סדר מתוק: על יינות וצימוקים

אחת משאלות הטריוויה החביבות עלי היא: היכן גדלים הכי הרבה ענבים בעולם? המחשבה הראשונה שלנו, השתיינים, נודדת למחוזות שבהם עושים הרבה יין אבל התשובה שונה לחלוטין.

התשובה היא: טורקיה. לא בגלל היין אלא בגלל הצימוקים. טורקיה היא יצרנית הצימוקים הגדולה בעולם, אחריה ארה"ב והשלישית איראן. שוב ארה"ב מוצאת את עצמה בין מדינות שאוהבות למעוך דברים.

בטורקיה מיוצרים בשנה כ-353 מיליון קילו צימוקים, שהם בעצם ענבים שהצטמצמו ורוכזו עד מאד באמצעים שונים.

ארה"ב וטורקיה יחד מהוות 80% מהתוצרת העולמית של הצימוקים. בארה"ב, אפילו חוגגים את הצימוקים שהוכרז על ידי, כמה מפתיע, יצרני הצימוקים של קליפורניה בשנת 1909. אז אם אתם באזור ב-30 באפריל, אל תפספסו.

קשה לי לדמיין מישהו שלא אוהב צימוקים על אף תכולת הסוכר הגבוהה מאוד שבהם, לכן הם יתאימו מאוד גם עבור מי שלא משתגע על יינות יבשים. האורחים שלכם לליל הסדר למשל. אני התאהבתי בצימוקים בזכות הגלידות הנוסטלגיות בתוספת רום.

גלידה "סנוקרסט" בטעם שוקו-רום-צימוקים או גלידה שטראוס וניל-צימוקים-רום. וכמובן גם עוגות מעוטרות צימוקים עד שהכרתי גם את הפנטונה האיטלקית שמכילה צימוקים בחלק מגרסאותיה. תענוג אמיתי אבל לא רק באוכל.

כבר בהלכה ניתן למצוא אזכור ליין צימוקים העשוי ממי השריית צמוקים ששימש יהודים בגולה במדינות שלא גידלו בהן כרמים באופן קבוע.

אולם גם בימינו אנו, אפשר למצוא יינות מצימוקים או ענבים שיובשו או צומקו בדרך כלל על מחצלות קש, במקומות שונים בעולם: צרפת, איטליה, קרואטיה, צ'כיה, אוסטרליה, אוסטריה, גרמניה, סלובניה, ספרד, דרום אפריקה, ארה"ב, יוון וקפריסין ועוד.

מדובר ביינות מתוקים, מרוכזים וטעימים, שיכולים לשרוד שנים רבות, טעמתי כאלו בני כ-40 שנה והם היו מצויינים. דמיינו את צבעם כאילו מזגתם זה עתה זהב לתוך גביע היין.

גם באופן הייצור שלהם קיים יחוד, החל מהבציר הידני והסלקטיבי, דרך פריסתם על מחצלות באוויר הפתוח וכלה בעשייה שכוללת היום טכניקות שונות חלקן עדיין מסורתיות וחלקן מודרניות יותר.

אל תשכחו: ענבי מאכל גדולים ומלאים במים, ענבים שנועדו להכנת יין קטנים הרבה יותר אבל עדיין מלאים במים, ענבים שיובשו מתכווצים כי תכולת המים שלהם מתאדה, לכן צריך כמות גדולה ומשמעותית של ענבים כדי לייצר בקבוק יין. האם זה משפיע על המחיר? בהחלט!

כולם מכירים את האמרונה שמגיע מצפון איטליה. זהו אחד מסוגי היינות הללו. יין אדום המיוצר מענבי זנים מקומיים העוברים ייבוש על מחצלות.

יינות איטלקיים נוספים כמו ריצ'וטו מ-ולפוליצ'לה, ויינות העשויים מענבים לבנים כמו וין-סנטו הם שם דבר.

בוין-סנטו מטוסקנה אוהבים מאוד לטבול עוגיות קנטוצ'י יבשות בסוף הארוחה (געגועיי למסעדת איל פסטיו התל אביבית). אגב, וין-סנטו אפשר למצוא גם מתוצרת האי היווני סנטוריני, שם הוא עשוי מענבי אסרטיקו, היין כה מפורסם עד שאפשר למצוא אותו בחנויות גם באיים אחרים של יוון.

בצרפת תוכלו למצוא יינות כאלו מענבים לבנים ואדומים בעמק הרון, באזור ז'ורה ובאלזס.

אחת המדינות המעניינות בתחום זה היא ספרד בה מיוצר יין מענבי פדרו חימנס. לא רק שם הענבים הוא טלנובלה, כל היין הזה הוא טלנובלה של טעמים וריחות מרהיבים ומיוחדים שמתנגשים בהרבה סטיגמות שפיתחנו על יין לאורך השנים.

זהו יין ממשפחת השרי והוא באמת חוויה שתרצו ממנה עוד ועוד.

ציינתי כאן רק מספר דוגמאות אבל כאמור יש הרבה יינות שמיוצרים בשיטה זו, הם מעט יקרים מהרגיל בגלל העבודה המושקעת וכמות הענבים הנדרשת לכל בקבוק.

למרות זאת עשו לעצמכם טובה, בפעם הבאה שאתם באחת מהמדינות האלו או שבא לכם לקנות משהו מתוק לסיים אתו ארוחה, יין מתוק זה הדבר! בעיקר במצב הרוח הלאומי.

אז כשאתם מתכוננים לליל הסדר, או רק מחדשים הסטוק במקרר היין, אל תתביישו, קנו משהו מתוק.