יונה: מי אמר צנצנת ולא קיבל?

אבי אפרתי מגיע ללוקיישן המתלהט בנמל יפו ומוצא במסעדת יונה הרבה פרזנטציה ומעט מאוד אוכל טוב במקום שמנסה לעשות באזז

  • יונה
אבי אפרתי
נמל יפו המתחדש (צילום: פסטיבל הקולנוע ירושלים)

תיכף זה קורה: יונה, המסעדה שזה אך נפתחה בנמל יפו המתחדש, תהיה למקום החם ביותר בשטח. תורים ישתרכו בפתחה; מלצרית אדיבה תסביר בטלפון שיש מקום על הבר לשעתיים בלבד, "אחר כך מוזמן"; ובאביב, כשמתחם הבילויים/קולינריה בנמל יפו ייפתח פורמלית, יונה תהיה המקום המבוסס והמצליח שמקבל בסבר פנים יפות את המצטרפים החדשים. לבני הזוג עפרה ואבי גנור, בעלי יונה, יש מה שכתבי הכדורגל מכנים "חוש מיקום" נפלא. כחלוץ מריח שערים, הם יודעים איפה להיות מתי ואיך להבקיע. כך היה בעבר עם טאבון ומנטה ריי, ובעבר הרחוק פחות עם אייסברג וולקנו.

אם לשפוט על סמך חוויית הישיבה ביונה החדשה, ההצלחה הרבה יותר מראויה. כיף שם. זה לא רק הלוקיישן המנצח. גם העיצוב בחלל הענק עושה את זה. עם שפע חומרים – חמים וקרים, תעשייתיים ומעוצבים; ותחושת זרימה בחלל קולחת ונעימה להפליא.עם מטבח פתוח נאה במרכז ובר בפינה. אבל הארוחה ביונה הייתה אכזבה של ממש. לא זה האוכל שציפינו לקבל במקום ה(תיכף) חם ביותר בשטח. אכלנו בינוני. מאוד. לפרקים אפילו בינוני ומטה. אילו הייתה יונה מתנהלת כבר נשנושים נטול יומרה, להבדיל ממסעדה הממצבת את עצמה על הקולינריה שלה, קל יותר היה לקבל את זה. אבל יונה היא מקום שמשדר לא מעט פאסון. בכתבות הקידום למקום החדש קראנו על הגבינות והיוגורט המיוצרות במקום, על המטבח הפתוח שמכינים בו את האוכל כמה שיותר קרוב לסועדים ועוד. בפועל יותר משהאוכל ביונה פשוט וטבעי, הוא פשטני, פעמים רבות סתמי, קצת מחופף ונוטה לרכב על טרנדים קיימים (מי אמר צנצנת ולא קיבל?).

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן הזה יכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

לכתבה המלאה
(צילום: מערכת וואלה! NEWS, דיפולט)

התפריט ביונה מתחלק למנות בצנצנת, מנות טרה קוטה ועיקריות. הצנצנות הן בעצם ראשונות קרות, המוגשות בצנצנת. מנות הטרה קוטה הן ראשונות חמות בצלחות חרס. אלו גם אלו יותר מזטים מ"ראשונות". הזמנו "לחם עם יוגורט ומיצסלט" (19 שקלים), "צנצנת עגבניות מעושנות וחצי מיובשות עם גרעיני דלעת, פרמזן וריקוטה" (29), "צנצנת שרימפס כבושים קלות בגרעיני כוסברה, בצל סגול, לימון ושמן" (29) וטרה קוטה סרדינים מתובלים בפיסטוק וטרגון (32). כל הכבודה הוגשה בפרזנטציה נאה, אך סבלה מבנאליות צרופה בטעמיה.

הלחם היה לחם. היוגורט, זה שעושים במקום, היה יוגורט. טוב פחות מאי אלו יוגורטים שעושים בבית החרושת עם פחות פאסון. "מיצסלט" הוא מיץ של סלט, שמשום מה לא עשה מנעמים בחיך כמו נוזלים שמגיעים מתחתיתו של סלט טוב באמת, ותענוג לטבול בהם לחם. פתחנו את צנצנת העגבניות. כל כך הרבה עגבניות נפלאות מסתובבות בשטח. עם מרקמיהן ומצבי הצבירה שלהם ניתן לשחק בכל מיני אופנים. זה מה שרצתה המנה הזאת לעשות, אך כשלה. היא הייתה בנאלית לחלוטין, נטולת פואנטה. הריקוטה, שהגיעה בצלוחית ליד, דווקא הייתה לא רעה. אם נוזלי העגבניות היו עם סיבוב הטעם הנכון, זה יכול היה להיות פאן. זה לא היה.

הלאה, לשרימפס. כבר טעמנו, ועוד נטעם, משובחים מאלו שקיבלנו מבחינת איכויות הגלם. הכבישה שלהם בגרעיני כוסברה, בצל ולימון הייתה פשטנית, נטולת השראה. שני משולשי פולנטה דחוסה צרובים, הגיעו על צלוחית בצד. ההוראה הייתה לשפוך עליהם את נוזלי הכבישה של השרימפס. הפולנטה הייתה בסדר, אבל האם הרוטב עשה שמח בחיך? לא ממש. זו הייתה מנה בינונית במיוחד. הטרגון והפיסטוק הוסיפו משהו לסרדינים, הם היו טובים וטוגנו היטב. האם הם היו טובים מסרדינים במלית עשבים סטנדרטית יותר? לא.

שום דבר ממה שאכלנו עד עכשיו לא היה רע, אבל גם לא באמת טוב. עברנו לעיקריות: פילה לברק עם יין לבן וניצני ורדים מיובשים (79) ו"קוביית קסם של טלה" (79). מנת הדג הייתה מבישה. שני פילטים צרובים, שהגיעו עירום ועריה על הצלחת, עם נוזל שמנוני, שלכנותו "רוטב" זה להעניק לו אפגרייד בלתי רלוונטי בעליל. למה עירום ועריה? כי העיקריות ביונה מגיעות ללא תוספת. רוצים צלוחית עם קצת ירק ליד? שלמו 14 שקלים נוספים לכל אחת כזו. מה שהופך את שתי העיקריות שהוזמנו, אם מתמחרים אותן באמת, לכאלו שעולות 93 שקלים. לפני שהבנו את זה שאלנו את המלצרית האם העיקריות מגיעות ללא תוספת והיא הבטיחה אחת און דה האוס. הגיעה צלוחית שומר ותפוחי עץ שלא ממש הייתה טעימה.

על קוביית הטלה קראנו רבות בכתבות הקידום למסעדה החדשה. נראה שמדובר בספינת הדגל של המקום. הגיעה קוביית בשר טלה שבושל בישול ממושך, נדחס לצורת קוביה ונצרב לכדי סגירה. הבשר היה טוב אך נוזלי הרוטב שלו היו מלוחים להבהיל. זו הייתה המנה היותר מוצלחת בארוחה כולה, אבל להפוך אותה להברקה קולינרית זה להגזים. מאוד.
חלקנו קינוח "שכבות שוקולד" (35) שהיה בעצם שכבות של מוס שוקולד מסוגים שונים, שעליו שפכה המלצרית שוקולד חם שחדר למוס הקר. המוס, על רבדיו השונים, היה, שוב, בנאלי.

אז מה היה לנו שם? המון מנות שמצד אחד מתהדרות בפשטות אסלית וטבעית, אבל מצד שני נורא מתעסקות בפרזנטציה "מגניבה". מעבר לפרזנטציה, לא נמצאה מנה אחת מצוינת, טובה מאוד ואפילו סתם טובה ממש, לרפואה. אז תיכף כ-ו-ל-ם יצבאו על דלתות יונה, כי כולם (או לפחות כמעט כולם) עסוקים, בעצם, בפרזנטציה יותר מאיכויות. אין סיבה, לפיכך, שדבר מה מהותי ישתנה באוכל שם. זו הולכת להיות הצלחה גדולה. עוד מעט נקרא גם את צבא המטקבקים, שמנאץ את המבקר הקטנוני ועוכר השמחות. עולם כמנהגו ינהג. ואנחנו, שאין לנו מאום נגד פרזנטציה אבל מחפשים אוכל טוב באמת, לא בכאילו, נמשיך לחפש במקום אחר.


יונה. נמל יפו על המזח, יפו. 03-7742222. לא כשר

שעות פתיחה: 12:00-00:00



לכל הביקורות של אבי אפרתי


השבוע מתפרסמת הביקורת ללא תמונות עקב סירובם של בעלי מסעדת יונה לשתף פעולה עם מערכת וואלה! אוכל.

חשבון

(צילום: מערכת וואלה! NEWS, דיפולט)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully