לא ברור איך אישה של מלוחים כמוני נפלה למתוק, אבל זה התחיל בצהריים אחד שישבתי על בר ושתיתי שרי מתקתק לפני האוכל. בפעם נוספת הציעו לי פורט, אחרי שסירבתי לקינוח והוא התיישב לי בול על החיך. ואז הבנתי, למרות שהוא פחות פופולרי במקומותינו פורט הוא עולם ומלואו.
זה קורה לי אולי בזכות תקופה שאני שותה הרבה וורמוט ומיני יינות מחוזקים ומגלה עולם חדש. לא הבנתי שיש פה איזו שהיא אהבה מרגשת, עד ששבתי צהריים אחד עם אייל מרמלשטיין השף והבעלים של 'טשרניחובסקי 6' המסעדה, ושל חנות היין שמציעה מבחר מרשים של יינות פורטוגלים
אחרי שחקרתי אותו על היינות והזנים שהוא בוחר בפינצטה - אייל היה החלוץ ששם את יינות פורטוגל על המפה הישראלית - וביקשתי לרכוש כמה אדומים חדשים מאחד היקבים הפורטוגלים האהובים עליי: ניפורט, הוא מזג לי כוסית של פורט.
זה מצחיק כי כמעט את כל היינות של ניפורט טעמתי בצורה כזו או אחרת, מלבד הפורטים, שהם בין הנחשבים בפורטוגל ובעולם.
מרמלשטיין מספר שלהבדיל מיינות רגילים, תחום היינות המחוזקים בישראל הוא לא פרנסה גדולה, לא פורט וגם לא מדירה, עוד יין פורטוגלי מחוזק וקצת מעודן יותר.
חייבים לדבר על זה
"לא שותים בישראל כמעט משקאות קינוח, למרות שזה נורא טעים. אני לא רואה סיבה לא לגמור ארוחה עם כוסית פורט או מדירה. למה שולחן יכול להזמין קינוח בלי בעיה ולא לשתות כוסית לידו?"
והוא צודק, כשאנחנו באירופה, נדע להזמין גראפה בסוף הארוחה, פה איכשהו כנראה בגלל "תרבות" יינות הקידוש, אנשים נרתעים מיין מחוזק.
"זה עניין של מודעות" הוא מוסיף, ואותי הוא כבר שכנע, "כי צריך להציע, וזה מאד חשוב לי שאנשים ומסעדות יתחילו להציע. אם את מדברת על זה אנשים ינסו, כי בסוף אנשים באים לבלות וזה חלק מהבילוי, ופורט ומדירה הם משקאות לבילוי."
ועכשיו, עוד משקאות:
- שמים את הגליל במרכז: היינות החדשים של יקב רקנאטי
- עניין של זמן: מקאלן חוגגת 200 ומשיקה ויסקי במהדורה מיוחדת
- בורגון של המזרח התיכון: יינות פינו נואר ישראלים
- גבעתיים, את הכי שתויה כשנח לך
- במחילת הארנב: מבשלת הבירה החדשה שמתכוונת לשנות את הרגלי השתייה שלנו
- אל תתפשרו על מין לא מספק: כך תשפרו ביצועים - עם הנחה בלעדית
מי השרי? מי המדירה? מי הפורט?
מבחינת המשקאות המחוזקים: שרי הוא המריר מבניהם, הפורט מתקתק, והמדירה הוא מעין תמהיל של השניים מבחינת הטעם. זה אומר שאם אתם ממש לא אוהבים מתוק לכו על מדירה או שרי, ואם אתם מחפשים משהו מתקתק שיסגור את הפינה, פורט מאוזן יעשה את העבודה.
סיבה נוספת להחזיק את המשקאות האלה בבית היא שאין להם כמעט תוקף. פורט (בהנחה וזה לא וינטג' פורט) יכול להישאר פתוח גם חצי שנה, ובקבוק מדירה אפילו יותר. כך שאין לחץ לסיים את הבקבוק שבוע אחרי פתיחתו, ואפשר לשתות ממנו בכל פעם קצת.
אגב, אם תמזגו מנה של פורט לכוס גבוהה עם המון קרח, ותזרקו פנימה גם פלח לימון, תקבלו יופי של משקה מורכב ומרענן.
TO DO דרינקס לחורף הקרוב
הראשון הוא כאמור ניפורט. טעמתי את הפורט היבש של ניפורט 10, טאוני פורט מאוזן מאד, ריכוז טעמים מצוין בלי סיומת הלוואי הזאת שכולם מכירים אותה ממשקאות מחוזקים. מתובל, טעים ויש לו אפילו חמיצות קלה. יתאים למי שטועמים פורט בפעם הראשונה, ורוצים משהו מאוזן ולא דומיננטי מידי.
השני הוא Porto Cruz וגם כאן אני ממליצה אוטומטית על ה-10, שהתיישן עשור בחביות עץ אלון, ענבים אדומים, תבלינים ועומק וכל מה שיש ביין טוב, רק מאוד מרוכז. הפורט הזה משלים בעיני גם מנות עיקריות ומשתלב טוב עם המטבח המקומי שלנו.
במדירה, במקרה זה 'מלבזיה 10' של ברביטו, התאהבתי לגמרי ואין ספק שאני הולכת להחזיק בקבוק בעונה הקרובה על השיש. הוא מתקתק עם טוויסט לימוני מה שאומר שהוא לא מתוק מידי, התיישן 10 שנים בחביות עץ אלון צרפתי, מכיל 19% אלכוהול ומציע חיבור מושלם של טעמי דבש ופירות הדר שמאזנים את המתיקות.