הנצחה שמחה: ביקור ביקב אורן, נתיב העשרה

אורן ואייל שטרן היו הרבה יותר מאחים. הם היו צוות של איש אחד. "אורן הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו," מספר אייל כשהוא מביט לעבר הכרמים הצעירים הנטועים מול מרפסת היקב. "כל מה שעשינו בחיים, עשינו ביחד. זה התחיל ברכבים שבנינו במו ידינו מאפס, והמשיך למטע הזיתים."

"היינו מסתובבים בארץ עם הטריומף הפתוחה שלנו בין יקבים, עוברים מצפון לדרום, ופשוט התאהבנו באווירה. שם נולד החלום: יום אחד נעשה לנו יקב קטן, כאן בנתיב העשרה."

מכונית הטריומף הישנה, ששופצה בעמל רב, היא הלב הפועם של המקום. "זה אוטו שנולד ליקבים" מחייך אייל. עם הרכב הזה הם נדדו בכל הארץ, מהגולן ועד מצפה רמון, שואבים השראה מהנופים ומהאנשים שפגשו בדרך.

באחד הסיבובים האלה הם עצרו אצל פפו מקיבוץ אור הנר, איש מיוחד שעושה יין בביתו, וביקשו שילמד אותם את המלאכה. פפו, כמתבקש, שלח אותם ללמוד בצורה מסודרת בבית הספר "שורק", אבל לאייל היו תוכניות אחרות.

"אמרתי לו: אני בכיתה א' הוציאו אותי מהכיתה ולא חזרתי מאז", משחזר אייל בצחוק "אין סיכוי שאני נכנס לכיתה. אני רוצה שתלמד אותי בידיים. אני עובד עם הידיים". וכך היה, פפו היה מגיע ליקב בערבים, ויחד הם למדו לעשות יין דרך המגע, הריח והעבודה.

אורן, או בכינויו המשפחתי "מוקיס", היה דמות יוצאת דופן בנוף. בנם הבכור של טובה ומשה ואחיו של אייל, עבור הילדים של אייל ומלי רעייתו הוא היה הרבה יותר מדוד. הוא היה אב שני, המבוגר האחראי שלימד אותם לגלוש ופינק אותם בלי סוף.

אורן היה רווק, ואחייניו היו עולמו. הם ראו בו דמות להערצה והעניקו לו את שם החיבה "מוקיס", שם שמתנוסס היום על תוויות הבירה של המבשלה הפועלת בסמוך ליקב.

הוא היה איש של ניגודים: מחד מהנדס אלקטרוניקה דייקן ביום, וגולש גלים חופשי בערב, קצין הנדסה מוערך במילואים, ואיש של פשטות שמעדיף את השקט של המרפסת.

הקשר העמוק בין האחים הונצח לא רק ביין ובבירה, אלא גם על גופו של אייל. הוא מסרב להצטלם, אבל את זרועו השזופה ולמודת עבודת אדמה ומכונאות, הוא מושיט בגאווה להראות את הקעקוע שמסמל יותר מכל את אחיו.

הקעקוע מציג את דמותו של אורן בדיוק כפי שהמשפחה זוכרת אותו: עם גלשן ביד, כובע על הראש וחיוך רחב. "זה אורן", הוא אומר בפשטות, ככה הוא נמצא תמיד איתו, כשהוא עובד בכרם וגם כשהוא מוזג יין לאורחים.

החלום על היקב החל לקרום עור וגידים ממש חודשים ספורים לפני האסון הגדול. במאי 2023 הם שתלו את הגפנים הראשונות בנתיב העשרה, תוך שהם מתמודדים עם תנאי שטח של חול ים וקרקע מליחה.

כדי לא להמתין לענבים המקומיים, הם רכשו ענבים שגדלו בכרמי יוסף ובספטמבר חנכו את היקב. "אורן הספיק לגעת ביין אחד," אומר אייל בקול שקט. "יין שהכנו יחד, ענב אחר ענב, רגע לפני שהכל השתנה."

לצד היין, הייתה שם תמיד הבירה. עבור האחים שטרן, יין היה חגיגה ואמנות, אבל בירה הייתה צורך קיומי של סוף יום עבודה.

בשנת 2010 הם הבינו שלא כלכלי להמשיך לקנות את כמויות הבירה שהם צורכים ופנו ללמוד לבשל בירה אצל הדס קרמזין. היום, היקב הוא יצור כלאיים נדיר. חציו יקב וחציו מבשלת בירה.

בשבת ההיא, 7 באוקטובר, אורן לא היסס לרגע. כמפקד כיתת הכוננות של המושב, הוא יצא להגן על הבית. בשעה שש וארבעים הוא יצא והצטרף אל התושבים בהדיפת המחבלים אבל בתום הקרב הארוך הכריע אותו.

"אורן במותך שמרת על נתיב העשרה" כתבה עליו מלי גיסתו. הוא ודני השכן נפלו בקרב גבורה שהציל משפחות רבות. מאז, המשפחה כולה מגויסת למשימה של "הנצחה שמחה". מלי עזבה קריירה ארוכת שנים באינטל כדי לנהל את המקום והילדים הם חלק בלתי נפרד מצוות האירוח.

אחד הסיפורים המרגשים שצמחו מתוך השכול הוא ההתגייסות של אנשים בתעשיית היין הישראלית. אוליבייה פרתי, היינן הראשי של יקב ברקן, פשוט שלח הודעה באינסטגרם והציע את עזרתו המקצועית.

"זה לא נתפס," משחזר אייל. "אדם בסדר גודל כזה מגיע לפה בערבים, טועם מהחביות, מייעץ ומדייק אותנו. זה משהו שמאפיין רק את התעשייה שלנו בארץ - ערבות הדדית שאין לה סוף".

גם גידי סיידא מיקב לוריא, חבר למילואים, נרתם ומאפשר לאייל לייצר סדרה כשרה ביקב שלו, כדי להבטיח שהסיפור של אורן יוכל להגיע לכל בית בישראל.

הביקור ביקב אורן בנתיב העשרה הוא חוויה של חיים פועמים. אורן מתגאה ואומר לי "תראה את החבר'ה הצעירים, תראה את טווח גילאים. זה נראה כאילו כולם חיילים, גיל צבא."

"זה דבר שלא קרה לפני המון שנים בישראל. הם שותים יין, כולם. תראה את השולחנות. זה עם אדום, שם שותים רוזה ולבן. אתה מבין? זה לא היה בישראל".

ובאמת המרפסת מלאה עד גדותיה והמבט על פני כולם מעיד על כך שהם נהנים מאוד מרוזה ממלבק או מיין לבן מרענן מתחת ומעל הפרגולה שאורן חלם עליה ואייל בנה לכבודו.

"אנחנו לא מהאנשים שבונים אנדרטאות מאבן קרה" מסכם אייל. "אנחנו בונים משהו חי, משהו שיקדם אותנו קדימה".

בין אם זה דגל ישראל העצום שהניפו במושב ובין אם זה בקבוק יין של יקב אורן או בקבוק בירה 'מוקיס' צונן, משפחת שטרן מראה כל יום מחדש שבמקום שבו ניסו לכבות את האור, הם בחרו לנטוע כרם ולהמשיך לחייך בדיוק כפי שאורן היה רוצה.