היי, אני ריי ווייט. הבר שלי נמצא בכל מקום בו יש חיים: במטבח עם הילדים על השיש שרוצים לטעום, עם החדשות ברקע, והממ"ד, אם יש לכם מזל, במרחק שתי דקות. אני כאן כדי לשתות עם כבוד. לרגע, לאנשים סביבך, ולמה שיש במקרר. גם בימי מלחמה.
המלחמה נכנסה כבר אל לוח הזמנים שלנו. עם הצפירות. עם הילדים בבית ועם השאלה המתבקשת "אפשר לצאת היום?" והיד מושטת לבקבוק. זה אינסטינקט. כשמתחילים לנקות, לבשל, להסתובב בבית, רוצים אוטומטית רוצים למזוג משהו שילווה. לא כי אנחנו צריכים אלכוהול. כי ככה עובדות הידיים שלנו.
יש דבר אחד שאני יודעת אחרי עשרים שנה מאחורי הבר: אלכוהול לא מסיר חרדה. הוא דוחה אותה. הסוכר במשקאות הזולים מוסיף את שלו, וכשהילדים בבית כל היום הם קוראים הכל.
לכן, היום אני מציעה משהו אחר. לשתות במודעות. להכין משהו בידיים שלכם. לשים על השולחן משקה שהכנתם בעצמכם. עם גרסה מיוחדת לילדים.
החרדה נעלמת באמצעות העשייה
החרדה גרה בידיים. בדיוק לכן היד מושטת לכוס. מערכת העצבים שלכם מחפשת נקודת אחיזה. תנו לה להיאחז בלימון וג'ינג'ר.
תחתכו לימון. תגרדו ג'ינג'ר. מוללו עלי בזיליקום בין כפות הידיים. לושו קליפת לימון עם סוכר עד שהשמנים יתחילו לצאת תחת האצבעות. כשהידיים עסוקות במשהו טוב החרדה נעלמת באמצעות העשייה, לא האלכוהול. ויש גם בונוס מיוחד: בסוף יהיה לכם בידיים משהו טעים.
את כל מה שצריך לשני המשקאות האלה: לימונים, ג'ינג'ר, בזיליקום, דבש, סוכר, וודקה ותבלינים, אני מקווה שיש לכם בבית. אם לא, זה בסך בכל הזמנה קטנה ב-Wolt.
Lemonade With Opinions
את המשקה הזה אפשר להכין עם הילדים. לנתק אותם מהמסכים, לתת להם משימה אמיתית. שילושו ג'ינג'ר, יטפלו בבזיליקום, יטעמו, יתקנו ויתקנו מתיקות. אם אתם צריכים גרסה אלכוהולית, הוסיפו ג'ין או יין לבן לפי הטעם. הלימונדה לא תשים לב. אתם כן.
מה צריך: (לקנקן של 1.5 ליטר)
6 לימונים
שורש ג'ינג'ר טרי
15 עלי בזיליקום
דבש לפי הטעם
מים או מים מוגזים
מה עושים:
חותכים את הג'ינג'ר לקוביות, מכסים במים חמים לעשר דקות עד שיהפכו זהובים וחריפים. מסירים את הקליפה מארבעה הלימונים ושמים בצד בשביל לעשות לימונצ'לו.
סוחטים את ארבעת הלימונים. את השניים הנותרים פורסים לעיגולים ומכניסים לקנקן. מסננים מי ג'ינג'ר ומיץ לימון לקנקן. טופחים על כל עלה בזיליקום ומכניסים למים. מערבבים דבש במעט מים חמים, מוסיפים לפי הטעם, ומשלימים עם מים או מים מוגזים.
רגע של מודעות: תטעמו לפני שתוסיפו דבש. תרגישו את החמיצות, את החריפות של הג'ינג'ר, את הטעמים הצמחיים של הבזיליקום. אחר כך תוסיפו מתיקות, בדיוק כמה שצריך, לא על אוטומט.
Between The Sirens Limoncello
הקליפות של ארבעת הלימונים חיכו לרגע שלה. ברמנים קוראים לשלב הבא oleosaccharum. טריק בן מאות שנים שבו הסוכר שואב את השמנים האתריים מהקליפה והופך אותם לסירופ. בלי כימיה. רק סבלנות ועבודת ידיים.
מה צריך: (לצנצנת של 1 ליטר)
קליפות של 6 לימונים (4 מהלימונדה + 2 חדשים)
מיץ של 2 לימונים (כ-200 מ"ל)
סוכר לבן
500 מ"ל וודקה
מקל וניל — לחתוך לאורך (או כפית תמצית וניל)
אופציונלי: מקל קינמון, 2-3 תרמילי הל, ענף טימין או רוזמרין
מה עושים:
שמים את הקליפות בצנצנת, מכסים בסוכר ולשים היטב עם הידיים. מניחים ל 15-20 דקות שיהיו הדקות הכי ריחניות בין האזעקות. מבטיחה.
אל תפספס
וודקה באולפן סנהדרינק
מוסיפים מיץ לימון, וניל ותבלינים לפי הטעם, מוסיפים וודקה, סוגרים את הצנצנת, מניחים במקום חשוך 3-4 ימים ומסננים לפני השתייה. אחוז האלכוהול יהיה כ-20%. לשתות קר, בכוסיות קטנות. עם קרח. או לדלל עם מוגז.
רגע של מודעות: השקעתם בצנצנת הזו זמן וכוונה. כשתשתו תרגישו את ההבדל בין משקה שהוכן עם אהבה לבין משהו שפשוט פתחתם.
ועוד מחשבה: אם אתם בבית לבד והשקט כבד, לימונצ'לו ביתי הוא משקה מושלם לקחת למקלט. אני די בטוחה שהשכנים שלכם לא יגידו לא לטריט כזה.
הצפירות לא הלכו לשום מקום. גם החרדה לא. אבל היום עשיתם משהו בידיים. הילדים עזרו. במקרר עומד קנקן לימונדה. בפינה חשוכה מחכה צנצנת עם לימונצ'לו ביתי שקרוב מאוד תגישו לחברים. לפעמים זה מספיק. פשוט לדעת שמשהו טוב כבר בתהליך.