מקסים להכיר: יקב אורלה, איזמיר

לפני כעשור השתתפתי כשופט בתחרות היין הבינלאומית TERRAVINO בירושלים. כמו בכל תחרות כזו, הונחו על השולחנות מכוסי המפות הלבנות, דגלי המדינות מהם הגיעו הטועמים ואני חייב להודות שהופתעתי למצוא, על שולחני גם את דגל טורקיה. 'באמת, עושים יין בטורקיה?', הסגרתי את בורותי באוזני היינן/ שופט שמאחורי הדגל, והוא, שכנראה נתקל בשאלה הזו יותר מפעם אחת, סיפר לי בנימוס על תעשיית היין הטורקית.

כן, טורקיה נתפסת בעיני רבים מאיתנו בעיקר כמדינה מוסלמית וכיעד לחופשות 'הכול כלול', עד כדי שאנחנו שוכחים כי מדובר באחת ממדינות היין העתיקות והגדולות בעולם. למרות שרק אחוזים בודדים מהענבים הגדלים בה מגיעים אל תעשיית היין - בטורקיה מעדיפים לעשות מהם ראקי, שטח הכרמים של המדינה הוא החמישי בגודלו בעולם, ופועלים בה כמאתיים יקבים שמייצרים כמות כפולה של יין מאשר תעשיית היין הישראלית. עובדה מעניינת לא פחות היא שבטורקיה גדלים כאלף מאתיים זני ענבים מקוריים, רק שלושים וחמישה מהם נמצאים בשימוש.

כשנודע לנו כי יינות איכות מטורקיה מתחילים להגיע לכאן באופן סדיר, חשבנו שהדרך הטובה ביותר לקבל את פניהם היא לצד אוכל טורקי. לא סתם אוכל טורקי אלא שווארמה ולא סתם שווארמה, אלא השווארמה של אריאל רוזנטל הקוסם, שזרם איתנו ופתח לנו שולחן טעימת על המדרכה. וכך, כשלפנינו קערות סלטים, צלוחיות טחינה, לא מעט שווארמה זה שעתה ירדה מהשיפוד, שמענו את סיפורו של היקב.

אורלה נמצא באזור איזמיר שעל חוף הים האגאי, אחד האזורים החקלאיים העתיקים בעולם. היקב, שמנה על היצרנים הצעירים ששמים בשנים את טורקיה על מפת היין הבינלאומית, הוקם על חורבות יקב קדום בן שלושת אלפים שנה ובבעלותו כחמישים וחמישה דונם של כרמים, שנטועים בגובה 175 מטרים ונהנים מזרימת האוויר מהים. הוא היה הראשון בטורקיה שהכניס לשימוש קו מיון אופטי - מערכת ממוחשבת שסורקת את הענבים ומנפה את הפחות מוצלחים לפני שהם מעובדים, והיינות תוססים בו במיכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה ומתיישנים בחביות עץ צרפתיות. כמו כן פועל בו מרכז מבקרים שאירח בשנת 2019 לא פחות מתשעים אלף מבקרים ובנוסף פועל בו מלון בוטיק בשם 2 Rooms (שני חדרים), שכולל, כמו שאפשר להבין, רק שני חדרים. ממש לא "הכול כלול".

את יינות היקב, שזכו בלא פחות מאשר 300 פרסים ומדליות בתחרויות בינלאומיות, ביניהם חמש מדליות פלטינום עבור יינות מזנים מקוריים, מביאים לארץ שני בני משפחה. אחד מהם, העוסק בייבוא מקררים לתעשייה מטורקיה, שחיפש מוצר נוסף לייבוא בחר ביין והתאהב ביקב. הכמויות אינן גדולות והמחירים, בשונה מהצפוי, אינם נמוכים, אבל לסקרני היין שרוצים לטעום משהו קצת אחר ולחובבי המטבח הטורקי, כדאי מאוד להכיר אותם.

בלנד לבן של שני זנים טורקיים מקוריים: נרינס (Narince) וביאזקרה (Beyazkere), שמזכיר לרגעים יינות שנין בלאן. יש לו צבע זהוב בהיר וריחות מורכבים במיוחד של פירות לבנים, פרחים, פירות טרופיים והדרים. המרקם שלו שמנוני ועדין, הטעמים יבשים, ומאוזנים, והחמיצות הגבוהה, הלימונית כמעט, מאפשרת לו לתמוך בקלות במנות שמנות (מישהו אמר שווארמה?), למרות שהוא מספיק מעניין ועמוק כדי שניתן יהיה ליהנות ממנו גם בפני עצמו. המחיר: 149 שקלים

שמות הזנים המרכיבים את היין האדום הראשון שטעמנו, מוכרים הרבה יותר: מרלו וקברנה פרנק, שמזוהים עם בורדו שבצרפת ונפוצים בכל העולם, ונרו ד'אבולה שמזוהה עם סיציליה. זהו יין בשל ופירותי, עם ריחות עשירים של פירות אדומים ושחורים, תבלינים, אדמה, טבק, זיתים שחורים, עור ועשבי תיבול. העושר הארומטי הזה, רוכב על מבנה קל יחסית שנתמך בחמיצות טובה המרקם נעים ובסיומת הארוכה אפשר להבחין בטעמי שוקולד, עור ותבלינים. המחיר: 149 שקלים

כדי ללמוד קצת על יכולת היישון שלו, דאגו היבואנים להביא איתם גם 'נקסוס' בוגר יותר מבציר 2014. ניחוחות הפרי המתפרצים שאפיינו את קודמו, התמתנו מאוד, ואת ריחות השזיפים והדובדבנים השחורים, החליפו פירות יבשים שהשתלבו באופן מעודן ומעורר מחשבה עם ריחות העור והאדמה. הטעמים, היו קצת פחות מרשימים בעיקר בגלל החמיצות והמבנה שבלטו הרבה יותר, עקב התמתנותם של טעמי הפרי.

בוגזקרה הוא זן אדום טורקי, שמקורו בדרומה של המדינה, מתאפיין בטעמי פירות יבשים ותאנים והיינות שנעשים ממנו הם מתובלים, עשירים ובעלי יכולת יישון. בגרסה של אורלה אפשר להבחין בריחות מורכבים ולא שגרתיים של פירות אדומים טריים, תבלינים מתוקים, שוקולד לבן ועץ קלוי. הטעמים שלו מורכבים ומלאי חיים, החמיצות נהדרת והסיומת הארוכה, והנעימה, משולבת בטעמי תבלינים חריפים. המחיר: 159 שקלים.