פורט ועוד 2: מסע יין בפורטוגל, חלק שני ואחרון

מירה איתן ממשיכה לחקור מקרוב את עולם היין והקולינריה של פורטוגל. כתבה שנייה ואחרונה בסדרה שחייבם לקרוא לפני שסוגרים טיסה

מירה איתן
10/05/2022

בחודש מרס יצאתי לטיול יין חווייתי בפורטוגל עם חברת Vinspiration, שעורכת טיולים באזורי היין המובחרים והמעניינים באירופה, והיכרות עם הקולינריה המקומית והאנשים שמאחורי התעשייה. על הטיול ניצחה הייננית הישראלית רוני ססלוב, אליה הצטרפה מפעם לפעם מרתה מרקס המקומית המקסימה.

בכתבה הראשונה טיילנו בדרך מליסבון לפורטו. התחלנו להכיר את תרבות היין הוותיקה בפורטוגל, שבה גדלים 250 זני ענבים, מתוכם לא פחות מ-180 זנים אנדמיים, שגדלים ב-31 אזורי DOC, דרגת האיכות הגבוהה ביותר,ו- 14 אזורי IGP, הגדרת אזוריות פחות מוגבלת. בנוסף נעשים במדינה לא מעט יינות שולחניים לבנים ואדומים שמיוצרים בחוות יין קטנות (Quinta).

עוד בוואלה!

פורט ועוד: מסע יין בפורטוגל. חלק ראשון

לכתבה המלאה
עמק דוארו פורטוגל(צילום: ShutterStock)

העמק שבקצה המנהרה

לפני הכניסה למנהרה tannel de marao המובילה לעמק דואורו, מזג האוויר גשום וערפילי. וראה זה פלא, בסוף המנהרה מתגלה לפנינו, במעבר חד ומדהים, מזג אוויר בהיר ויפה. המדריכים צוחקים מהתדהמה שלנו, זה ככה תמיד. אנחנו פותחים את היום בבית מאפה מסורתי Casa Lapao, בעיירה vila real. לומדים להכין עוגייה שנקראת 'לה פיטוש', הדומה לאוזן המן וממולאה בדלעת מתקתקה, וגם קרישטוש, מעין רביולו ממולא דלעת. מכיוון שאין לה מספיק הופעות בתקופת הקורונה, עובדת פה במקרה גם הזמרת מארה גומז, שמנעימה לנו את העשייה בשיריה.

משם המשכנו ליקב Mafarrico, של היינן והאגרונום אלוורו. הוא מספר באהבה רבה על עולם היין ומתלהב בהסברים אודות הפילוסופיה הייחודית שלו. הגפנים שלו כבני 70 והוא חושב על גידול הכרמים כהכנה לדור הבא, וזה זורק אותי מיד לסיפור חוני המעגל שלנו. אלוורו מסתכל על העולם הרחב ומבין כמה אנחנו קטנים. לכן, בהרבה עבודה ותשוקה, הוא פונה בעשרים השנים האחרונות לכיוון אורגני, אקולוגי, ללא תוספים ותוספות, הכל נקי ופשוט. בעמק בו שוכן הכרם שלו האקלים נהדר לדבריו, חם מאוד בקיץ וקר בחורף, אבל לא קפוא, אין כמעט גשמים והגפנים שולחות שורשים לעומק. הבדלי הטמפרטורה בין חורף לקיץ מגיעים ל-23 מעלות. "בגלל המדרגות בכרמים הטמפרטורה משתנה כל מטר או שניים וזה משנה הכל" אומר היינן. תנאי הטבע מאפשרים לגפנים חיים ארוכים יותר.

חוני המעגל מהדוארו(צילום: מירה איתן)

כרם אחד, ארבעים זנים שונים

באזור אפשר למצוא כ-120 זנים שונים, 40 מהם בכרם שלו, שעובר בציר ידני בלבד. אל תשאלו אותו איזה זנים ומה יש ביינות, הכל נבצר יחדיו. "לא חשובה הכמות אלא האיכות הטובה". אלוורו לא רוצה לחקות אחרים, אלא לעשות את היין הטוב שהוא מאמין בו. למה עושים כל כך הרבה בלנדים. אני שואלת, "כי יש לנו הרבה זנים" מגיעה התשובה. היינות נעשים ללא עץ בסגנון טבעי אורגני, תוך כדי שמירה על ניקיון וטמפרטורה נכונה. "זה מה שחשוב", הוא אומר.

היינות בעלי אופי מיוחד משלהם, מורכבים אך לא כבדים. הבלנד הלבן והאדום הבסיסיים נהדרים ומיד נארזים לנסיעה הביתה. היין הבא, maquia מדהים, אלגנטי ומפולפל. ואחריו טועמים טוריגה פרנסזה, אגרוף ברזל בכפפה של משי, רציני, אלגנטי ועוצמתי. אלוורו מושיב אותנו סביב שולחן מלא כל טוב ומנגן בגיטרה ומפוחית. פרידה לא קלה והרבה חומר למחשבה שממשיכה אתנו גם בשיט החווייתי על נהר הדואורו.

חמישה דורות של פורט

המשכנו לביקור בבית הפורט Quinta do Vallado. ההיסטוריה המתועדת של האחוזה אבדה עם הזמן אך יש אינספור תיעודים לאחר המאה ה-16 והרשומות הראשונות של מכירת יין בבקבוקים מתוארכות לשנת 1870. כיום עובד במקום הדור החמישי של משפחת גודס המנהל את המקום תוך כדי שמירה על המורשת המשפחתית. זהו אחד היקבים הגדולים בפורטוגל המייצר כמעט 20 מיליון בקבוקים בשנה. במרתפים חביות ענק של פורט טאוני המתיישן לפחות שש שנים וממשיך להתיישן בבקבוקים. וכמובן ייצור ענק של פורט רובי צעיר ורענן. בטעימה מתגלים יינות פורט נעימים, חלקם ממש מרשימים.

נעימים ומרשימים(צילום: מירה איתן)

וינו ורדה. שייך לצעירים

למחרת אנחנו נוסעים לאזור וינו ורדה (Vinho Verde) הממוקם צפונית לפורטו וממשיך עד לגבול עם ספרד. באזור מגדלים יינות לבנים ויינות רוזה קלילים ומרעננים עם ניחוחות צעירים, ירקרקים וחמצמצים של הדרים, מלון ומינרליות נוכחת, מזנים כמו ארינטו, לוריירה, אלבריניו ועוד. המקום קרוב מאוד לאוקיינוס האטלנטי. לכן הוא מאוד ירוק עם לחות גבוהה והרבה מים.

הביקור ביקב Aveleda, חווייתי ביותר. יקב שהחל דרכו עם יינות המתיאוס המוכרים מהעבר מפורטוגל, והיום הוא אחד היקבים הגדולים והטובים במדינה. היקב שייך למשפחת גואפה משנת 1870, כשהדור השישי הוא זה שמייצר היום 22 מיליון בקבוקי יין בשנה, 70% מהם מיועדים לייצוא. אנחנו מבקרים בגנים המרהיבים המקיפים את היקב, עוברים סדנת אפיית לחם, ארוחה מקומית אותנטית וטעימת יינות.

בגנים של יקב Aveleda, וינו ורדה, פורטוגל(צילום: מירה איתן)

בגנים הענקיים עצים וצמחים שונים שהגיעו מכל פינה אפשרית בעולם, גן אנגלי טיפוסי מהמאה ה-17. אי של שפיות יפהפה וירוק והעין לא מתעייפת מלחפש פה עוד יופי ועוד הפתעות. אקליפטוס ענק בגובה של 70 מטר. עצים אקזוטיים ובריכות מים. 100 סוגי קמליות. עצי סקויה עתיקים, בתי אגדות קטנים המזכירים את ההוביט ושר הטבעות או לפחות את בית המכשפה של הנזל וגרטל, מגדל שעליו מטפסות עזים ובסיום בית אנגלי מרשים משנת 1671שגם לו יש את הסיפור שלו.

אנחנו טועמים את Villa Alvor, משקטל המגיע מדרום פורטוגל, עם ניחוחות סיגליות וצבע אפרסק. וינו ורדה טעים מאלבריניו עם אחוז אלכוהול נמוך וניחוחות פירות לבנים, טרופיים ופרחוניות נהדרת. ליין האדום מעמק הדואורו ניחוחות תותים, שזיפים ודובדבנים. תענוג.

ממשיכים ל- Monverde, מיזם חווית יין, מלון עם חדרים מפוזרים בכרמים ובו גם מסעדה. המקום מציע גם טיולי יין וסדנה עצמית להרכבת בלנדים. כל אחד מאתנו מרכיב לעצמו בלנד מתוך בחירה מחמישה יינות לבנים מהענבים: Trajadura , Loureiro, Avesso, Alvarinho, Arinto. היינות נכנסים לבקבוקים ומקבלים תווית מקורית. ננסה אותם מאוחר יותר כשנחזור הביתה. בערב אנחנו מוזמנים את מרתה מרקס המארחת האולטימטיבית וזוכים לארוחה אותנטית שמכין בן זוגה ריקרדו עם טעימת יינות מושכלת ומודרכת, ולהקת סטודנטים שמפליאה בשירים ובריקודים בחצר.

מכינים בלנדים. מעניין איך יצא(צילום: מירה איתן)

צוהריים קרוב לאוקיאנוס

למחרת אנחנו עושים את הדרך מאזור פורטו בחזרה לליסבון ובדרך מבקרים ביקב העתיק Boa Esperanca, בו אנחנו נהנים מארוחת צהרים וטעימת יינות מעניינת. היקב די קרוב לאוקיינוס והגפנים מושפעות מהאקלים הממוזג.

רוזה מטוריגה נסיונל עדין וקל עם ניחוחות תות ופטל. מריה גומז הוא יין לבן ששכן תשעה חודשים בחביות צרפתיות ומלווה נהדר את המנה הראשונה. היין האדום מאליקנטה בושה, ענבים שגם בתוכם הצבע הוא אדום. העפיצות של היין שוברת את השומן במנה העיקרית.

מנהל היקב מספר לנו מה קורה היום בעולם היין בפורטוגל: היינות הטבעיים והאורגניים בולטים מאוד במכירות. אנשים מחפשים ומנסים סוגים שונים. בעולם מחפשים את יינות וינו ורדה. מנסים טרנדים שונים. חוזרים לשימוש בבטון. צריכת היין בפורטוגל מהגדולות ביותר בעולם. פרט לנתון האחרון כל השאר מוכר לנו גם אצלנו בארץ.

רוני ססלוב ומירה איתן ביקב Boa Esperca(צילום: באדיבות המצולמות)

בדרך הביתה עוצרים בליסבון

חוזרים לליסבון, עיר הבירה היפהפייה של פורטוגל המציעה סצנה קולינרית בהמון מסעדות קטנות אותנטיות, חלקן חבויות בסמטאות העיר העתיקה. בערב אנחנו מוזמנים לפרויקט יין מעניין באסטייט של המרקיז דה פומבאל. יקב ששייך למדינה, שכרמיו, הנטועים בסביבות העיר ליסבון, קטנו עם הבנייה המסיבית בעיר. שם האזור הוא carcavelos והוא אזור היין הקטן ביותר בין אזורי היינות המחוזקים.

המרקיז, סבסטיאן חוזה מלו, פוליטיקאי שנולד בסוף המאה ה-17, היה קרוב למלך ז'ואאו הראשון. את דרכו החל כשגריר בלונדון, שם למד הרבה והביא את הידע לפורטוגל. בנוסף עשה שינויים מרחיקי לכת גם בכלכלה ובחינוך, הפסיק את הבאת העבדים מהודו, השקיע הרבה במחקר על רעידות אדמה ועוד. הוא גם זה שהביא את דואורו להיות האזור אפלסיון קונטרולה הראשון בפורטוגל והשלישי בעולם. האחוזה שלו השקיעה הרבה בחקלאות ובפרט בגפנים ובזיתים.

המרתף של 'מרקיז דה פומבל'(צילום: מירה איתן)

ביקב מרתף ארוך מאוד עם תנאים שנוצרו כדי לא להשתמש בחשמל, ויש מאגר מים ששומר על הלחות. נוסף ליינות יש פה ברנדי מצוין המיושן 7 ו-15 שנים, היחיד תחת שם מוצהר - lournha. היין המחוזק בברנדי רענן, דבשי, אלגנטי וטעים. מחר בבוקר מחכה לנו סיור בליסבון וחזרה הביתה והגעגועים לארץ הנהדרת הזו כבר מתחילים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully