מלונות בוטיק מפתים לא מעטים נפתחו בשנים האחרונות במרכז תל אביב. היותר מגניבים מביניהם התמקמו באיזור מרכז תל אביב, זה אותו נוהגים לכנות 'העיר הלבנה'. לכל מלונות הבוטיק הללו ארבעה כוכבים. מלון דה נורמן החדש, ששופץ בעלויות עתק ונפתח לאחרונה ברחוב נחמני, ליד כיכר אלברט ומול קפה נואר וקפה נחמני, הוא הראשון לאחוז בחמישה כוכבים. ליגה מעל האחרים בסטייל, מן הסתם גם במחירים.
על המסעדה חתומים מפעילים חיצוניים: קבוצת המסעדנים בראשות האחים יורם וארי ירזין. את המטבח מוביל ברק אהרוני, מי שהיה בשעתו השף של טורטוגה/טפאס בנמל מסעדת הטפאס של הירזינים שפעלה בשעתו בשוק האיכרים בנמל תל אביב.
אי אפשר שלא להתפעל ממבנה המלון המרשים, שללא ספק מזכיר סטנדרטים המוכרים ממקומות אחרים. המסעדה עצמה, בשני חללים ובר לא גדול, משדרת מגע של קלאסיות מהודרת אך מאופקת. לא כזו שתגרום לכם לחוש באי נוחות אם תיכנסו בג'ינס מחד; ומאידך, שום דבר בה לא מנסה להיות עכשווי ופאנקי. כך יכולות בהחלט להיראות מסעדות סמי פורמאליות בעלות כוכב מישלן אחד בכרכים הגדולים של אירופה.
הגיע התפריט. עיון מרופרף בסקציית הראשונות והעיקריות בו אינו מותיר מקום לספק: מחפשים יצירתיות? לא תמצאו אותה כאן. בהיעדר אפשרות טובה יותר ניתן להגדיר את המכנה המשותף המחבר בין המנות כקלאסיקה תל אביבית: קצת טפאס, קצת צרפת הים תיכונית, קצת איטליה. שום דבר שלא פגשנו בעבר במסעדות כאן. מאכזב? ייתכן. בכל זאת, הירזינים לא פתחו מסעדה מושקעת באמת מזמן; ופעם, מזמן, ידעו גם להרים שם מקומות עם אוכל מרתק. בכל מקרה, די במבט אחד בתפריט כדי להבין שהרפתקנים קולינרית עתידים לצאת מכאן עם פחות מחצי התאווה. זה אוכל שמפגין נאמנות חד משמעית לתנוחה המיסיונרית.
הזמנו גרבדלקס (52 שקלים) ופריטו מיסטו (68 שקלים). הגיעו המנות וחשפו פשטות חד משמעית. הגרבדלקס היה גרבדלקס, לא פחות אבל גם לא יותר. הוא הוגש בצלחת אובאלית כשביצים קשות מגוררות מסודרות בשולי הצלחת, עם מעט ירקות קצוצים דק וכדור קרם פרש במרכז. איכויותיו היו סבירות ובלטה בו מידה מסוימת של מליחות. בפריטו מיסטו היו פירות ים שטוגנו בבלילה והוגשו עם פלח לימון. פירות הים היו איכותיים וטוגנו במדויק כך שנותרו במצב צבירה ראוי. אלו מנות ביסטרו/טראטורייה הכי בסיסיות שאפשר לדמיין.
רבות מהעיקריות בנורמן יקרות מאד. 152 שקלים לשרימפס, 168 שקלים למנת דג ים ו-198 שקלים לסטייק. הבוחרים להזמין על בסיס העיקריות הללו יכולים למצוא את עצמם בקרוב ל-300 שקל לראש לארוחת שלוש מנות. יקר. הלכנו על מנה יקרה אחת: לברק שלם בליים, פרנו ובצלצלי פנינה (148 שקלים); ואחת הגיונית ראגו בקר עם פסטה חונקי כמרים (72 שקלים).
העיקריות היו טובות מהראשונות. שום חידוש והמצאה כאמור וגם לא ניסיון לספק ברק בצלחת במסגרת גבולות המוכר; ובכל זאת. שתי המנות בוצעו כראוי, ללא קיצורי דרך, עם הקפדה ברורה. הן היו ראויות מסוגן. הלברק הוגש בשלמותו, ללא רוטב. הוא ספג אליו היטב את הנוזלים בהם נאפה. כהילי אניס נוהגים להוסיף ארומטיות מעודנת וראויה לדגים לבנים וזה מה שאכן נכח בלברק שלנו, שבשרו נותר עסיסי. מנה סולידית במיוחד וטובה בהחלט מסוגה.
אטריות חונקי הכמרים הטריות היו מוצלחות מאד וכמוהם גם ראגו הבקר, שהותקן כהלכה והיה עשיר וטוב. לא משהו שלא תמצאו במסעדות ביתיות פשוטות ולא יקרות בפירנצה; כן ובהחלט משהו שלא בקלות מוצאים בתל אביב. קינחנו בטארט לימון (42 שקלים) שהיה, בדיוק כמו רוב המנות עד אליו, שגור אך עשוי ללא דופי.
בעיר שכל עניינן של מסעדות חדשות בה הוא ליצור בידול בצלחת או באווירה; הסולידיות המאופקת במטבח של נורמן באוכל, היא כמעט משב רוח מרענן. אם הארוחה שאכלנו שם השבוע אכן מעידה על הכלל, הרי שנורמן הולך להיות המקום שאליו אפשר יהיה להגיע ולדעת שתקבל אוכל יציב ומטופל, נטול גרנדיוזיות ושטיקים אבל גם ללא פאקים. זה לא מעט כלל בסביבה בה נדמה שחוסר היציבות מתעקש לשמש שמה האמצעי.
אם משכילים לבנות בנורמן ארוחה המתבססת על המנות הפחות יקרות בתפריט, יוצאים עם תמורה לא רעה כלל לכסף במונחי תל אביב. כך הרגשנו אנחנו. בחירה באגפים היקרים יותר תמקד את רף הציפיות במקום גבוה יותר. לא בטוח שבנורמן מספקים סחורה באיכויות הללו כרגע. מומלץ לבנות את הארוחה שם בהתאם.
דה נורמן. רחוב נחמני 25, מלון הבוטיק נורמן, תל אביב. 03-5435400. לא כשר
לכל הטורים של אבי אפרתי
