פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      וניה ביסטרו: פנינה במדבר

      וניה ביסטרו היא מסעדה סימפטית שמגישה אוכל נטול פוזות, כזה שבא מאהבה. אבי אפרתי ממליץ על אופציה ראויה למי שמזדמן לחיפה ומחפש לאכול ארוחה נחמדה ושפויה

      ביסטרו וניה (מערכת וואלה! NEWS , רועי כהן)
      נטול פוזות. ביסטרו וניה (צילומים: רועי כהן, יח"צ)

      קשה להפריז בתיאור הפוטנציאל של חיפה. עיר יפהפייה שיושבת על הר, הכי אירופאית שאפשר לדמיין בישראל; עם נופי ים מהממים, נמל גדול, רציני; אוכלוסייה מעורבת – יהודית, מוסלמית ונוצרית; ואוניברסיטה, אליה מגיעים סטודנטים מכל הארץ.

      יש לה, לחיפה, את כל מה שצריך ויותר כדי שתתפתח בה סצינת מסעדות פעילה ושוקקת. בפועל, אין לכך, כמעט, זכר. זו עיר רדומה, עם סצינה שבקושי מתקיימת. מעיין הבירה הייתה ותהיה תמיד. בנמל 24 עושים בשנים האחרונות עבודה לא רעה. אפשר, אם מתעקשים, למנות מקום אחד או שניים נוספים אבל לא הרבה יותר. גם המסעדות הערביות בעיר לא הצליח מעולם להיות מופת למקוריות וייחוד.

      לתוך הכמעט ואקום הזה הגיחה לפני פחות משנה, ברחוב שער פאלמר, על הנמל, מסעדת ביסטרו וניה, של שחר סיוון ואורי אלון. בכל עיר נורמלית אמור היה רובע הנמל להיות שוקק פעילות. בפועל, למעט בר הסנדק האלמותי, פעילות רוחשת של ממש אין שם. וניה הגיעה כדי לשנות, אולי, את התמונה.

      זו מסעדה בינונית בגודלה (כ-70 מקומות לערך), עם עיצוב פשוט וצנוע ומטבח פתוח המוקף בבר ארוך. בתפריט המהודק, המודפס על דף רגיל, נטול גינונים, היו לא מעט אופציות מפתות. היינו ארבעה, שלושה עכברי מסעדות מגוש דן ותושב חיפה רבתי אחד, יכולנו להזמין לא מעט, וכך עשינו. קלמרי פלנצ'ה (58 שקלים), סביצ'ה מוסר (48 שקלים), מרק דגים ופירות ים (70 שקלים ), סלט ליבי 2 (38 שקלים) ושעועית אהרון (36 שקלים) הוזמנו כראשונות.

      ביסטרו וניה (מערכת וואלה! NEWS , רועי כהן)
      סיפקו את הסחורה. שרימפס ברוטב חמאה

      מנת הקלמרי הייתה טובה ממש. קלמרי סגול וטוב, של חורף, עם מיני ירוקים ונגיעת שמן זית-לימון-סומאק, שנצרבו בדייקנות רבה על הפלנצ'ה. עסיסי, ימי, מטופל היטב, משכנע. גם מרק הדגים ופירות הים, בסגנון בוייאבז, עשה את זה. ציר עמוק טעמים, מגובש היטב, מורכב בטעמיו. התכולה שבתוך – שרימפס, קלמרי, סרטן "שייט כחול" ומולים – הייתה קצת פחות. הם היו מכובסים משהו. סלט ליבי, עם המון עשבים, גרגירי רימון וצנוברים היה מוצלח במיוחד. טרי, רענן, ללא עומסי שמן או לימון.

      הסביצ'ה ו"שעועית אהרון" צלחו פחות. נתחי הדג הגיעו בנת הסביצ'ה נעטפו בוויניגרט הדרים עם בזיליקום. עד כאן החלק הטוב. השאר - מה שהוגדר בתפריט כ"שורשים מרירים" וקרם חציל שחור, הרגיש כמו ניסיון לבצע סוג של טייק אוף על סביצ'ה קלאסי. יומרת היצירתיות עמדה כאן לרועץ. חלקיה השונים של המנה לא כל כך תקשרו.

      מנת "שעועית אהרון" מייצגת את האגף בתפריט המציג הומאז' לקלאסיקות החיפאיות הישנות, מהמסעדות הרומניות של פעם, שכמה מהן עדיין פועלות. זהו חומוס שעועית, שהפך חום הודות לבצל מטוגן שחום, ומוגש לצד ברוסקטות שום ורוזמרין וחציל קלוי. יש כל מיני דרכי להכין חומוס שעועית. לטעמי בוורסיה של וניה חסרה מידת החמצמצות המתבקשת. היא הייתה מעט כבדה מידי, בשל שפע הבצלים עתירי השמן וקצת הזכירה את מה שנהוג היה לכנות פעם "חצילים בטעם כבד" – התחליף הישראלי לכבד קצוץ, שנולד בימי הצנע והיה לקלאסיקה. גם בחומוס השעועית שקיבלנו הכתיבו הבצלים המטוגנים המושחמים, עתירי השמן, את הטון.

      המשכנו לעיקריות: פסטה ארטישוק (64 שקלים), ריזוטו צינזאנו ירוק (68 שקלים), מטיטיי (72 שקלים) ושרימפס חיפאי (75 שקלים). הפסטה, עם ארטישוק, פסטו זעתר ופרמזן, הייתה טובה. העושר של הפרמזן, הטוויסט הקטן מהפסטו, הארטישוקים הטובים. ביחד זה עבד יפה. הריזוטו, שהיו בו כל הדברים הנכונים (עולש בר, פורטובלו, זעפרן ופרמזן) החזיק פחות. מרקם אורז הארבוריו היה ראוי, חומרי הגלם היו בסדר אבל משהו במפגש ביניהם לא יצר אלכימיה. השרימפס, ברוטב חמאה, יין לבן ועשבים היטיבו לספק את הסחורה. הם היו טריים, הוקפצו כראוי ושמרו על מצב הצבירה המתבקש. גם הרוטב, פשוט וחסר יומרה אבל טוב מסוגו, עשה את זה.

      מנת המיטיטיי היא עוד מחווה של וניה למסעדות המזרח אירופאיות (רומניות במקרה הזה) המקומיות. מיטיטיי הוא קבאב רומני שהיסוד המבדל אותו במובהק מקבאבים אחרים הוא ריבואות השום שבו. במנת המטיטיי שקיבלנו היו ארבע קציצות אימתניות, ה-מ-ו-ן בשר עם המון שום, שהיו אדומות דיין מבפנים. צ'יפס ופלפלים בתחמיץ ליוו אותן. טעים בהחלט.
      הקינוחים, טארט שוקולד (42 שקלים) ופרפה פרג (36 שקלים), היו שגרתיים לחלוטין, ללא סימן לשאר הרוח שניכר בכמה מרגעיה הקודמים של הארוחה. השארנו 670 שקל על ארוחה מאסיבית, שהאביסה היטב ארבעה רעבים. צאו וחשבו כמה הייתם משלמים על זה מאה קילומטרים דרומה מכאן, בתל אביב.

      ביסטרו וניה (מערכת וואלה! NEWS , רועי כהן)
      עובד יפה יחד. פסטה

      וניה ביסטרו היא מסעדה סימפטית. לא כזו שמתיימרת להמציא את הגלגל וללא שמץ דאווין תל אביבי; אבל עם אוכל שבא מאהבה. לא הכול אחיד כאן, נוכחות הטאץ' חמקמקה מעט אבל הסה"כ חינני ונעים.

      הביקור בווניה התקיים ללא קשר להגעת צוות המסעדה לשבוע הפופ אפ במסגרת "דינר ראש", בנחלת בנימין 48 השבוע; אבל אם כבר, זו הזדמנות לתל אביבים לפגוש את האוכל נטול הפוזות של המקום. וניה היא אולי לא מסעדה שמצדיקה עלייה לרגל. היא גם איננה מתיימרת לכך. במונחי חיפה היא לא פחות מפנינה במדבר ועבור אלו המזדמנים לחיפה ומחפשים לאכול נחמד ושפוי, זו בהחלט אופציה.

      וניה ביסטרו, שער פלמר 1, חיפה. 04-6716272. לא כשר

      לכל הטורים של אבי אפרתי

      חשבון (לארבעה) וניה ביסטרו (עיבוד תמונה)