"בוא נעשה יין שיהודים יוכלו לשתות"

את ארני וויר, בעליו של יקב "הגפן" מנאפה, קליפורניה, פגשתי לא מזמן כשהגיע לביקור בישראל. מה יש לאמריקני שגר לו בשלווה כפרית, לחפש בישראל זרועת המאבקים, כששכנינו על הגדרות ומעבר להן?

התשובה נטועה עמוק בנפשו היהודית. מזה שנים שהוא מגיע לישראל, מדי שנה-שנתיים אם לפגוש משפחה וחברים ואם לייעץ או ללמד מניסיונו בן 50 השנים את אנשי ענף היין. 'השנה', הוא אומר, 'היה זה בלתי נמנע'. הוא הגיע בהתנדבות לסייע לאנשי הענף, להרגיש את האדמה והאנשים ולחלוק עימם את הקשיים עימם הם נאלצים להתמודד.

ארני אינו עוד יינן מעמק יפה בין כרמים ושדות, הוא גם יזם אמיץ שהיה הראשון להקים יקב כשר, באזור נאפה, מתוך הבנה מעמיקה של הזמן והמקום. בין השנים 1973-1997 הוא עבד בנאפה אצל יצרן יינות מבעבעים בשם 'דומיין שאנדון' וניהל את המשתלה של היקב. את יקב "הגפן" הוא הקים בשנת 1979. זה היה עיסוק צדדי עבורו במשך 18 שנים.

צריך לזכור שבשנות השבעים התרחשו אירועים משמעותיים עבור היין האמריקני. הבולט שבהם היה תחרות היין המפורסמת בפריז 1976 (Judgment of Paris), בה יינות צרפתים ואמריקנים נטעמו זה לצד זה ושאת המקום הראשון הן בגזרת היינות האדומים והן הלבנים קטפו יינות מקליפורניה מבציר 1973.

התחרות הפכה את הקערה על פיה, שמטה את כובעי הברט מראשי הטועמים. גרמה ליינן מקליפורניה רוברט מונדבי להפוך לסלבריטי וסללה את הדרך להצלחתם של יקבים קליפורנים נוספים.

ארני ושותפיו הבחינו בהשקעות הניכרות של יקבים גדולים מהאזור בכרמים בנאפה וסונומה, וראו בכך הזדמנות ותחילתו של שינוי גדול, "הייתי צעיר, לא היה לי מה להפסיד" הוא אומר בחיוך. הוא גם ראה את גאוותם של צרפתים ביינות ארצם וחשב בתמימות "בוא נעשה יין שיהודים יוכלו לשתות", להבדיל מכל אותם יינות מתוקים וצורבים שהיו מוכרים באותה העת. וכך היה.

נחזור לרגע אחורה בזמן כדי להבין מהיכן התשוקה ליין? ארני הוא יליד ארה"ב, בן למהגרים מגרמניה וצ'כוסלובקיה שברחו מאירופה רגע לפני פרוץ השואה. משפחתו החילונית שמרה על מסורת הקידוש ביום שישי. "כשהייתי ילד הפקידו אותי לברך על היין" הוא מספר, ובשלב מסוים הוא הבין שזה מרשים מאוד שהעם היהודי מברך "בורא פרי הגפן".

זו הייתה עבורו השראה, "העובדה ש"אנחנו לא רוצים לשכוח ולא רוצים לקבל דברים כמובנים מאליהם, הברכה היא משהו מיוחד". אגב אם תניחו היום שניים מבקבוקיו, האחד ליד השני, תשימו לב שעל התוויות אפשר לקראו ברצף "פרי" (prix) "הגפן" (hagefen).

בשנת 1973 הגיע וויר להתנדב בקיבוץ רמת יוחנן ובמהלך לימודיו באולפן ועבודתו בקיבוץ הפך אידיאליסט. ההתנסות לימדה אותו בעיקר שאפשר לשלב בין חקלאות ותרבות. בהמשך למד סוציולוגיה ומאוחר יותר למד יין ב-UC DAVIS. כל אלו, לצד חוויות נוספות, הביאו אותו להקים את היקב הכשר הראשון בנאפה.

מאז כל ישראלי שעבר בקליפורניה ללמוד ייננות או להעביר שנת שבתון, מצא את דרכו גם אל ארני ועירית. מעין תחנת טיבוע לישראלים הנודדים בארצות ניכר (רוני ג'ימס ז"ל, דר' יאיר מרגלית, אברהם בן משה ועוד).

ארני, שנשוי לעירית, צברית תל אביבית שהוריה עלו לישראל מאיראן, ושעזבה ב-1980 לארה"ב הוא היחיד במשפחתו שעזב את לוס אנג'לס לטובת חיים שקטים יותר. הוא גם היחיד במשפחה שעוסק בתחום היין. לשאלה הרגישה האם בגיל 73 הוא רואה דור ממשיך, הוא עונה בחשש שייתכן ולא (אולי ביתו הקטנה, אבל צריך תשוקה עזה לדבר והוא אינו בטוח שזה המצב).

הוא מאוד גאה ביקב שלו ואי אפשר שלא להזכיר שהיינות שלו נמצאים ברשימת היין של הבית הלבן כבר מהבציר הראשון של שנת 1980 ומאז ביקורו של בגין את רייגן, מוגשים בארוחות רשמיות של אורחיהם היהודים של נשיאי ארה"ב.

בשנת 2000 היקב מצא מקום של קבע ב- Silverado trail, שאינו רחוק במיוחד מהשפעות האוקיאנוס מצידו האחד והרים מצידו האחר. כך שלמרות החום של קליפורניה הכרמים מושפעים במידה מתונה מכך. עם זאת יש לו כרמים באזורים נוספים בעמק שהוא זיהה כאיכותיים, והוא גם לא מתבייש לומר שזנים מסוימים או כאלו שאין לו די מהם, הוא רוכש ממגדלים אחרים (כ-50%).

הוא מייצר 100 אלף בקבוקי יין בשנה באזור המאותגר על ידי כוחות הטבע, למשל שריפות ענק ורעידות אדמה. שריפת ענק ב-2017 (8 באוקטובר למרבה האירוניה) גבתה חיים וכרמים. בעוד הבית הסמוך ליקב נשרף כליל, היקב דווקא לא נפגע משום שכשנבנה 20 שנים קודם, מטעמי חיסכון, הוא נבנה ממתכת.

שריפות נוספות כבר היו מאז גם כן אבל ברירה אין, נוטעים מחדש, בונים מחדש. הוא לא מצטער על מיקום היקב כי לדבריו הוא במקום הכי טוב שיכול להיות.

אם תשאלו את ארני מה הוא יודע היום שלא ידע לפני 50 שנים, יאמר בביטחון גמור: "סבלנות ולסמוך על אנשים". הוא גם יודע שהיה חוזר ומקים יקב לו היה נדרש להחלטה הזו היום (כשר כמובן). העובדים שלו יהודים ולא יהודים, כולם טוענים שיש בכשרות משיכה ועניין, וזאת על אף שאם תיכנסו לאתר היקב אין שם ולו מילה אחת בנושא.

אבל "מי שמחפש יקב כשר, יודע" הוא אומר ומוסיף "לאנשים שלי שמוכרים יין אני אומר שלא לדבר על כשרות במילה הראשונה עד שמישהו שואל אותך, אתה אף פעם לא יודע עם מי אתה מדבר ויכול להיות שאתה מדבר עם מישהו שלא אכפת לו ולא מבין וזה לא רלוונטי. הדבר הראשון שצריך לחשוב עליו בנאפה הוא איכות ולא כשרות."

הוא זוכה להצלחה מרובה בארה"ב, קנדה, מקסיקו, פנמה ועוד. היין נמצא דרך קבע במדפי החנויות תחת החלוקה לזנים, שלא כמו רוב היינות הישראלים שמצויים תחת הכותרת "כשר". בארץ יש לו יבואן אבל דווקא כאן תפוצת היינות שלו מצומצמת מאוד. הסדרה הידועה ביותר היא הגפן Hagefen.

ומה היה ארני מייעץ לתעשייה הישראלית כדי לקדם את עצמה? אזוריות. יצירת אזורי יין מוכרים כפי שקרה במטה יהודה, זה מדבר לאנשים המקומיים ובוודאי לתיירים מחו"ל.

שנית, הזכיר ארני שהשפים הישראלים עושים חיל בחו"ל ומצליחים להביא את האוכל מפה לשם, למה הם לא עושים את זה גם עם היין? מינוף המשולב על ידי שפים ישראלים בחו"ל יכול להיות מפתח להצלחה.