פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עלייתו ונפילתו

      גיא גיסר מכריז שהייגר מת או לפחות יורד מגדולתו. שלום, חבר

      גבירותיי ורבותי, מהפך! הפעם, לשם שינוי, אין שום קשר לפוליטיקה, כי אם למשקה אלכוהולי שירד מגדולתו בישראל, והכוונה היא ללא אחר מאשר הייגרמייסטר.
      כמובן שהייבוא של הדיג'סטיף הגרמני לארץ לא פסק, וזה לא שמכירות הייגר בארץ השתוו לאלה של סברה שוקולד-תפוז, אבל תקשיבו טוב - ההתעניינות בו על ידי הלקוחות ירדה ויורדת בהתמדה.

      באופן אישי אני לא מצטער על כך, אבל למרות זאת, אין לי שום ספק שהייגרמייסטר היה חלוץ המהפכה המודרנית בעולם האלכוהול בארץ. מה היינו עושים בלעדיו? מה היו שותים כל בני ובנות ישראל במועדונים, מעורבב עם רדבול או נקי בצ'ייסרים קטנטנים ודביקים? ככל הנראה היינו נשארים עם הגולדסטאר/היינקן/קרלסברג/טובורג, קצת וודקה עם רדבול והרבה שיעמום בכבד. הייגר הגיע, שטף את המדינה בגל כהה של מרירות, ולפתע ההיצע האלכוהולי גדל, התרחב והגיע לקהלים שקודם לכן הוזנחו על ידי יבואני ומשווקי המשקאות האלכוהוליים.

      הפעם הראשונה שלי

      אני זוכר את הפעם הראשונה שהזמנתי ייגרמייסטר בבר. זה היה בשנת 2000, בליל קיץ מהביל בבר שכונתי קטן ברחוב ברנר בתל אביב. ישבנו אני וזוגתי דאז, והתלבטנו מה לשתות, כשלפתע צץ מול העיניים השם המוזר הזה. זכרתי שמזגתי ממנו כמה פעמים ללקוחות, אך לא ידעתי מה טעמו. ביקשנו 2 שוטים והרמנו לחיים. הטעם היה חביב וחדש. לא עוד משקה מתוק, לא וודקה טהורה ולא וויסקי כבד וחמים.

      שאלנו את עצמנו "מי ישתה דבר כזה בארץ?" ו"למה לייבא משקה מריר למדינה שהחיים בה מרים אך החיך ממותק?". ובכן, קיבלנו את התשובה לתוך הפנים תוך כמה חודשים, כשהייגרמייסטר סטר על לחיינו בעוצמה כזו, שבברלין שמעו את ההד.

      כל בר, מועדון, מסעדה ופיצוצייה נידחת החזיקו את הבקבוק המלבני הירוק הזה, ומכרו אותו לכל דכפין. כולם שתו ממנו: קלאברים עם אקסטזי וקוק בעורקים, שתיינים ותיקים ובני נוער שדפקו את הראש עם משקה גרמני במקום וודקה ישראלית. הערבוב עם הרדבול יצר קוקטייל חדש שנקרא "ייגרבול", ומחירו הגיע לכ- 55 ¤.

      כשהייגר היה בשיאו החלו הבעיות. המשקה, שהגיע לארץ בעקבות טרנד אדיר בארה"ב, היה בתחילת דרכו מין משקה של מבינים, אניני הטעם וכאלו שחיפשו משהו חדש במקום המשקאות הבנאליים שהכירו עד אז. מה שקרה הוא שהייגר הגיע לכולם, והפך להיות משקה המוני לחלוטין. ובעולם האלכוהול, בדיוק כמו בכל עולם אחר, מה שהופך המוני מתחיל גם להימאס באופן המוני. הנפילה, באופן רשמי, החלה.

      המחירים עלו, שוט של ייגר האמיר מ- 25 ¤ בתחילת דרכו עד ל- 38 ¤ בברים מובילים בשיאו. המיאוס מהכיס המדולל בעקבות מחיר הייגר נכנס לראש של הלקוחות, והתמרמרות גדולה החלה להפציע. את התשובה לייגר מספקות היבואניות האחרות, שמביאות לארץ מותגי דג'סטיף אחרים, שמתחילים לנגוס בפלח השוק האסטרונומי של הייגר בארץ. "תחליפי ייגר" כבר החלו להימכר בארץ, ההיענות גדולה (אם כי לא לא מלאה) ועדיין יש את אלה שנשארים נאמנים למקור.

      הקסם פג

      כשיצאתי לקבל תגובות מהשטח מבעלי ברים וברמנים, נתקלתי בתגובה מפתיעה ומאכזבת. רובם לא רצו להתראיין, ומי שכן - רק בשם בדוי, בלי להזכיר את שם העסק. מדוע? כי לכולם יש קשר עסקי עם היבואנים השונים, ואין להם שום כוונה להסתכסך איתם. לכן, כל התגובות בהמשך מזכירות קצת תגובות בכתבה פלילית. תתרגלו.

      אסף, שעובד כבר כ- 4 שנים בבר תל אביבי די טרנדי, מחזק את הטענות, ובתגובה לשאלתי האם הייגר בדרך למטה, אמר: "ברור, ולא צריכים להיות בעלי ניסיון עשיר מדי בעולם הברים בשביל לראות את זה בא. אם לפני שנתיים הייגר היה המשקה השלישי במכירות- אחרי בירה וג'יימסון- היום הוא כבר בתחתית העשירייה, ועוד כמה זמן כבר לא יהיה שם בכלל".

      מ.ג. היא ברמנית ותיקה, שללא שמץ של היסוס מצביעה על הסיבה, לדעתה, לנפילת הייגר. "המצב הכלכלי לא משתפר במהלך השנים, אבל המחיר של הייגר בברים רק המשיך לעלות, וכשמנה עולה בסביבות 40 ¤, הקהל עושה את החישוב, ומעדיף לשתות משהו זול יותר מאשר להוציא שטר על שוט אחד. זו היתה טעות של היבואן, שתמחר את הייגר במחיר גבוה מדי, ועכשיו הייגר משלם את המחיר". ועדיין, מ. לא מרחמת על הייגר ויבואניו: "המפעל של ייגר עבד בעשור האחרון Full- Time, בעיקר בגלל השוק האמריקאי. היבואן של המשקה לארץ עשה ודאי את הכסף מהמשקה, ושאר המשקאות שהוא מייבא לארץ בהצלחה רבה לא יתנו לו לפשוט את הרגל".

      י. הוא שותף של בר תל אביבי מצליח ביותר. כששאלתי אותו האם הייגר יצא מהתפריט של הבר, הוא הודיע שלא, אך ציין שמשקאות דומים החלו להימכר יותר "על חשבון" הייגר.
      "כשהייגר התחיל לרדת, הקהל חיפש תחליפים שמזכירים את הייגר בטעם, אבל יותר זולים. ה"רמזוטי" עלה,"פרנה בראנקה" התחיל להימכר מעט יותר ועוד ביטרים אחרים. "תחליפי הייגר" השונים, כמו ייגרטראום וביטר ייגר, לא חדרו אלינו, מכיוון שרבים מתייחסים אליהם כייגרמייסטר מזויף. זו טעות, אבל לנו אין מה לעשות בנדון, והחלטנו לא להכניס אותם לבר".

      ובכל זאת, תודה

      אז כמו שאתם רואים, הייגר מאבד מקסמו. פחות ופחות שותים ממנו, ויותר עוברים לשוטים של וויסקי, וודקות טובות וליקרים קפואים ומתקתקים. נדמה כי תוך שנה- שנתיים הוא ייעלם ממחוזותינו- כמו הרבה מאוד משקאות שעלו לארץ, דפקו קופה ונעלמו כלעומת שבאו.

      בין אם אתם מהמצטערים על נפילתו של הייגר או מאלו השמחים לאידו, על עובדה אחת אי אפשר להתווכח: ייגרמייסטר הוא אחד מעמודי התווך של עולם האלכוהול העשיר בישראל, ועל כך עלינו להודות לו.

      שלום, חבר.