פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דה באן: רעננות נחמדת

      חשק למזללה אסייתית טובה שיגר את אבי אפרתי לדה באן, בפאתי כרם התימנים בתל אביב. למרות התנודתיות ברמת האוכל, היתה זו ארוחה עניינית, מהירה ולא יקרה

      מזללות אסייתיות הן לרוב עסק די מבאס כאן. שם נרדף לחומרי גלם נחותים, המוקפצים ביותר מידי שמן ונמהלים ברכיבי תיבול גסים, שלא לומר ברוטאליים. שמן הרע יוצא ברבים יותר מידי שנים. פה ושם יש יוצאים לטובה מן הכלל הזה - כותב שורות אלו עדיין מתגעגע למשל ל"לופ" החביבה, מנוחתה עדן - אבל לרוב זה רע לתפארת. דה באן, השוכנת ברחוב הלל הזקן, בפאתי כרם התימנים, לצד גדרה 26 והמנזר, נמצאת כאן כדי לנסות ולשנות משהו במאזן הלא ממש סימפטי הזה. יצאנו לשם השבוע כדי להתרשם ממידת הצלחתה.

      היה נחמד. לא מרעיש או מעיף, אבל נחמד. לא תמיד האוכל אחיד ברמתו, וברור שאפשר וצריך ליישר קו לרמת בסיס גבוהה יותר. ובכל זאת, לארוחה מהירה, עניינית ולא יקרה, אחרת משגרת המזללות בכלל ואלו האסיאתיות בפרט, דה באן הוא מקום שבסך הכל מספק את הסחורה.

      היה ערב וישבנו בחוץ. ברקע המולה נעימה משפע מקומות הבילוי שמסביב. בחלל הפנימי בדה באן יש בר בלבד. יושבים מול הטבחים שחותכים, מתבלים, צורבים ומקפיצים. בחוץ 5-6 שולחנות לכל היותר. בחוץ היה קר, חורפי, והפנטזיות ריחפו הרחק מכאן, לצ'יינה-טאון או לסוהו. עם קצת דמיון ועוד קצת רצון טוב, לפחות בחלק הזה של העיר ובצירוף מזג האוויר הרלוונטי, אולי אפשר, לפעמים, לעוף לשם.

      דה באן (יח"צ)
      מזללת דה באן (צילום: יח"צ)

      היינו רעבים והתחשק לנו לנשנש קצת קר, קל וצובט, עם בירות. הזמנו טרטר מוסר (39 שקלים), רול סלמון בדף אורז (29 שקלים) וסלט אטריות שעועית (34 שקלים). בפועל - חצי מכמות הראשונות בתפריט הקטן והמהודק. היה חביב. שום דבר יוצא דופן או מפתיע אולי, אבל בכל המנות בלטה, מאוד, טריות חומרי הגלם ואיזו רעננות נחמדת.

      רול הסלמון היה הצפוי והשגור מבין השלושה, עם סלמון טרי וטוב ופונזו נחמד. סלט אטריות השעועית, עם פפאיה ירוקה, עגבניות שרי, שעועית ירוקה, עשבים, בוטנים, צ'ילי ורוטב שזיפים, היה המורכב והמוצלח משלושתם. לא מעט רכיבים שחברו בחיך להרמוניה קלילה, עוקצת קלות. כזו שמחסלים במהירות ורוצים עוד. הטרטר עורר צער מסוים על שלא נעשה שימוש בדג אצילי קצת יותר ממוסר. הלאקוניות שלו החלישה את המנה, שתובלה היטב. קרם החצילים במיסו היה טוב ומדויק כשלעצמו, אבל לא בטוח שהוסיף נדבך משמעותי לטרטר.

      המשכנו: באן מפורק עם צלעות בקר (38 שקלים), ולאקסה בורי (49 שקלים). הבאן, גולת הכותרת של המקום, התגלה כמנה הפחות מוצלחת בארוחה. צמד לחמניות סיניות מאודות, עם בשר צלעות בקר שפורק לאחר בישול ארוך, מלפפונים חמוצים ורוטב מיסו ברביקיו. כל אחד מהרכיבים היה בסדר כשלעצמו. הבשר, גם אם קצת יבש מידי, היה טוב. ובכל זאת, החיבור בין כולם התרומם חלקית בלבד. עוד קצת רוטב, עוד קצת מלפפון, ירק טרי, צביטת טעם אחרת, משהו שיחבר אל מידת הרעננות שהייתה בראשונות, יפיח מעט חיים באסופת הרכיבים התקינים - חסר שם בהחלט.

      הלאקסה הייתה טובה יותר. ארבעה נתחי בורי, שנצרבו במדויק, על מנת אטריות, במעין מרק מחלב קוקוס, עם נענע, כוסברה וצ'ילי. כאן היה חיבור נכון בין העושר השמנתי כמעט של חלב הקוקוס, הפריכות הנכונה של הדג, ליטרת הפחמימה המתבקשת, שבירת טעמים מהירוקים, ושפיץ צ'ילי קטן בקצה. אסיאתי פשוט אבל נכון, ועשוי היטב.

      דה באן (יח"צ , דן פרץ)
      (צילום: דן פרץ)

      קרם קרמל (24 שקלים), שקורמל אגב שימוש במיסו ופתח עוד רובד חינני לטעמי הסוכר החרוך המוכרים, היה חמוד בהחלט לסיום. האספרסו – חסר גוף, חמוץ מדי, בלתי מקצועי בעליל – קצת פחות.

      עיניכם הקוראות, לא הכול כליל השלמות כאן. יש לדה באן לאן להשתפר. מצד שני, למקרא רשימת המנות פה, נדמה שמדובר במקום לא זול. אל תתבלבלו. הגזמנו לחלוטין. הקור, הבירות, הרעב והגרגרנות הטבעית - כל אלו ועוד הניעו אותנו להזמנה חזירית משהו, של עיניים גדולות, שלא לומר ענקיות. אין כל צורך לאכול בדה באן את מאסת המנות שהוזכרה כאן. זה אומר שבפועל, מדובר במקום זול, שאפשר לסגור בו ארוחת ערב מלאה לגמרי בלא יותר מ-70 שקלים לראש. ככזה, על אף התנודתיות המסוימת שלו, הוא מספק תמורה ראויה לכסף, ומשאיר מאחור רוב מכריע מקרב המזללות האסיאתיות כאן. לא חוכמה? אולי. נכון, רובן גרועות. ובכל זאת, גם בערכים מוחלטים, אם אתם בסביבה, רעבים, בא לכם אסייתי ושיהיה לא יקר ולא מג'וייף, הנה אופציה.

      דה באן. רחוב הלל הזקן 18, תל אביב. 03-6044725. לא כשר

      לכל הטורים של אבי אפרתי

      'דה באן' (מערכת וואלה! NEWS)