כשאתה בונה לעצמך בית, המתח שבין פרקטיקה ורומנטיקה מרחף באוויר כמו מטוס ריסוס. אין יום ללא שובל מטריד, ואין רגע בלי הפסקול המטריד עוד יותר שלו - בין אם זה צליל אמיתי, מתגבר מהשמיים לפני הקרקע, או רק בראש, חזק באותה מידה, לעתים אפילו יותר.
רבים ניסו לעמוד בפני המפלצת הזאת. בישראל, כפי שלמדנו להכיר אותה, היא חזקה וקטלנית פי כמה. נסו לדבר עם אלה שהצליחו, ולשאול אותם אם הם מתכוונים לחזור על החוויה בבית הבא. העיניים שלהם יספרו הכול עוד לפני שהפה יצטרף לאזהרות. המבט מזכיר את זה של לוחמי Easy Company בשעה ששיחזרו מול המצלמה של סטיבן שפלברג ב"אחים לנשק" את הפלישה לנורמנדי.
זאת משימה גדולה, גדולה על רובינו, והיא יושבת על הנפש ומכריחה אותה לבחור בכל צומת בין מה שרצית ומה שאתה יכול. מה שחלמת ומה שהביאה המכולה מסין. לא פלא שהצמתים האלה מובילים ברוב המקרים לאותם בתים בדיוק, ניצבים שורות-שורות. שורות של פשרות.
כשאתה בונה לעצמך בית, אין ברירה אלא להשלים עם כל אלה. כשנועם הס בונה לעצמו בית, אתה רוצה להישאר, ולעבור לגור שם.
הום-מייד, ברור. קוטג' בדרינקריה
דרינקריה שלו (ושל שותפיו אורי בס, שי כהן ומוזס פינס) היא בר ככל הברים, רק אם אתם עדיין חושבים שפרדס חנה היא מועצה מקומית ככל המועצות. מוזגים בה משקאות ומבלים בה ואוכלים בה, נכון, אבל ההגדרה הזאת לא תופסת כאן. דרינקריה היא לא בר, ואני גם לא בטוח שמצאתי לה תווית אחרת שעושה סדר בראש הצמא לתיוגים ולתבניות שלנו. אולי הפעם לא חייבים.
הכוונה הייתה לעשות מקום שירגיש כמו בית, והכוונה הזאת מומשה באופן מופלא, ובאלף אחוזי הצלחה. זה לא רק חמים ונעים וקוזי, אלא גם מעביר בך תחושות מצומררות נעימות של כיסאות שכבר ישבת עליהם, תמונות שכבר תלית בעצמך על קירות, וחיוכים שכבר התרגשו עליך במקומות אחרים ועם אנשים אחרים.
כאן, זה לא שכולם יודעים מה השם שלך. כאן, נדמה לי, סיימנו עם שלב השמות ועברנו לכינויים. המקום פתוח שלוש דקות בערך, ואתה בבית.
רמת הירידה לפרטים היא כמעט בלתי ישראלית. כמעט, כי הנה נמצאו ישראלים שאכפת להם מפרטים, ומפרטי פרטים. זה אומר בר טראצו יפהפה שעבדו עליו ארוכות וממושכות כדי שיתאים, וכיסאות שהורמו 4 ס"מ למעלה, כדי שיהיה לכם נוח לשבת על אותו בר. 4 ס"מ. איפה בישראל יש מישהו, חוץ מכאן, שלא היה אומר "כולה 4 ס"מ, יאללה"?! פה, נוח לך כמו שרצו שיהיה לך נוח וכמו שידעו שיהיה לך נוח. בשביל שתישאר, ובשביל שתישען. ברור שגם המשענת לוקחת אותך בחצי זווית אחורה. הם לא סדיסטים.
יפה פה באופן משוחרר ואקלקטי, עם קו מנחה נוסטלגי אך לא צ'יזי, שמבטא מסעות חיפוש-איתור בכל שוק פשפשים אפשרי באזור, ובכמה שלא ידעו שהם באזור, כי הסוחרים שלהם רצו לברוח מהמשוגעים האלה של פרדס חנה.
יש תמונות נהדרות על הקירות, אותנטיות וכמעט-אותנטיות, ויש צמחים ומערכת סאונד שגם היא דוסקסה הרבה מעבר לפלייליסט. מהמנורות ועד הכוסות הנפלאות, אתה יושב ושותה וזומם לך תכנית ראוותנית של שוד וביזה שכל מטרתה, אתה קולט, היא להעביר את המקום, כמו שהוא, לבית הפרטי שלך, ולעשות ממנו בית.
זה מקסים, וזה נהיה מקסים יותר ויותר מרגע לרגע. בסדר, אתה אומר, אבל פרדס חנה. בוא נראה אותם נותנים שירות ועובדים על הבר. חמוד שאתה. בשעה שתל אביב עושה ממך צחוק, מתלוננת על מחסור בכוח אדם וגובה ממך מחירי שערוריה למרות שכוח האדם מביך ברמתו, כאן לקחו צוות והכשירו אותו כמו בטובים שבברי העולם.
אני כותב "עולם", כי ישראל צריכה לבוא וללמוד בבית הספר הזה. הצוות של עדן בר עוז (מנהל האימפריאל לשעבר, שם עבד יחד עם הס) צעיר, אבל לא משתמש בגיל כבתירוץ. הוא מותיר אותך פעור פה, לגמרי לא רק בגלל הדרינק, עם שילוב נדיר של נועם ומקצוענות שלא יסתרו עד סוף הלילה אחד את השנייה. אני מתעכב על הסוגיה הזאת כי הלם. נקודה.
בסדר, אתה אומר. נועם ידע להרים עגלת קוקטיילים מושלמת בעין עירון, והוא מעביר סדנאות אלכוהול, אבל בר זה כבר עסק שלם ורציני. חמוד שאתה. בשעה שכולם במדינה משקשקים לך מיקסולוגיה לראש, מנפנפים בקורדיאל ובשטיפות ובסירופ "שעשינו כאן", מעצבים קוביות קרח ומחזירים לך שקלים בודדים מ-100, פה גם עושים הרבה יותר טוב, וגם עושים הרבה יותר זול. ובעיקר, פה עושים. הכול, או הבסיס להכול, פה, מהבית.
התפריט מסחרר עוד לפני ששתית, ומיטיב להוציא החוצה את הסיפורים, ואת תפיסת העולם. "לימונדה מושלמת" רוצה שתיקח אותה למרפסת בשישי בצהריים. "קריסטל מנטה" (או דה ווי תפוחים, קרם דה מנט, ג'ין, מיץ תפוחים, ליים) מתכתבת עם הבקבוק הזרחני האייקוני של חיינו. "תמרהינדי-בננה-תמר" הולכת על טרופי-חמצמץ שמשלב רום ורום מיושן. "כוסית קטנה של ארק" מוסיפה לעצמה גם ורמוט לבן וחמאת חלבה-פיסטוק, אבל נותנת כבוד לעוגן השתייה שלנו.
זה אקסטטי, ומשוגע, וייצרי מאוד. זה קוקטייל "בירה שחורה" שלא משתמש בבירה שחורה (מזקל, אמארו, מי קוקוס ועוד דברים טובים) ו"לחם ודבש" חמים ומתקתק, "קפה שחור" עם אספרסו ארוך וליקר עשבים ו"מילקשייק" עם גלידת וניל, ליקר מלון, וודקה וסודה. שלא לדבר עם היהלומים שנאספו במיכרות סודיות ויכולים להרכיב לך עכשיו כוסית וינטאז' של ממש.
המחירים? 38-44 שקלים לקוקטייל. כמו בתל אביב בדיוק, שנת 2005 בערך. "אם אנחנו יכולים, למה לקחת יותר?", תוהה הס. לך תבנה בית עם הגישה הזאת.
בסדר, אתה אומר, אבל באוכל הם יחפפו. חמוד שאתה. נתנאל כהן, שעבד בעבר במסעדת רוטנברג, הצטרף ועושה במטבח צחוק מאיזה 16 קטגוריות בבת-אחת. יש כאן אוכל של בית, מן הסתם, ואוכל של ברים כמובן, תפריט פאבים קיבוצי ותפריט גסטרו-ברים לונדוני, מסעדת פועלים וחמארה, מזללה ומעדנייה ומישלניה, והכול על עמוד אחד בלבד. מה נהיה.
גבינת קוטג' הום-מייד (חוזר וכותב, קוטג הום-מייד) שמייתרת כל מיני תלונות צרכניות על המים הלבנים שאנחנו קונים כעת ברשתות השיווק. חצילים מוחמצים ודגים כבושים וממליגה שסוחבת לרומניה, בלי רגשי הנחיתות הידועים של העדה, ועם כל הטוב שיש לה לתת על השולחן. יש מק אנד צ'יז וגרילד צ'יז, ואתם ככל הנראה תצטרכו את שניהם לאור הכוסות המצטברות מולכם. המחירים? 21-52 שקלים. זה כבר לא מצחיק.
כשמגיעים לקינוחים (38 שקלים, עכשיו זה כבר מעצבן ממש), אבן הנגף של מטבחי המסעדות בימים אלה, אתה כבר לא מטיל ספק. קוקטייל קינוח כהומאז' לשוקו חם ליד לחם מטוגן עם קרם גבינה וצימוקים, ליד עוגת שוקולד יום הולדת, ליד יוגורט יווני עם שמן זית וריבת תות שבעצמו מהווה מזכרת מטיול יווני שהבטחת לעצמך לעשות. מה הולך כאן, ואיך נוסעים מכאן הביתה בקו ישר?
מתחם השוק הישן שבו שוכנת דרינקריה הציב לה מגבלות ברורות באשר לעבודות השיפוץ, אבל כהרגלן של כאלה, מה שנתפס בתחילת הדרך כמשוכה הפך עם הזמן למקפצה.
כדאי לדעת איפה אתה יושב והיכן אתה פועל, ואם צריך שיזכירו לך את שני אלה, אולי לא הגעת למקום הנכון, או לתחום הנכון. פה, תחת שלטי "בכור כחלון אופניים", "בוקובסקי חיים מכולת" או "דוד משה מרפדיה רהיטים", על הפונט המקורי שלהם, הקונטקסט ברור והמורשת ברורה והחוט המקשר בין אנשי העמל של פעם לפועלים של היום אולי בלתי נראה, אבל מאוד חזק.
כך, נולד מקום של עצמו, שאיננו מחובר לשום משקולת תבניתית ולשום הגדרה ידועה בספר, נולדה דרינקריה שהיא סך כל חלומות חולמיה, עם יקיצה טבעית לחיים טובים יותר, ונולד גם בית חדש בישראל. עכשיו, אפשר להישאר לישון?
דרינקריה, האורנים 12 (מתחם השוק הישן), פרדס חנה, 053-3526682