קשה לדמיין את עולמינו בלי חסה. ירק תמים לכאורה, שמרקמו הפריך וטעמו העדין מרעננים סלטים מימים ימימה.
אנחנו קוראים לה חסה ערבית אבל בשאר העולם מכירים אותה כחסה רומאית, או romaine. שני השמות נכונים: ערבית כי החסה שאנחנו מכירים תורבתה וגדלה לראשונה במצרים העתיקה, מתישהו באזור שנת 2000 לפני הספירה, ורומאית כי הרומאים והיוונים הם אלו שהביאו אותה לאירופה ומשם לשאר העולם.
היא נצר למשפחת ירקות ענפה ורחבה, משפחת המורכבים שמה, והיא קרובה-רחוקה של העולש על סוגיו (מאנדיב בלגי לרידיקיו איטלקי ועד עולש בר מהמטבח הערבי), הארטישוק, החמניה והארטישוק הירושלמי.
על קיומה העתיק ניתן ללמוד מההיסטוריה שלנו: עלי החסה תופסים את תפקיד המרור בצלחת הסדר, ולמרות שעם השנים עלי החסה איבדו הרבה ממרירותם, אם תאכלו את בסיס החסה ואת הגבעולים הצמודים אליו יהיה הרבה יותר קל להבחין במרירות המפורסמת.
אם כבר בענייני הסדר (פסח מסרב לעזוב אותנו מסתבר), גם במצרים העתיקה הייתה חשיבות רבה לחסה: הם ראו בה כמסמלת מיניות ואכילתה נחשבה כמקדמת אהבה ופוריות. בניגוד חד, היוונים העתיקים דווקא חשדו שהחסה עשויה לגרום לאימפוטנציה גברית, והגישו אותה בהלוויות לא עלינו.
במרבית המרכולים נמצא את החסה הערבית, ואולי גם חסה עגולה (אייסברג), אבל עולם החסות רחב הרבה יותר. לפי גדעון בילינסקי, מחברת 'עלה עלה', שמספקת ירוקים לכמה מהמסעדות המובילות בארץ, יש מאות זנים שונים של חסה, שנבדלים זה מזה בגודל העלים, הצבע, המרקם והטעם.
בשדות הם מגדלים יותר מ-30 זנים שונים, מחסת אלון, שמזכירה אלמוג אדום, וחסת הפריזה, עם עלים עדינים בעלי צורה משוננת וטעם עדין במיוחד. עוד זן חסה שתופס פופולריות בארץ הוא חסת המשי, או סלנובה, שעליה רכים ונעימים מאוד למאכל, וחסת הבייבי ג'ם -אולי זן החסה האהוב ביותר על השף הידוע גורדון רמזי, שייחודית בעולם החסות בזכות גודלה המיניאטורי וטעמה הרענן.
הירק שמרזה
ב-100 גרם חסה יש בערך 55 קלוריות. כשמחסירים מהקלוריות את האנרגיה שהגוף משקיע בלעיסתה ועיכולה, מתקבל מאזן קלורי שלילי, כלומר, החסה מכניסה לגוף פחות ממה שהוא מוציא עליה. אבל ברגע שתיבלתם את החסה בזמן או הרוטב עשיר של סלט קיסר, הפרתם את המאזן הזה.
מעבר לקלוריות, שימו לב שהעלים הירוקים הכהים של החסה, שברוב המקרים זורקים, הם אלו שמכילים את מרבית החומרים המזינים שהיא נושאת, ביניהן ויטמינים A, C, K ו-B6, וכן חומצה פולית ובטא קרוטן, שניהם נוגדי חמצון חזקים.
מה לגבי מרק חסה ?
לא הרבה אנשים יודעים את זה, אבל חסה לא מוגבלת רק לעולם הסלטים. הם מתנהגים מצוין בבישול - באופן שמזכיר מאוד עלי תרד, ולהוסיף אותה למרקים או אפילו לשייקים. הכנה אחת מימי הביניים של הירק היא לצקת שמן חם, שמבשל קלות ומרכך את העלים, ורק אז מתווספים החומץ והתיבול.
במטבחי אסיה השונים אוהבים להשתמש בחסה למוקפצים וככלי קיבול לעטיפת בשר ורולים. בסין אפילו פיתחו זן של חסה שמוערך דווקא בגלל גבעול עבה ומריר, וגם הוא נכנס למוקפצים מכל מיני סוגים.
כל מה שאתם צריכים בשביל סלט מושלם
הסלטים המפורסמים בהיסטוריה
כל מתכני החסה בוואלה! אוכל