיל "ארוחת שף" (ראשונות למרכז השולחן בהמזנת עיקרית בתוספת 68 שקלים לסועד) עושה כאן סדר עבור רובן מוחץ של רעבים. המנות, מצידן, מתגמלות את ההתלבטויות המוקדמות שלך בתחושת ניצחון על מה שהזמנת, ובתחושת פיספוס על מה שלא תזמין. כעת, לפחות, שהרי תחזור.
האוכל ביסטרואי אך נטול פיהוקים. הוא מתחיל ירושלים, אבל נסחף במהירות לאן שלוקחת הרוח - לחופי תל אביב ולפרו, לאיטליה ולתאילנד. צרפת כמובן, ובסוף תמיד-תמיד מה שהולך כאן, בבית. התיבול של הבירה הרי, מאז ולנצח, הוא הכנסת האורחים, והדרך שבה היא משתלבת עם הרעב שלך.
והכנסת אורחים תהיה פה, אז בואו רעבים בהתאם.
זה מתחיל, כדרכה של אחת מערי הקור הבודדות שיש לנו, בביסק סרטנים עשיר אך לא כבד, עם שיפוד שרימפס (58 שקלים) שיגרום גם לנמנעי פירות הים לחשוב מחדש על בחירות החיים שלהם. איתו, נפתח שולחן קטן דווקא על פינת הבר, עם לחם גדול, טחינה ושמן זית (27 שקלים), עם אויסטרים (שלישייה ב-81, שישייה ב-155) ועם עבודת ירקות נהדרת במטבח.
זה אומר כרובית עם שום-לימון-פטרוזיליה (58 שקלים) וסלט עגבניות פשוט לכאורה (גבינת פטה, שרי ומגי) עם טוויסט משמח בעלילה (מנגו, ויניגרט בזיליקום) וגם מנת קישוא (56 שקלים) שמבהירה היטב מה אפשר לעשות פה עם הדבר הזה שכולם קוראים לו "חומרי גלם". במקרה הזה, צלייה עד השחמה, ואז עירבוב מלא כוריאוגרפיה עם סלסת בצל מקורמל ולאבנה, דואה ואבן יוגורט.
הדגים כאן, ובכן, הם מהסוג הממשי והעומד בהבטחותיו. כשיש סשימי, קחו סשימי ותיהנו מפשטות טרייה שרבים חוששים לשים ולדברר אותה כפי שהיא. כשאין, יהיו מספיק אפשרויות אחרות. סביצ'ה עם לצ'ה דה טיגרה וריבועי ספיסיי טונה (46 שקלים), סלט פפאיה עם צ'אנקים גדולים של דג פריך, מולים-שרימפס-קלמרי וגם פילה דניס או לברק שלם על גחלים.
הבשר אף הוא פוסע בביטחון במסלול שהארוחה שלך מתווה. יהיה כאן, אם תרצה, כבד קצוץ וריבת תאנים או רוסטביף עם איולי שיפקה. יהיו, אם תחליט שהגעת להתיישב, שיפוד פילה, פיקניה או נתחים מיושנים גדולים.
דגים או בשרים, בסוף ממילא תגיע צלחת עמוקה של קפלטי תירס עם פקורינו וקראמבל אגוזי לוז. ב-92 שקלים, זו כנראה המזכרת הכי משתלמת מירושלים, וזו שתלך איתך הכי הרבה שנים קדימה.
סאטיה יודעת לסגור עניין עם קינוחים (44 שקלים) שרק נראים בייסיק. כשהיא אומרת "עוגת שוקולד חמה", היא יודעת שתגלגל עיניים ומחכה בסבלנות לראות איך אותן עיניים בדיוק חוזרות למקומן המקורי, ויוצאות ממנו בקפיצה. כך גם "פנקוטה", בגירסה רכה ועדינה מאוד, עם ריבת ענבים ביתית וקראמבל פיסטוק.
סאטיה יודעת לעטוף עניין עם צוות בר שעובד יחד כפי שצוותי בר לא ידעו שאפשר, נותן ספייס בתוכו וספייס ליושביו, מערבב ונעזר ומתגבר ומחזק ועושה הכול ברוגע בלתי אפשרי להכלה עבור מטפסי ערי המרכז, ותל אביב בפרט.
סאטיה יודעת את כל אלה, ובכל זאת - יותר מעשר שנים אחרי שהוקמה - לא מתייחסת לעצמה כאל אחת שיודעת, או אחת שמראה לך שהיא יודעת. זה גורם לך להשיל מגננות ולפתח חיבה מהירה מאוד בהתחשב באופי הידוע שלך, וגורם לך לתהות מה נורמלי ומה לא נורמלי במדינה הבלתי נורמלית שלנו. בשישי בערב, ובכל שעה אחרת של השבוע למעשה, התשובה ברורה, לפחות כאן.
סאטיה, קרן היסוד 36, ירושלים, 02-6506808