תפריט קינוחים: סדרת הסינגל מאלטים החדשה של M&H

פעם עבדתי במזקקת M&H. זה עשוי להיראות כמו גילוי נאות תמים, עד כמה שאלה נדירים במחוזותינו, אבל למעשה מדובר כאן בנתון פתיחה חשוב לכתבה על הדור החדש, או אם תרצו העונה החדשה? של סדרת Art&Craft.

מי שירוץ עם תום קריאת שורות אלו לחנות המשקאות הקרובה לביתו, אולי יצליח למצוא עוד בקבוק מהדור הקודם, בה חברה המזקקה לשש מבשלות בירה ישראליות כדי ליצור חביות אקס-בירה, בהן יושנו מהדורות הוויסקי בסדרה.

הפעם, בחרה המזקקה להתמקד בחביות יין קינוח. אל תרגישו רע אם הפעם האחרונה ששתיתם יין קינוח הייתה בברית שלכם. נכון, מדובר בקטגוריה מופלאה ומגוונת של יין, אבל היא לא נהנית מפופולריות גדולה מחוץ למעגלי המשוגעים לדבר.

איפה בכל זאת הפופולריות הזו באה לידי ביטוי? ויסקי. חביות של יין קינוח, ונשים רגע את השרי בצד, הפכו למבוקשות בקרב חובבי ויסקי, במידה רבה בזכות פרופיל הטעם העשיר שביכולתן להעניק לתזקיק שמתיישן בהן.

המילה "ביכולתן" משחקת פה תפקיד חשוב; לא פעם נתקלתי בבקבוקי וויסקי שהבטיחו "חבית פורט" או "חבית מדיירה" על התווית, רק כדי לגלות שבמבחן הטעם יש עילה לשלילת הדרכון הפורטוגלי. חביב כל טרנד שנברא בצלם, אבל רק אם הוא עומד במבחן התוצאה.

האם מהדורות יינות הקינוח בסדרת Art&Craft של מזקקת M&H עומדות במבחן התוצאה? לא ידעתי את התשובה עד ששתיתי בעצמי, וכאן אנחנו חוזרים לפסקה הפותחת.

על אף שכבר ביססה את מעמדה כמזקקה בינלאומית עם מוצרי מדף מגובשים ועקביים, אחת התכונות שהכי מאפיינות את M&H היא היכולת לחדש ולהפתיע.

יש פעמים בהן עוצמת הפתעה מבטלת כל השפעה של היכרות מוקדמת עם המזקקה, מעמיקה ככל שתהיה. זו בדיוק מה שקרה כאן.

האקלים הישראלי הוא גורם מכריע ביצירת הוויסקי של M&H. החום הזה של תל אביב לא רק מאיץ משמעותית את תהליך היישון - אלא גם מעמיק אותו.

היכולת לייצר וויסקי עשיר ומורכב - כזה שגם זכה בתואר הסינגל מאלט הטוב בעולם בשנת 2023 - בפרק זמן קצר (יחסית) של 3-5 שנים בלבד, מניע את המזקקה להתנסות באופן כמעט-אובססיבי בסוגי חביות שונים, כאשר ההרפתקאות האלה מניבות לא-אחת מהדורות מוגבלות שנחטפות מהמדפים בכל רחבי העולם.

חברו להרפתקנות הזאת חביות אינטנסיביות כמו חביות יין קינוח, וזה כבר החומר שממנו עשוי וויסקי מרתק. כדי לרתק גם את חוש הראייה, את התוויות מעטרים עיצובים מקוריים של האמן EREZOO (ארז שמח), שאותו אני אוהב משכבר בהקשרי בלוז. סיפור אחר לפעם אחרת. בואו נשתה.

ראשונה נמזגה מהדורת מדיירה. יין מדיירה, שנקרא על שם האי הפורטוגלי באוקיינוס האטלנטי ממנו הוא מגיע, מיושן בתנאים קיצוניים במיוחד; במשך פרק זמן של כחצי שנה מתוך מינימום של 3 שנים, החביות מאוחסנות בתוך מחסנים עם גגות פח, שבחום השמש מלהיטים אותן ומאיצים משמעותית את קצב היישון.

האינטראקציה המוגברת של היין עם העץ יוצרת הזדמנות מחד וסיכון מאידך, כאשר לצד הרשמים שמותיר היין בעץ הוא גם לוקח הרבה מהתרכובות האורגניות המקוריות שבחבית. מהסיבה הזו בדיוק לא תמיד קל ליצור וויסקי מאוזן ו/או מרשים בחביות מדיירה.

אבל ב-M&H לא ממש מכירים בצירוף "לא קל" ומציגים כאן וויסקי שמצליח להביא חוויה עגולה של היין לצד העץ. באף בולטים צימוקים אדומים, שקדים וקופסת סיגרים.

בפה מתיקות מרוכזת של קרמל מלוח עם שזיף מיובש שמרועננים-קלות עם קצת עלי מרווה. בסיומת מגיע העץ במלוא הדרו עם דומיננטיות של אלון קלוי במרכז הלשון וקצת אבקת קקאו בשוליים.

המשכנו עם הטוקאי, יין הקינוח ההונגרי שפעם כונה באוזניי "היין המתוק ביותר בעולם". בין אם הדבר נכון ובין אם לא, דורות של אצילים אוסטרו-הונגריים שתו את הטוקאי שנחשב ליין אקסלוסיבי ויוקרתי, לפחות עד לשלב שבו לא היו יותר אצילים ולא הייתה יותר אוסטרו-הונגריה.

גם היום נהנה הטוקאי ממעמד מכובד, כשמאפיינים הבולטים שלו הם שימוש בענבים מקומיים, שיטות ייצור מסורתיות ומלאי מוגבל. מאוד. החלק האחרון הופך את חביות הטוקאי למבוקשות בקרב יצרני וויסקי, אם כי עד כה לא יצא לי להתקל בוויסקי שמצליח להביא את היין לידי ביטוי מעבר לרמת הרמז. בדגש על עד כה.

באף מזנקים קדימה ענבי יין לבנים בשלים, פלפל אנגלי וקצת סירופ מייפל. הפה ממשיך את הקו הפירותי עם אפרסק, טימין ומעט גרידת לימון, שמפנים את מקומם לסיומת של לחם קלוי וחריפות קלה של מנטה.

פורט לבן הוא אחד מיינות הקינוח האהובים עליי. הוא נוטה להיות בעל אופי חצוף ופאנקי יותר לעומת פורט אדום או טאוני, אופי שקיוויתי שיהדהד גם בוויסקי. לא התאכזבתי.

באף פאנקיות של פרחי קמומיל שמאוזנת היטב עם תפוז ודבש, בפה מתיקות של שוקולד לבן אלה מתווסף פקאן סיני שיוצר הרבה עניין ומזכיר שוב את אופיו האגוזי של פורט לבן צעיר, הסיומת חריפה ועפיצה עם פלפל לבן ואגס בוסר.

מבין המהדורות בסדרה הפורט הלבן הוא בעל הגוף הכבד יותר, אז חשוב לתת לו וגם לאחרים כמה דקות של ישיבה בכוס כדי ליהנות מכל טווח רשמי הריח והטעם. נכון גם ליין עצמו, אגב.

לבסוף הגענו לריצ'וטו. מדובר על אחד מיינות הקינוח המיוחדים בעולם, המיוצר במחוז ואלפוליצ'לה באיטליה מענבים המיובשים-למחצה בתהליך מבוקר, לעתים על פני חודשים.

מכל המהדורות שבסדרה אני מוכרח לומר שזה הבקבוק שהכי סקרן אותי, בין השאר בגלל שנדיר מלכתחילה למצוא וויסקי שיושן בחביות ריצ'וטו.

מדובר ביין עוצמתי עם פירותיות גבוהה מאוד על גבול המרירות, תכונות של יין שהן בעלות נטייה לבוא לידי ביטוי כאשר משתמשים בחביות ליישון וויסקי. כבר בפתיחת הבקבוק הורגשה הארומה המבושמת, שאחרי כמה דקות בכוס נפתחה לורדים, עלי דפנה ומלון כתום בשל.

בפה מתיקות גבוהה של תאנים מיובשות ונוגט, עם מעט תיבול לא-שגרתי של כמון. הסיומת כאן ארוכה ומספקת, עם בצק פריך אפוי היטב עם ריבת חמוציות.

כשאתם קונים לכם בקבוק מסדרת Art&Craft יינות קינוח, שאלו את המוכר בחנות אם יש במלאי יין באותו סגנון.

זו הזדמנות נהדרת להיחשף לקטגורית יין שראויה לרנסאנס, וגם לקבל את חוויה שלמה וצבעונית שמתחילה ביינות משובחים אי שם באירופה ומסתיימת על חוף הים התיכון.