בכל פעם שמזכירים ברדיו את צומת כנות, אני שואל את עצמי איפה בעצם נמצא המקום הזה. מדובר בצומת ידוע, בעיקר אם אתם גרים בדרום, רק שאני לא מצליח להפנים אותו. על הצומת עצמו יש מחסנים ענקיים ומפעלים רבים, שבהם עובדים אנשים למחייתם. בדרך כלל, אחרי כמה שעות של נהיגה מאומצת, הרעב מתחיל לדגדג עמוק בבטן. לפני שאני חוזר למרכז, אני סורק כל אזור שאני מגיע אליו, גם אם הוא צומת כנות.
כל נסיעה ברחבי הארץ מנוצלת אצלי על מנת לחפש מקומות אכילה מעניינים. אתה חייב להיות אופטימי חסר תקנה בתחביב הזה, לא לוותר אף פעם, ולהקשיב לכל אדם שאתה רואה בדרך. לא פוסל גם את האפשרות לשאול אדם זר לגמרי איפה הוא אוכל. שאלה פשוטה וקלה: איפה יש פה משהו טוב וזול לאכול? כי גם פלוני-אלמוני על אם הדרך מכיר את האזור יותר טוב ממך. אתה הרי רק אורח חולף לרגע, והוא צריך רק להקשיב לו.
ככה גם הגעתי לחנניה. בעבר הוא היה בעל פאבים ומקומות בילוי באזור. במשך שנים הוא לא היה בבית מתחילת הערב ועד סוף הלילה. אבל הזמנים משתנים, מתבגרים, מתמסדים, ומבינים שיש חיים מעבר לבילויים ליליים. אחרי חיפושים לא מעטים החליט חנניה לפתוח מקום משלו דווקא ליד צומת כנות. מדובר במקום נסתר, שרק אם ממש יצביעו לכם כמה פעמים על המקום, תצליחו לזהות אותו ולא לחלוף על פניו בטעות. כן, יש שלט, אבל הוא נסתר מאחורי גדר ועצים.
כשאני הגעתי למקום התייצבתי קצת לפני שהגיעו כל הרעבים מהאזור. מעניין, כולם הגיעו למקום של חנניה, יודעים מראש שיקבלו תמורה מלאה לכספם, שקטים בהתנהלותם, יודעים מראש שלחנניה יש קצב משלו, ושאין מה לדחוף, זה לא יעזור גם ככה.
יש במסעדה תפריט משתנה, שפוקדי המקום הקבועים מכירים בעל פה. אבל יש דבר אחד שחוזר על עצמו כל יום: קציצות בשר בקר ברוטב מתקתק-חריף ידידותי לכל מורעב שמגיע למסעדה. יש לקציצות האלה ביקוש אדיר, אז חנניה לא מפסיק להכין, והלקוחות הנאמנים גם לא מוותרים לו. אני לא אוהב לסמוך על האינטואיציה שלי באוכל. לדעתי, תמיד עדיף ללכת על בטוח, ובמקומות שאינם מוכרים פשוט לאכול את מה שכולם אוהבים.
כדי שהלקוחות יאכלו ולא יסבלו מצרבת, חנניה מקפיד לדאוג לכך שהאוכל ייצא טעים טעים, אבל לא הכי מתובל. למרות בקשות חוזרות ונשנות של הלקוחות להחריף את הכל.
חנניה בוצע פיתה עבודת יד, ומכניס לה מבחר סלטים מצומצם: סלט כרוב, מטבוחה, גזר קצוץ דק בחומץ עם פרוסות דקות של פלפל ירוק אש, סלט גזר בדואי וכו'. על הכל הוא שם שתי קציצות דשנות וגדולות, עם כל הטעם השמן והמפנק שאפשר. הפיתה נעלמת אצלי תוך שתי דקות בלבד. שאבתי אותה במהירות מסחררת. 22 שקל עלה כל התענוג. חזרתי לכיוון הבית מרוצה, והכי חשוב - שבע לגמרי.
בית האוכל של חנניה. רחוב אדום 26, בני עייש. 050-3353203. שעות פתיחה: א'-ה' 09:00-15:30.
אוכל רחוב: מעורב תל אביבי בשוק הכרמל
אוכל רחוב: באגט עם חביתת ירק שמנמנה
לכל הטורים של אוכל רחוב
