"בבוקר תם ונשלם הכול. נסתיימה הפיאסטה... הכיכר הייתה שוממה, והרחובות ריקים מאדם. עתה זה התחילו בתי קפה להיפתח והמלצרים היו מוציאים החוצה את כסאות הנצרים הלבנים, הנוחים, ועורכים אותם מסביב לשולחנות השיש שבצל המקמרת.
"ישבתי על אחד מהם ונשענתי לאחור בהרוחה. המלצר לא נחפז לגשת. על עמודי המקמרת עדיין נראו כרזות לבנות על פריקת הפרים וכן לוחות זמנים גדולים של רכבות מיוחדות. יצא מלצר לבוש סינר כחול ובידיו דלי ומטלית. הוא התחיל תולש את הכרזות מעל העמודים כשהוא מקלף את הנייר רצועות-רצועות ואחר כך רוחץ ומקרצף את שרידיו שדבקו באבן. תמו ימי הפיאסטה"
(וזרח השמש, ארנסט המינגווי. תרגום מאנגלית: ו.ישראלית)
הבראנץ' שמשקיף מלמעלה על תל אביב (ולא רק בגלל הקומה ה-14)
החומוס המושלם לא הספיק לו. עכשיו יש שולחן עם האגדות של יפו
שוק הכרמל ושוק לוינסקי נפגשו לדייט לוהט. הבראנץ' הזה הוא ילד האהבה שלהם
מעט מקומות יודעים לעשות לילה ובוקר. הבראנץ' הזה הוא הוכחה שאפשר
כל מה שצריך לדעת על הבראנץ' של אומניה (ונתחיל בהתנעה מהירה של האוטו)
המשתה, הבופה וזאת שלא קורעת את הכיס: 9 ארוחות בוקר ובראנצ'ים חדשים
בראנץ' שפוי בתל אביב. מי האמין שהמילים האלה עדיין איתנו?
בראנץ' סיפור שלא עושה סיפור מעצמו. מסתבר שתל אביב יכולה גם כאלה
מבראנץ' הטעימות התאילנדי הזה לא תחזרו רעבים. באחריות
זה בלתי אפשרי כרונולוגית ולא מתקבל על הדעת באופן כללי, אבל רעיונית לפחות, הישראלים שמסתובבים בשעות הבוקר המאוחרות של שבת על רחוב דיזנגוף בתל אביב היו יכולים להיות דמויות טבעיות לחלוטין בספר ההמשך המדומיין של המינגווי.
שם דור אבוד שחזר ממלחמת העולם הראשונה והטביע את הייאוש והזעם באינספור כיסאות וכוסות בפריז וברחבי ספרד, ופה דור שהוא אולי לא אבוד - ויש לקוות שלעולם לא ניתן לו ללכת לאיבוד - ועדיין לא יודע איך להתמודד עם הייאוש והזעם, אבל מבין כבר משהו על החיים האלה. אלו שלצד המוות.
ובדיוק כמו המינגווי, גם הוא יודע לעצור. רצוי בשמש, רצוי על כיסא נצרים שהונח בעדינות על מדרכה רטובה. רצוי לאכול, ורצוי לשתות. ואם כבר, רצוי שזה יהיה גם בשה ויוי.
מדהים לכתוב את זה, אבל הבראסרי התל-אביבי של גיא גמזו נפתח לפני ארבעה חודשים בקושי, והיה אמור עכשיו - בעולם אחר, מקביל, וכזה שלעולם כבר לא נפגוש - לחלוש על הנישה החלומית שהיא סתיו תל-אביבי. אתם יודעים, כזה של שבת סתמית באמצע נובמבר, שמתלוננת על 29 מעלות ובפועל יודעת שככה הכי כיף.
במקום זה, כמובן, מנסה שה ויוי לחיות בצל האש, לעבוד עבור מי שרוצה להתפרנס, ולנסות לגרום לכל השאר להסכים להפסקות קטנות של חסד, של הפוגה, של נורמליות. לידה, ממש מול המארחת, עדיין פועם ספסל ההנצחה של אור אשכר, והטלפונים של כולם מתעדכנים תדירות במה שקורה לא רחוק מכאן דרומה ולא רחוק מכאן צפונה, אבל היא מנסה. והיא גם מצליחה.
הבראנץ', בהובלת רומן דוידוב ואבי בלינסקי כמובן, התקיים פעם אחת בלבד לפני פרוץ הגיהנום, לקח אחורה כדי להתאבל, וחזר עכשיו, יש לקוות, כדי להישאר.
הוא מציע שלושה מסלולים אפשריים - פחמימות וגבינות, צלחות קטנות ומנות עיקריות - אבל יודע שנסיעת השבת שלנו אוהבת להעמיס תמיד הכול על הנגרר ולצאת לדרך. לכן, מה שתבחרו ואיך שתבחרו וכמה שתבחרו לא באמת משנה. הכול הולך, וכל התשובות נכונות.
אגף הפטיסרי-פרומאג'רי כולל שתי גבינות (אפינואה וברי עזים) שמפזרות אופי ומצהירות בקול על קיומן מתוך החלל הפנימי, סלסלת לחמים, מחמצת ובאגט, חמימה למרוח אותן, וגם סלסלת מאפים שנוטה לצד המתוק של הסיפור, אבל לא שוכחת את מקלות הפרמזן העבים שקורצים לנכנסים עם מלקחיים ופתיינות של בצק עלים.
אחר כך, תוכלו לבחור 5 צלוחיות (85 שקלים) או 8 (ב-120 שקלים) ולפתוח שולחן מודולרי. יש פה סלט ביצים ובצל מקורמל סמיך, רטטוי עם גבינה צ'רקסית, ברזאולה בקר (או רוסטביף, שהחליף אותו באותה שעה), דג כבוש נהדר, חריפים, פרפה כבד עם ריבה, לאבנה, סלמון מעושן וגם פטה-דבש-צ'ילי.
בצבעים האלה, ועם המבחר הזה, מדובר בחגיגה. בביצוע הזה, ועם היד הזאת, מדובר בשיחוק. בגודל הזה, ועם האפשרות לריפיל (10-15 שקלים) מדובר בדיל טעימות מצוין, שאחריו למעשה לא צריך יותר כלום. ובכל זאת, ממשיכים כמובן.
תריסר אופציות גדולות יותר משלימות את הבוקר של ויוי, ויודעות לתת גם קליל ואלגנטי (סלט חסה עם ויניגרט אגזוי לוז, 55 שקלים, או סלט קיסר עם ביצה רכה, 62 שקלים), וגם בשרי ואלגנטי לא פחות - מגירסת קאצו עוף שניצלית עבה עם חמאה ירוקה וצ'יפס (72 שקלים) ועד המבורגר (74 שקלים) וסינטה (118 שקלים).
בתווך, יש גם להיטי בוקר שמבוצעים קצת אחרת (ולרוב טוב יותר) כמו מקושקשת עם פטריות יער, סרטנים או ברי (52-68 שקלים), קרוק מאדאם שמשדך גרויר למוצרלה לביצת עין (64 שקלים), כריכים למי שרוצה להישאר בתלם וגם שתי אופציות לבורקסים - תפוח אדמה עם אלפרדו פטריות ותרד עם יוגורט ואריסה - שרק מלחלוף על פניהם במטבח הפתוח אתה מצטער על כל הפעמים שבהן גררו אותך לצחוק על "בורקס חתונות", בזמן שהם ממתינים ככה בתבנית - גבוהים, שחומים וגאים - לתביעת דיבה.
נאמנה להצהרות הפתיחה שלה, התמחור של ויוי נותר שפוי, גם בימים שבהם הכמיהה של כולנו לקצת מאותה שפיות מעודדת אחרים להזניק רווחים. כך, אפשר ללגום פה כוס יין ב-29 שקלים ומימוזה ב-38, להרכיב ארוחה מותאמת כיס ורעב, ובעיקר לקוות, ולהאמין, שבסוף נצא מזה בלתי מפורקים.
בוקר שנפתח ברו דיזנגוף, זולג למדרכות פריז וספרד, ולא נותן לשום דור ואף בן אדם ללכת לאיבוד, ולאבדון בדרך. זאת ההתחלה, וזה גם ההמשך.
שה ויוי (Chez Vivie), דיזנגוף 166, תל אביב, בראנץ' בשישי-שבת, 11:00-15:00