פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נונו: כאן מגישים את אחת הפיצות הטובות בישראל

      אבי אפרתי קופץ למסעדת נונו החדשה בהוד השרון בשביל לטעום פיצה מצוינת וגלידה ביתית נהדרת, במקום שניכר כי בעליו עשו שיעורי בית

      מסעדת NONO (מערכת וואלה! NEWS , באדיבות המסעדה)
      המולה שמחה ונחמדת. מסעדת נונו (צילומים באדיבות המסעדה)

      הוד השרון היא עוד אחת מערי הלוויין הצפוניות של תל אביב - מאלו בהן חיים די הרבה אנשים עם מספיק כסף לאכול בחוץ ולא מספיק מקומות ראויים לאכול בהם. בכך, היא אינה ייחודית, כל פרברי השינה של תל אביב נראים כך. ההגמוניה של העיר הגדולה כה גורפת, שהאפשרות שתתפתח לה סצינה של ממש באחד מפרבריה אפילו אינה תיאורטית. פה ושם ישנם איי מסעדות, אבל הם מועטים. כולם פשוט נוסעים לתל אביב. מעטות המסעדות שכן קיימות באיזורים הללו מספקות אופציות הסעדה פונקציונליות, ענייניות.

      דיון במסעדה חדשה הנפתחת בערי השרון/בקעת אונו וכל השאר מתחיל מנקודת מוצא שונה מזו הרלוונטית למסעדה בכרך הגדול. מערך המטרות שלה שונה לגמרי; ה-DNA שלה אחר. נונו, האיטלקית החדשה שזה אך נפתחה בהוד השרון, נראית ומתנהגת ככזו שקברניטיה היטיבו להכין את שעורי הבית המקדימים בטרם פתחו את שעריה לקהל. לא שלא היו לנו הערות או הסתייגויות מהאוכל שם; היו ותפורטנה בהמשך. בכל זאת, מהרגע הראשון ולכל אורך הארוחה ברור היה שאין מדובר בעוד מקרה מצער של טירונים טובי כוונות שפתחו מקום, ויורים לשום מקום. המסד והתשתית המקצועית ניכרו מיד.

      נתחיל במיקום, בצמוד למתחם הספורטן בהוד השרון. אין בו לא חן כפרי ולא טאץ' רומנטי מלבב. החניה בשפע אמנם אבל אי אפשר שלא להתגעגע לקצת גרוב אורבני כשמחנים את הרכב, ליד מרכז הספורט, מול הקניון ובית האבות. לגמרי בנאליה של פרברים. עיקום האף העירוני משתנה תיכף כשנכנסים. מישהו כאן יודע את המלאכה. חלל גדול, נעים; עם עיצוב שמשחק בין יומיומי למודרני, שני ברים גדולים – אחד הנסוב סביב אלכוהול ,שני שצופה לתנורים גדולים עם פחמי עץ בתוכם, בהם נאפים הפיצות וחלק מהאוכל.

      המולה שמחה ונחמדת, לא קשה מידי; שולחנות שמסודרים בצפיפות לא רבה מידי ואוטו גלידה אחד, הניצב אחר כבוד בתוך המסעדה. יש כאן אקולוגיה שהצליחה להיבנות כך שכולם ירגישו בה טוב: זוגות בדייט, חברים שבאים לאכול ולדבר וכמובן – משפחות, נשמת אפה החד משמעית של כל מסעדה מחוץ לכרך. התפריט איטלקי בסיסי, כולל את כל החשודים המיידיים ולכ-ו-ל-ם יימצא מה לאכול. יש ראשונות, סלטים, אגף פיצה מגוון במיוחד, פסטות ועיקריות. התמחור מתון במיוחד, עם פיצות ופסטות שרובן אינן עוברות את רף ה"חמישים ומשהו" ורבות מהן אף נמוכות ממנו. היה ערב ואף שלא מעט שולחנות קולניים יחסית ישבו שם, האקוסטיקה הצליחה להכיל זאת היטב.

      מסעדת NONO (מערכת וואלה! NEWS , באדיבות המסעדה)
      פיצה מצויינת

      החלטנו לדגום מנה מכל קטגוריה: ראשונות-פיצה-פסטה-עיקריות והתחלנו עם קרפצ'יו מוסר ים (49 שקלים) ופיצה פונגי (48 שקלים). במנת הקרפצ'יו היה לא מעט דג בהתחשב בתמחור. קילומטרים לא רבים מכאן מתמחרים מנה כזו בלפחות 25 שקל יותר. הדג היה טרי, רענן וטוב. קצת זרעי עגבניה, כוסברה, צלפים וארטישוק בגריל נתנו תוסף טעמים מינימלי, ייתכן שמידי מינימלי. הארטישוק לא היה הכרחי שם. מכל השאר ניתן היה לתת קצת יותר. בכל זאת, בעיקר בזכות הדג המוצלח, זו הייתה מנה ראויה.

      הפיצה דילגה הרחק מעבר למינוח 'ראוי'. היא הייתה מצוינת. כל מה שיש תמיד בפיצה פונגי – רוטב עגבניות, מוצרלה ופרמזן, פטריות צלויות, בזיליקום ורוקט – אבל איזה יופי. הבצק, באמצע הדרך בין הז'אנר הדקיק לזה עתיר הנפח, היה טעים-טעים. הטופינג היטיב לדייק במינוני הרכיבים השונים, עם חומרי גלם טובים, פטריות שהצליחו לא להיות שמנוניות מידי, ומגע גריל עץ קל, לא מוגזם. זו ללא ספק פיצה מהטובות שמכינים היום בישראל.

      מסעדת NONO (מערכת וואלה! NEWS , באדיבות המסעדה)
      המנה הפחות טובה בארוחה. טורטליני ריקוטה ודלעת בחמאת מרווה

      המשכנו: טורטליני ריקוטה ודלעת בחמאת מרווה (56 שקלים) ואוסובוקו עגל מילנזי (76 שקלים). מנת הטורטליני הייתה הפחות טובה בארוחה. בצק סביר בלבד, בטח לא כזה שמיישר קו עם האיכויות שעוברות מהפיצה; במלית לא הייתה נוכחות ברורה דיה לצמד הרכיבים – לא הרגישו מספיק את הדלעת וגם לא את הריקוטה. הייתה בה מידת חריפות מפתיעה, שלא הוסיפה איכות. רוטב חמאת המרווה היה טוב. זו לא הייתה מנה רעה, אבל שתי קודמותיה היו ללא ספק טובות יותר.

      מנת האוסובוקו, שתמחורה המתון להפליא ראוי לשמש אות ומופת למסעדנים כאן, הגיעה במחבת אישית. הבשר יכול היה אמנם להיות רך קצת יותר (באוסובוקו כהלכתו צריך הבשר להתפורר למגע המזלג, כאן זה לא קרה) אבל מרקם הטעמים בה היה מוצלח במיוחד. ירקות שורש - תפוח אדמה, בטטה, שומר, בצל וארטישוק ירושלמי - נחו לצד נתחי הבשר ואת הכול עטף מגע טעמי תבשיל עשיר ועמוק, מחודד ומדויק. אם הבשר היה מצליח להיות רך קצת יותר, אפשר היה לדבר על אוסובוקו מצוין מסוגו. עם עוד קצת שיוף, זה יהיה שם.

      יש בתפריט של נונו סקציית קינוחים אבל גאוותו של המקום על הגלידה הביתית שמייצרים בו, ורצינו לנסות אותה. הזמנו 3 כדורים (36 שקלים) – וניל, אגוזי לוז וסורבה תות. הווניל היה סביר, סורבה התות לא רע וגלידת אגוזי הלוז מצוינת ממש. אגוזית מאד, לא מתוקה מידי, במרקם אופטימלי. תענוג. לו גרתי בסביבה הייתי רוכש ממנה הביתה על המשקל.

      265 שקלים (לפני משקאות ושירות) קנו לנו בנונו ארוחה מאסיבית, שכללה מספיק חלבון, לא רק פחמימות. לא הכל מושלם כאן אבל הסעיפים טעוני השיפור קשורים בביצוע, לא בקונספט. התשתית הרעיונית והקולינרית בנויה נכון מסוגה. עם עוד כמה ליטושים עדינים, נונו תוכל להיות איטלקיה רב תכליתית יעילה ומוצלחת מסוגה. כזו שאיננה מתיימרת לאוכל גבוה אבל יודעת לעשות היטב את הבסיסי והמובן מאליו. בלי לחפף, תוך מתן כבוד בסיסי לסועד ובלא לגרום לו לדמם מזומנים. חסרות מסעדות כאלו בגזרת הוד השרון-רעננה-כפר סבא, ובכלל.

      נונו. רחוב ז'בוטינסקי 2, הוד השרון. 098353600. לא כשר


      לכל הביקורות של אבי אפרתי

      חשבון לאפרתי (עיבוד תמונה)