אמא שלי תמיד אומרת שמאז שהייתי ילדה אהבתי להתעסק בדברים קטנים, כאלה שדורשים המון סבלנות לפרטים. ובכל זאת, כשנהייתי אמא בפעם הראשונה, נכנסתי להלם. למרות שלכאורה מדובר, גם כאן, בדבר קטן שדורש המון סבלנות...
שום דבר לא הכין אותי להיות אם בישראל אבל שני הקווים הברורים על מקל בדיקת ההיריון לא הותירו מקום לספק- אני רעבה.
בשניה שהסתבר שאני בהיריון איפסנתי את ההיגיון באיזה קפל חשוך של המוח ופצחתי באכילה שמחה ואין סופית. בעלי מיד הצטרף ויחד חגגנו במשך 9 חודשים את תחושת החירות המופלאה של לאכול מה שבא לך, כמה שמתחשק ובאיזו שעה שרק תחפוץ לעשות כן.
לא יצאתי מהבית בלי מזוודת הטרולי שלי, בה ארזתי מנות חירום של קוטג', גבינה צהובה, לחם מלא, עגבניות, מלח, חלבה וריבה. ברכבת שלקחתי מדי יום בדרך לעבודה שאלו אותי לא פעם לאן אני טסה.
היתי שרויה בחששות שאני עלולה להתפס בלי האוכל שלי וביליתי את רוב היום בלעיסה ובמחשבות על הארוחה הבאה. כאילו נפרץ איזה סכר של משמעת עצמית שלא ידעתי שהיתה לי בכלל.
התוצאות של פסטיבל האוכל המתמשך וגם של ההיריון לא איחרו להגיע. ילדתי את בתי הבכורה ונשארתי מאד עבה.
כשילדתי הפכתי בשניה מבולגריה-סורית לפולניה-אסלית. חשתי רגש עז ברמת הצורך הכפייתי להאכיל את התינוקת הזערורית שלי כמעט כל הזמן ולוודא שהיא לא רעבה רק שלא תהיה רעבה. כל בכי שלה או בינינו, כל ציוץ, נענה בעוד ניסיון שלי לדחוף לה בקבוק או ציצי.
אני זוכרת שכשהייתה בת 3 סיננתי לה את מרק העוף העשיר דרך בד משי עדין עדין אחרי ששאלה אותי למה המרק מלוכלך, נהגתי לשטוף תחת מים זורמים את הזיתים המגולענים כי היו לטעמי מלוחים מדי וחתכתי לה את עגבניות השרי הקטנטנות לשמיניות מדויקות, שוות צלעות כי רק כך היא אוהבת וכמובן שאסור שיגעו בטוסט שמונח על ידן בצלחת, ממנו הסרתי כבר את את הקרום הקשה.. שיהיה לה קל.
עם השנים הבנתי לאט לאט שאני טיפה חונקת את הילדה והתחלתי לנסות להרפות ולתת לה להחליט מתי היא רעבה ומה היא רוצה לאכול. אחרי הבת הגיע הבן. איזה שיחוק זה ללדת ילד שמותאם לך מבחינה קולינרית! הבת אוהבת לאכול את כל מה שאני אוהבת ואילו הבן לא. הוא משאיר באהבה לאמא היקרה שלו את החלמון של הביצה הקשה, את אגוזי הלוז השלמים שבשוקולד ואפילו את הגבינה הצהובה שנמסה החוצה מהטוסט הוא נותן לי.
לפני כמה ימים בעלי קלט אותי "מנקה" לילדים את העוף הצלוי ומגישה להם אותו בצלחת כשהוא כבר בפיסות נוחות ללעיסה. הוא קרא לי רגע הצידה והזכיר לי בני כמה ילדינו וששניהם עוד רגע כבר עוברים אותי בגובה מה שבוודאות אומר שהלסת שלהם לרבות יכולת המוטוריקה העדינה כבר השלימו את התפתחותן ולכן אני יכולה להיות רגועה - הוא כמעט בטוח שהם יצליחו להתמודד עם הכרעיים והסכו"מ לבד. צדק. הצליחו. ולי נותר להמשיך ולהרעיף עליהם אהבה כל עוד יסכימו לי לחבק ולנשק אותם, כי הם כבר ממש גדולים.
והפעם, מתכון הכי פשוט!! ללא בצק, ללא אפיה, שני מרכיבים בלבד ויש לכם ממתק איכותי וממכר (בזכות האיזון המופלא בין מתיקות השוקולד למליחות הבוטנים הקלויים) במקרר.
שבת שלום :)
חומרים לכ-50 ממתקים קטנים במנז'טים בגודל 1.5.
400 גר' שוקולד מריר איכותי או חלב (אני הכי אוהבת לשלב 100 גר' חלב ו-300 גר' מריר)
500 גר' בוטנים קלויים מלוחים (ניתן להכין גם עם שקדים קלויים מומלחים, קשיו קלוי, פקאנים וכד')
לציפוי
חמאת בוטנים חלקה (לא חובה)
אופן ההכנה:
1. ממיסים את השוקולד בזהירות במיקרו בקערת זכוכית, בפולסים של 30 שניות עד שכולו נמס וחלק.
2. מסירים מהבוטנים את הקליפה הדקה החומה (הכי קל לקחת חופן בוטנים ביד ולשפשף בין כפות הידיים).
3. מוסיפים את הבוטנים לשוקולד המומס ומערבבים היטב עד לציפוים המוחלט. ממלאים את המנז'טים בעזרת שתי כפיות.
4. מניחים במקרר עד להתייצבות. אם רוצים, לפני ההגשה מקשטים בזילוף קטנטנן של חמאת בוטנים חלקה. ניתן לשמור בכלי סגור במקרר כשבועיים.
שכבות של הנאה: עוגת שוקולד וחמאת בוטנים
עוגיות חמאת בוטנים ושוקולד צ'יפס
פרלינים עם חמאת בוטנים
