נשנוש טעים פחד

הדברים הטעימים ביותר הם אלה העשויים מהחומרים הפשוטים ביותר, שמתם לב? ודווקא לא התכוונתי כרגע ל"לחם". נכון שזה האוכל הכי פשוט ובסיסי, אבל "לחם" הוא נושא קצת טעון, כאילו במשך אלפי שנותיו דבק בו ערך מוסף והוא התמלא ב"עומק", שאין הקיץ מתאים לפרטו. בקיץ חם, למי יש כוח ל"עומק". למי יש כוח להתאמץ. האמת, למי יש כוח לאכול בכלל? אופס, התבלבלתי: בשביל לאכול לא צריך כוח. טוב, אבל להכין אוכל? לא כל שכן - לאפות...?

ישנם כאלה שסוגרים את תנור האפייה בתחילת יוני, ומדליקים אותו שוב רק בבוא הימים הנוראים, או בהנץ חצב ראשון, מה שבא קודם. אני לא. בשבילי, לסגור את התנור זה הימים הנוראים עצמם. כן, גם בקיץ. למעשה, בעידן המזגנים הרבה יותר קר בקיץ מאשר בחורף. בחוץ הביל ולוהט, אבל בפנים צונן ומצנן, גם מצטנן לעיתים קרובות יותר. רק לעת ערב אפשר לצאת החוצה, להוציא בזהירות את קצה האף כדי לבדוק: הכלו הטמפרטורות? ההגיעה סופסוף היונה ובפיה ענף רענן של זית, לבשר על הקלה בעומס החום?

ומה יותר קיצי ומהנה מלשבת במרפסת, לנסות לתפוס את הבריזות הסרבניות, ולהתענג אגב כך על רגע של רגיעה, כשלפנינו פרוסת אבטיח-וגבינה-בולגרית, ומשהו קטן לנשנוש? מי צריך בכלל ארוחת ערב, כשהחיים יכולים להיות כל כך יפים בלעדיה?

לא יודעת בעניין האבטיח והבולגרית, מי החליט שדווקא זה הוא הצירוף הקלאסי של הקיץ? האמת, אף פעם לא ממש הבנתי מה הקשר בין אבטיח לגבינה. אבל במשהו קטן לנשנוש אני מתכוונת למשהו הטעים הזה, שקשה להפסיק לאכול ממנו, כי היד נשלחת מאליה, עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד... וכבר מזמן קינחנו באבטיח, ואנחנו בכלל לא רעבים, אבל עדיין - עוד אחד אחרון חביב. לא התחלנו וכבר נגמר. לא נורא, מחר בחסות המזגן נכין עוד כמה.

סהרוני הגבינות (רצים טוב במחוזותינו, קיץ-חורף-סתיו-אביב) עונים על כל הגדרות הנשנוש האולטימטיבי שלעיל. אלה מאפים קטנים מבצק גבינות, מין בואיקוס כאלה, שאפשר להכינם מכל שאריות הגבינה שבמקרר, אפילו אלה הפשוטות ביותר, מה שנמצא שם: קופסאות חצי מלאות של קוטג', זנבות של גבינה צהובה וגבינות לבנות שונות שאו-טו-טו חל עליהן חוק ההתיישנות. באמת שלא כדאי לזרוק. מגררים ומערבבים הכל ביחד, מוסיפים קצת קמח והרבה חמאה רכה - ושומרים במקרר לילה עד יום. לאחר הקירור הבצק נוח לעבודה ואפשר להכין את המאפה, בצורת סהרונים קטנטנים, או בצורת כדורים פשוטים, למי שהחום והעצלות לא מאפשרים לו אפילו להשקיע ברידוד ובגלגול. חצי שעה בתנור, וזה הכל. קדימה - אל המרפסת, אל האבטיח ואל יונת הבשורה.
היה ונשארו כמה - קשה לי להאמין, אבל לך דע, לא מכירה אתכם - אפשר להקפיא עד העונג הבא, לחמם בתנור מספר דקות ולהגיש בערב אחר.

חומרים ל-60 יחידות:
1 גביע (250 גרם) גבינה לבנה
1 גביע (250 גרם) גבינת קוטג'
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
200 גרם חמאה רכה
½ 2 כוסות (350 גרם) קמח תופח
כפית שטוחה מלח

לציפוי:
ביצה טרופה
מעט שומשום

אופן הכנה:
1. שמים בקערה את כל חומרי הבצק ומערבבים עד לקבלת בצק אחיד (אפשר במעבד מזון).

2. עוטפים את הבצק בניילון ומאחסנים במקרר 8-12 שעות.

3. מחלקים את הבצק הקר ל-5 חלקים שווים.

4. על משטח מקומח קלות, מרדדים כל חלק לעלה עגול בקוטר צלחת גדולה.

5. בסכין חדה, חותכים כל עלה ל-12 משולשים ומגלגלים כל משולש לסהרון, מהצד הרחב אל הצר.

6. מניחים את הסהרונים על נייר אפיה בתבנית שטוחה ומברישים בביצה טרופה.

7. זורים מעט שומשום ואופים בחום גבוה 200°, כ-25-30 דקות, עד השחמה.

גיוון: אפשר לגלגל בתוך כל סהרון זית מגולען.