כמו בכל הערים הקרובות לתל אביב, גם בחולון לא התפתחה מעולם סצינת מסעדות של ממש. ברור שהגיע הזמן שזה ישתנה. סילו, שנפתחה לאחרונה בפארק פרס החדש, אמורה להיות הראשונה שעושה את זה. הגענו השבוע למסעדה הפועלת מספר שבועות, סקרנים עד מאד.
לפני שמדברים על המסעדה, אי אפשר בלי כמה מילים על סביבתה. עם אגם ותעלות מלאכותיות, מזרקות צבעוניות ושאר מיני צבע מאכל, פארק פרס בוודאי יהפוך אטרקציה להמונים. לנו הוא הזכיר את המרינה באילת והרגיש קצת כמו פלסטיק. מסילו השאפתנית והמושקעת נשקפים "היכל טוטו", מזרקות לרוב ועוד.
ניכר שתועפות מאמץ וכוונות טובות הושקעו במקום, שעובד, במובהק כדי לשמש מוקד בילוי לסוגי קהל רבים. החלל העגול מעוצב בצבעוניות נאה, מוקפד מאד בפרטים ולא עמוס מידי. המרפסת הגדולה שבחוץ מוצלחת פחות. מעבר לנוף הלאס-וגאסי, רעש המזרקות הסמוכות מייצר תחושת המולה לא נעימה במיוחד. הישיבה שם יכולה להזכיר בילוי בבית קפה בקניון. נדמה שזה הדבר האחרון שקברניטי המקום היו רוצים לכוון אליו.
למרות העיצוב הנעים לא הצלחנו לחוש נעימות רבה במהלך הארוחה בסילו. המקום לא היה מלא אבל חשנו המולה. ייתכן שזו האקוסטיקה, שיכולה הייתה להיות מוצלחת יותר. אולי מוסיקת הפופ ההמונית שהתנגנה משך רוב שהותנו במקום. למרות ניסיונות כנים ומלאי כוונות לייצר בסילו מקום שכיף לבלות בו, ההרגשה שם הייתה סוג של ככה-ככה.
רובי פורטנוי המוערך מופקד על המטבח. לפני למעלה מעשרים שנה הוא בישל במסעדת טאבון היפואית, המוצלחת נכון לאז. לאחר מכן במאנטה ריי בימיה הטובים. התחנה הבאה שלו, משך שנים ארוכות, הייתה בקייטרינג האלפיון "פרי הארץ". פורטנוי הוא ללא ספק ממיילדיה של סצינת המסעדות כאן בגלגולה הנוכחי. השידוך בין השף המוערך למקום המושקע, שברור שנבנה ברצינות ולטווח ארוך, טמן בחובו הבטחה רבה מבחינתי.
התיישבנו והבטנו בתפריט הידידותי, המגוון ועתיר האפשרויות. חשבו שם על צמחונים וטבעונים; בנו קינוח ללא סוכר; העמידו מנות משפחתיות לחלוקה וגם תמחרו באופן ידידותי להפליא. נדמה היה שהכול מוכן לארוחה משמחת. לא מהסוג שמספק חידושים ויצירתיות אולי אבל בהחלט של מיינסטרים המטופל באהבה, כבוד וסטייל.
התחלנו: ירקות צלויים בטאבון של הסילו (45 שקלים), פיצה פונגי (59 שקלים) וסלט עגבניות (39 שקלים). הפיצה, עם פטריות חורש מוקפצות, קרם גבינה, שמן כמהין, גבינת עזים, פרמזן ובצל מקורמל, הייתה טובה. הבצק היה דק אך לא דקיק ועשוי היטב והטופינג עשיר וראוי. הירקות בטאבון פיקששו. היו שם ירקות שורש למיניהם על בסיס סלט חצילים קלויים, עם מוצרלה, טחינת קצח ופיתה ביתית. משהו במנה הזו לא התחבר. בחצילים הייתה המרירות הבעייתית ההיא. הם הטעינו את ירקות השורש, שהיו תפלים כשלעצמם, בתוספת טעם מעיקה, לא ממש נעימה. הטחינה והגבינה הוסיפו שם כובד שלא לצורך. הפיתה הטרייה והחמה הייתה טובה כשלעצמה אבל מיותרת בקונטקסט שזה אך תואר. זו הייתה מנה נטולת רעננות, חפה משמחת חיים ומוזרה למדי.
בסלט העגבניות היו עגבניות מכל מיני סוגים, עשבים, בצל אדום וירוק, צנוברים, מוצרלה די בפאלו טחינת יוגורט. קצת יותר מידי רכיבים, קצת פחות מידי מיקוד בתיבול.
המשכנו לטורטליני בשר (59 שקלים) ופילה מוסר (89 שקלים). הטורטליני, ברוטב על בסיס ציר בקר, עם מעט קרם סלרי ליד, היו כושלים. בבצק, מעשה עבודת יד, חסרה הרכות הנימוחה ההיא. הייתה בו נוקשות צמיגית שעוררה אסוציאציות לטורטליני תעשייתי. המלית לא הייתה טובה דיה. בנינו על טורטליני של מאמא ביתית, וקיבלנו מנת סתם.
מעל פילה המוסר היה קראסט ג'עלה. לצידו פירה פסטו ורוטב עגבניות, ז'וליאנים של לימון, סלרי, זיתים ושמן בזיליקום, שהזכיר רטטוי, בצידו השני. זו לא הייתה מנה רעה אבל לא היה בה הרבה חן והיא קרנה בנאליות רבה. אכלנו אותה אבל לא בעניין רב.
קינחנו במנה המכונה "קינוחי ילדות" (42 שקלים). על מגש גדול הגיעו שני כדורי שוקולד על מקל מצופה בסוכריות, פחזנית עם גלידת וניל ברוטב שוקולד, כמה מטבעות "מרשמלו" קוקוס מצופה בסוכריות, פחזנית שוקולד עם גבינה לבנה מעל, צ'ייסר ובו מה שאמור היה להיות וריאציה קרמית על מילקי ועוד. המון מתוק. מנה זוגית, שלא לומר משפחתית; אכן קינוחי ילדות. אלא שגם הטעמים הזכירו, כמה מצער, מתוקים של אירועי יום הולדת בכיתות הנמוכות של בית הספר. שום דבר שקשור למסעדה איכותית עכשווית.
ניסינו, באמת שניסינו, לצאת שמחים ומפרגנים מהמסעדה החדשה עליה מופקד רובי פורטנוי. קיווינו, באמת שקיווינו, שחולון תזכה סוף סוף למסעדה טובה ואיכותית משלה. בשלב זה, רק הקונספט והאריזה עובדים. התוכן, למרות התמחור ההוגן עד מאד, רחוק מלספק את הסחורה. מקצה שיפורים יסודי על הפרק.
סילו. פארק פרס, חולון, 03-5733315. לא כשר
לכל הביקורות של אבי אפרתי
חשבון
