יין משלהם: סימביוזה שמועילה לשני הצדדים

בכתבה הקודמת שעסקה ביינן ביקב גדול שמנהל גם מותג יין פרטי ביקב משלו, דיברתי עם היינן דרור אנגלשטיין על ראייתו הרחבה של התעשייה כולה והאפשרויות הגלומות בה. דרור בחר ליצור מותג יין אישי שבשנים הקרובות יהפוך ליקב רשמי, וחושב שמדובר במגמה של חילופי דורות. קובי ארביב, יינן יקב רקנאטי, ובעל המותג 'מיה לוצ'ה', מספק זווית מעט שונה.

ארביב הוא אוטודידקט וכמי שגיבוש הזהות הייננית שלו נשענת בעיקר על יינות העולם הישן, ההשראה שלו מגיעה מאזורי יין צרפתים, כמו בורגונדי ועמק הרון הצפוני. עבודתו בישראל החלה בשנת 2006 כשהצטרף כ- Celler Master ליקב רקנאטי לאחר שסיים את לימודיו במכללת תל חי. בשנת 2012 הוא מונה ליינן ביקב רקנאטי ובשנת 2016 קודם להיות יינן ראשי של היקב, משרה בה הוא אוחז עד היום.

את היקב הפרטי שלו 'מיה לוצ'ה', הממוקם באור עקיבא הוא הקים בעצמו בשנת 2008 והוא עוסק בייננות בשני היקבים במקביל, ללא קשר כלכלי בין היקבים. ארביב מתמקד בהנחלת מורשת משפחתית ואומר שהמניע שלו ליצירת מותג אישי היה: "תשוקה ליצירה והרצון לייצר מורשת משפחתית. אני מאד אוהב את תחום היין והיה חשוב עבורי לבטא גם יין אישי ואינטימי שאותו אוכל להנחיל לדורות הבאים..."

לדבריו הוא זוכה לגיבוי מלא ופירגון גדול מבעלי יקב רקנאטי, והוא חושב שעצם הבעלות על מותג פרטי לצד עבודתו ביקב מייצרת סימביוזה המועילה לשני הצדדים. "אני לגמרי חושב ומאמין שיצירה אישית מעידה על תשוקה, מעוף ויצירתיות ומהווה יתרון לשני הצדדים במטרה משותפת להפוך לטובים יותר תוך כדי מחקר והתפתחות" אומר ארביב.

ובכל זאת יינן שאחראי על כל יצור היין ביקב גדול כמו רקנאטי, כיצד הוא מבדל את היינות שלו? ארביב טוען שבהייותו יינן שני היקבים, "יש הלימה מאוד ברורה בין הסגנון שלי ביקב הפרטי מיה לוצ'ה בין הסגנון ביקב רקנאטי, בשני המקרים היינות ידברו את האני מאמין שלי. אותנטיות, אלגנטיות ועדינות הבאה לידי ביטוי דרך אזורי הגידול, המאפיינים של הזנים של כל יין והרצון לדייק את היצירה. יינות המכבדים את הטרואר ממנו הגיעו."

עולה כי יינות מיה לוצ'ה אינם יינות שרצה ארביב לעשות ביקב רקנאטי ולא אפשרו לו, הוא מקבל גיבוי מלא לכל שאיפה ורצון להגשים את עצמו גם ביקב רקנאטי הוא אומר והוא מוקיר להם תודה על כך. "יש לי חופש יצירה מלא..." דברים אלו מחדדים את אמירתו הקודמת כי יצירת המותג האישי אינה בהכרח חסר מקצועי אלא רצון לייצר מורשת משפחתית, רוחנית ומעשית בבחינת להותיר משהו מוחשי לשנים הבאות.

לבסוף שאלתי האם המותג הפרטי יכול לסיים את דרכו כחלק מהקטלוג של רקנאטי, אולם נראה שמוקדם לומר ואולי במקרה של ארביב היות והדברים נעשו במקביל ומתפקדים כך כבר הרבה שנים, הסיכוי אינו גדול. "אינני יודע מה יוליד יום" הוא משיב בכנות, "אך אני יכול לומר בפה מלא היום, שאני מאד אוהב את חופש הפעולה ואת היותי מתווה הדרך והמוביל המקצועי של יקב עוצמתי ויוקרתי כמו רקנאטי ואת ההרמוניה שנוצרה מעבודה במקביל אשר תורמת מאד לשני הצדדים."