לפעמים אני מתפלא על עצמי, איך אף פעם לא עצרתי בצומת שורש. בדיוק לפני הירידה, שאני תמיד מפחד להחליק בה, או בעלייה בואך ירושלים, שאני רק מחכה לסיים. יש לי תאוריה, ולפיה הקימו את הישוב שורש למטרות אסטרטגיות. בימים עברו המכוניות היו שובקות שם חיים בצורה די קבועה. זה לא שהיום המדינה גדולה, אבל פעם היה לוקח יותר זמן לחצות את כל הדרך לירושלים, אפילו בהחלקה. כל נסיעה הייתה מלווה בג'ריקן מקלקר עם מים קרים בין הרגליים, ובסנדביצ'ים ענקיים עם טונה וביצה והמון חריף. רק בשביל שנהיה רגועים, אמא הייתה דואגת שהפרוסות יהיו מספיק עבות, כדי שחס וחלילה לא נבקש לעצור לאכול משהו במזנון דרכים. בימי האינפלציה הדוהרת, "אין כסף" היתה תשובה, שאחריה לא היית שואל שוב. אין זה אין.
גם היום המחירים מופקעים בדרכים, ואם אתה רעב על הדרך, ולא מוכן לתמוך בחברות גדולות שמחפשות לגדול על חשבונך, אתה נשאר עצבני. אלא אם תביא סנדביץ' טונה מהבית.
אבל אני החלטתי הפעם להיכנס לקיוסק בצומת שורש. כל העולם עוצר בקיוסק הזה. נהגי משאית רעבים, מילואימניקים שחתכו מהגזרה באישור, רק כדי להתחמק מעוד ארוחת בוקר של ביצה קשה בבסיס, נהגי מוניות שמנמנים (במקרה הנ''ל אני מתכוון לעצמי).
בתוך הקיוסק, אחרי כל המדפים עם האוכל שהכי לא כדאי לכם להכניס לגוף, יש מטבח עם פלטה חמה. חמישה אנשים עומדים לפני בתור, ועד שאני מגיע לראשו, יש כבר חמישה מורעבים מאחורי. בינתיים, יש לי על מה לדבר עם הבעלים של המקום.
בדרך כלל, כל היתקלות שלי עם שוכני ההרים הקדושים מתחילה במבטי אימה קלילים, בסגנון "מי אתה בכלל? מה אתה בכלל?" תמיד אני צריך להוציא את התרגומון לירושלמית, ולהוסיף מילים משנות ה-80 כמו דוגרי וסבבה, עם תוספות קלות של "יענו" פה ושם, לא חשוב איפה ומתי במשפט. בשביל הירושלמים זה מתחבר יותר טוב. בלי קצת ערבית, שום דבר לא זז אצלם. אם לא, אני יכול להיתקל בסירוב לא מוסבר, סתם כי אני נשמע להם תל אביבי נגוע פלצנות. מה אני אשם שאני מדבר אשכנזית.
את השיחה עם בעלי המקום, ליאור ודורון, התחלתי בחשש קל. מהר מאוד הבחנתי בנחמדות ששפעה מכל משפט שלהם. התפלאתי ושאלתי. הם הבינו על המקום על מה אני מדבר. גם הם מכירים את הבעייתיות של אנשי ההרים. אז לא, הם לא דומים להם בכלל, והם כל הזמן מחייכים, לכל מי שנכנס לקיוסק הנשנושים שלהם.
לא משנה מה אתה לוקח, ובתוך איזה סוג של פחמימה, המחיר יישאר קבוע. כלומר: אם תיקחו בפיתה או בבאגט, המחיר יהיה זהה. גם לא ישפטו אותך לפי גודל הקיבה או לפי מידת הרעב שלך. אני ישר לקחתי בבאגט. אם אפשר - אז למה לא?
כיף לראות את המהירות שבה עובדים האחים ליאור ודורון. שמחים בעבודתם, רואים ברכה בעמלם הצנוע, ללא כל יהירות. חביתת ירק עבה ודשנה, שהוכנה על המקום, ללא המתנה מיותרת, נתחבה לתוך הבאגט. הסלטים לא מפתיעים אמנם, אבל טריים ומסודרים יפה. רצתי על כל התוספות שאני אוהב: סלט ירקות, שני סוגי חריף, סלט כרוב לבן, פטרוזיליה ובצל קצוץ דק, זיתים. הכל מונח על החביתה המהבילה שהכינו לי. כל זה 23 שקלים. בתפריט יש מבחר נוסף של כריכים: חביתה רגילה, שקשוקה, פרגיות, חזה עוף או הודו.
הסנדוויץ' של שורש. צומת שורש. 052-3782700. כשר
פתוח 24 שעות ביממה, חוץ מבשבת.
המונה טועם סמבוסק במאפיית הגבול
לכל הטורים של אוכל רחוב