אי אפשר להאמין: 24 שעות עם היין של קפריסין

24 שעות בלימסול. לא היו לי ציפיות להספק גדול ביום הזה. יקבים, לצערי לא הספקתי לראות למרות שקיבלתי המלצות על שניים מצוינים בהרים (marathasa wines, tsiakkas winery) אם יוצא לכם, זו המלצה. יד ראשונה ישירה מיינן. אבל קחו בחשבון שהיא דורשת קצת נסיעה.

ובכל זאת, בעיר שלפרקים יש בה הבלחות של טבריה או אילת או אפילו יפו שלנו מזוויות מסוימות, יש המון מה לשתות. אני תמיד אוהבת לטעום את היינות המקומיים, אז ניסיתי לא להתפתות לזנים שאני כבר מכירה רק כי הם עולים שליש מחיר.

בכל הנוגע ליין קפריסאי לא היה לי שמץ של מושג. מדובר בתעשייה עם היסטוריה ארוכה שבשנים האחרונות הצטרפה לטרנד החדשני של עולם היין. וגם היא גם עוברת מהפך.

היין הלבן שימליצו לכם עליו כמעט בכל מקום הוא Xynisteri זן מקומי שמאד הזכיר לי סוביניון בלאן ניו זילנדי. מרענן, קליל, ויש בו את המליחות המוכרת שיש בהרבה יינות יוונים.

אפשר לשתות אותו בצהריים ובשיא החום ומבחינתי זו הייתה הורדת פאניקה נפלאה אחרי טיסה אמנם ממש קצרה, אבל מלאה במערבולות אוויר.

אחרי שנרגעתי, חיפשתי את הגרסה האדומה המקומית, כדי לשלב אותה עם ארוחת צוהריים. במסעדה לא הפסיקו להמליץ לי על ברונלו, אבל אני התעקשתי לשים את איטליה רגע בצד ולהתנהג כמו מקומית (למרות שלא ראיתי מקומיים כמעט בלימסול).

Maratheftiko הוא זן ענבים מקומי שנחשב לזן פרימיום עסיסי (ענבים קטנים וקליפה עבה), אם תשאלו אותי הוא התשוב המקומית לברונלו ולאמרונה. לפחות על פי החך שלי.

מדובר ביין עמוק עם גוף, כזה שמפיל עלייך קצת עייפות של חופשה והוא מתאים לארוחה מתמשכת ואז לשנ"צ. אל תעשו את הטעות שלי. תשאירו את המרטפיקו שלכם לארוחת ערב בשרית.

אם אתם רוצים אדום גם בצהריים כדאי לבדוק את Yiannoudi זן ענבים קלאסי אבל קליל יותר, יש בו קלילות של פינו נואר, אבל זה לא פוגם במורכבות שלו. וכמו שאמר לי אנדראס אחד המארחים שלנו: יין קלאסי לשתות מול הים. המלצה יד ראשונה מקפריסאי.

וואטצאפ בהול מהבחור התקבל בערך אחרי שכבר שתיתי 4 כוסות גינס, במקום בשם 'שרלוק הום בר' ובה נאמר: "את חייבת לטעום את יין הקינוח Commandaria".

זהו יין קינוח שמיוצר מענבים מיובשים ומרגיש מצד אחד כמו פורט אבל בעיני הוא היה קצת יותר דבשי. ומצאתי אותו ממש בבר ברחוב מתחת לאף. אל תעשו את הטעות שלי (2) ואל תשכחו לקנות בקבוק הביתה.