לפני שנתיים בערך, כשתחת כל עץ רענן היה כאן מבחר עצום של ג'ין, וג'ין אנד טוניק הפך ממשקה של סבתות אנגליות מרירות למשהו שכל אישה מזמינה על הבר בתל אביב, נדבקתי גם אני בטרנד. ג'ין וטוניק הפך להיות האפריטיף הקבוע שלי, דרינק ראשון של אחרי העבודה.
אבל לאחרונה התחשק לי להתחדש ובעיקר להתרגש מחדש, אז יצאתי לחפש את הדרינק החדש שלי לתקופה הקרובה. לקח קצת זמן עד שהתאהבתי במשקה שמעולם לא היה הקאפ אוף אלכוהול שלי, וורמוט, עד שהוא הפך לכזה שאני ממש לא יכולה בלעדיו.
מדובר במשקה ותיק, שבשנה האחרונה כבש את תל אביב. כבר ספרתי יותר משלוש ורמוטריות ברדיוס של הבית שלי. אם ורמוט היה צמח, עונת הפריחה שלו הייתה בשיאה.
מה זה ורמוט? מדובר ביין מתובל ומחוזק, לאו דווקא מאד מתוק. אפריטיף שידוע עוד מימי קדם. המטרה המקורית שלו כאפריטיף היא לפתוח את התיאבון לפני האוכל, או במקרה שלי לפתוח את התיאבון לפני השתייה.
תכל'ס, זה די הגיוני שתחייתו של הוורמוט מתרחשת דווקא בישראל ודווקא בתל אביב, העיר הלחה שברוב חודשי השנה צריך לשתות בה משהו קר, קליל לעיכול ומצנן שמתאים גם לצוהריים.
איך שותים ורמוט
אפשר כמובן לצרוך אותו כחלק מקוקטייל, אבל אם תבקרו בוורמוטריות שצצות עכשיו כמו פטריות אחרי הגשם, "ורמוטריה" ו"הכוסית" למשל, תקבלו אותם נקי, עם קרח ופלח תפוז. אגב, לא רק באדומים עסקינן, יש גם וורמוט לבן ורוזה. וזה כבר עניין של טעם. רק טיפ קטן: כשאתם מזמינים וורמוט, שימו את הדעות הקדומות בצד.
מה שעולה לראש אצל כל מי שגדל בניינטיז זה קודם כל מרטיני רוסו, אולי גם לילט. אבל תעשיית הוורמוטים כחול לבן, התפתחה נהדר בשנים האחרונות ויש כמה מותגים ישראלים שאני תמיד מזמינה קודם כשאני רואה אותם בתפריט.
עוד בוואלה!
וודטה 52,
את הוורמוט הזה של אייל דרורי מיקב עגור, טעמתי בפעם ראשונה בבר סטנלי ז"ל שלו ושל גל ארזי ("מולי משקאות"). זו הייתה הפעם הראשונה שבה העזתי לצאת מאזור הנוחות ולטעום משהו שהתרגלתי לשתות רק בקוקטיילים.
ידעתי שאייל שיוצא לטבע, מלקט בעצמו עשבי בר שונים, ומזקק משקאות מופלאים עם טעמים חדים ומלאי טעם וארומה של יער.
כאמור, אל הוורמוט הגעתי קצת חשדנית בעיקר בגלל דעות קדומות, עד שאייל מזג לי את הוודטה, נקי כמו שהוא אפילו בלי קרח. שם החלה ההתמכרות.
יוליוס, ורמוט סק דה גלילי
יובל (ג'וב) הרגיל, הוא אחד מאמני האלכוהול שמזקקים כמעט מכל חומר גלם שקיים בטבע, משקה אלים. הורמוט של יוליוס הוא ישראלי קלאסי עם טוויסט מיוחד, ומדובר בוורמוט מאד יבש ביחס לוורמוטים הקלאסיים.
יש בו את התמצית של הגליל, בטעם ובארומה של עשבי בר מכרמים בגליל, לענה מבית לחם הגלילית, קליפות הדרים מיובשות, וכל הטוב שבטבע המקומי. בקיצור: קצת קרח ואתם מסודרים.
יקב דלתון, ורמוט אקסטרה דריי
הופתעתי לגלות שגם ביקב דלתון עושים ורמוט נהדר. "אקסטרה דריי" שהבסיס שלו מענבי סמיון. יש בו תבלינים ים תיכוניים, פרחי קלנדולה, ערער ארזי ותערובת פירות הדר.
זהו ורמוט ארומטי, יבש וההדרים בו מאד דומיננטיים לטעמי, כך שמדובר במשקה מאד מרענן וכייפי לדרינק של שבת בצהריים. בטח בחום הזה.