סושיות יש בישראל לרוב, כמעט כמו פלאפליות. רובן ככמעט כולן סתמיות ומטה. מסעדות יפניות סבירות, שלא לדבר על טובות, לא ממש. אוכל יפני, סושי בוודאי, יקר בכל מקום, גם בישראל. רק שכאן אנחנו משלמים הרבה מדי כסף על מעט מאוד איכות.
כמו כל המסעדות בגזרת בן יהודה-צפון, יש לניני האצ'י חיסרון מובנה ברור: החניה. אם מגיעים מחוץ לעיר, צריך לחנות בחניוני הנמל ולפסוע. אם מתוך העיר, עשו זאת במונית. בנקודה זו מסתיימת עמודת חסרונותיה של ניני האצ'י. מכאן אפשר למנות בעיקר יתרונות. אה, כן, ניני האצ'י היא כשרה. חיסרון? למי שלא יכול בלי פירות ים בארוחה היפנית שלו ונורא מתעניין במתוקים אחרי הסושי, אולי. כצרכן סי פוד כבד, הסתדרתי מצוין בניני האצ'י עם דגים בלבד. כמי שחושב שלאוכל יפני מעודן וטוב ממילא עדיף לא להפריע עם מתוק אחרי, מגבלת הכשרות בעניין המתוקים לא באמת הזיזה לי. במילים אחרות: לפקטור הכשרות אין הרבה מידי משמעות בניני האצ'י. בדיוק כמו מינאטו, היפנית הכשרה המוצלחת במיוחד בהרצליה פיתוח.
ניני האצ'י נפתחה לפני כשנתיים בצפון בן יהודה, מרחק צעדים ספורים מאדורה ביסטרו החדשה, על ידי יואב ולין ואודי רומנובסקי. זו מסעדה צנועה, עם שני חללים קטנים בשתי קומות ומעט מאוד יומרות עיצוביות. מעין ביסטרו יפני (להבדיל מאיזקאיה, הנתפסת בארץ השמש העולה כמקום שבו האוכל מלווה את השתייה). סושי, על הטיותיו, מתפקד כאן כלב העניין והוא, מה משמח, עשוי טוב באמת.
התיישבנו, הזמנו קנקן סאקה פשוט בתמחור שפוי, התבוננו בתפריט שניכר שמקפידים בו על תמחור הגיוני והתחלנו עם סלט אטריות שעועית (31 שקלים) וקוואטיו בקר (42 שקלים). בסלט האטריות היו מלפפונים, אצות ים, טמאגו, שיטאקי וג'ינג'ר. כל חומרי הגלם היו רעננים, טריים וראויים. יסודות התיבול נכחו במינונים המדויקים. בסלט מהסוג הזה אין צורך ביותר.
המרק, על בסיס ציר עוף, עם אטריות אורז ונתחי בקר דקיקים, היה טעים. הציר היה בנוי היטב, עם עומק וסמיכות נכונים וללא טעמים מוגזמים. נתחי הבקר הדקיקים הונחו בו כשהם נאים לגמרי וקיבלו את מכת הבישול שלהם מחום המרק. היו גם אטריות אורז ובוטנים ואת הטעם העשירו למון גראס, כוכבי אניס, ג'ינג'ר, שום מטוגן וכוסברה. זה היה מדויק, ונדיב במינונים.
המשכנו לעיקר סושי. במקום קומבינציה הלכנו על ארבעה רולים: לוקוס קריספי (42 שקלים לחמש יחידות), רוקנ'רול (46 שקלים לשמונה יחידות), יושיטושי (45 שקלים לשמונה יחידות) ורול משולש (45 שקלים לשמונה יחידות). בלי שנשים לב הזמנו ארבע פעמים אינסייד אאוט - רולים שבהם דג עוטף אורז. לא נורא. הטעמים היו מגוונים דיים וזה לא הרגיש חד גוני. ארבעת הרולים הגיעו על צלחת גדולה עם מלפפון חתוך, ג'ינג'ר ותלולית ווסאבי.
ברול הלוקוס הקריספי היו חמש יחידות גדולות שבליבן נתח לוקוס בטמפורה שעטוף באבוקדו, עם פצפוצי טמפורה מעודנים מבחוץ. כל רול היה גדול, הדג עצמו היה טרי, רענן וטוב מאוד והביצוע מדויק. הוא היה הסולידי מבין הארבעה ועל אף איכותו הברורה, נדמה שהלהיב פחות משכניו לצלחת.
ברול המשולש היו שלושה סוגי דגים: סלמון, אינטיאס וטונה אדומה. מיונז ואבוקדו הוסיפו מעט כובד ופצפוצי הטמפורה מהפסקה הקודמת נכחו גם כאן. זה היה רול שליבת טעמיו נגזרה מהמפגש המוצלח בין שלושה דגים שלכל אחד מהם אופי שונה במובהק: השומניות המוחצנת של הסלמון, הימיות המוחשית של האינטיאס והצחות הטהורה של הטונה. אחלה רול שבוצע היטב.
רול הרוקנ'רול, עם טונה פיקנטית ואבוקדו, שעטופים בטונה צרובה ורוטב פונזו, עשה בחיך רוקנ'רול לכל דבר ועניין. דג מצוין בשני מצבי צבירה, צביטת חריפות עדינה ופונזו בטעם. עונג! גם רול היושיטושי, עם ספייסי אינטיאס וג'ינג'ר, שעטופים בסלמון ואיקורה (ביצי סלמון) היה הנאה מהסוג הצרוף. נהנינו מאד משניהם.
ווסאבי הוא תוסף הכרחי בעיניי לסושי. חריפות החזרת שלו מתפקדת כפותחן טעמים מהמדרגה הראשונה. צלוחית הסויה לעומתו מתפקדת כמבחנו האמיתי של סושי. רוטב סויה הוא, נאמר זאת בעדינות, אלמנט טעם מהסוג הטריקי. זילוף קטנטן ומדויק ממנו יכול להוסיף; קצת יותר מזה יהפוך כל מנה לזוועתון. ילדי ישראל לדורותיהם למשל, מכורים לאוממי שרוטב הסויה מספק ועל הדרך בולעים נתרן בכמויות מבהילות, מסכנות בריאות. צאו וראו איך נראות מנות הילדים במסעדות האסייתיות ברחבי ישראל שטופות בגלוני רוטב סויה. נגיעות קטנות? הצחקתם.
אין לי דבר, כאמור, כנגד רוטב סויה במינונים הנכונים באוכל אסייתי, אבל כשמגיעים לסושי הצורך ברוטב סויה משמש נייר הלקמוס החד משמעי להוכחת איכות התוצר. עם סושי טוב באמת אינני נזקק לדבר מלבד קצת ווסאבי, לפתיחת הטעמים. רוטב סויה, גם במינון מזערי, ישתלט מיידית על צחות וניקיון הטעמים. בסושי בעייתי, שחומרי הגלם בו בינוניים ומטה וביצועם ירוד, רוטב הסויה יטפל בכל. ככה לא תרגישו בטעם. כמו למלא בסחוג או עמבה לאפה גרועה, להבדיל. ובכן, בארבעת הרולים שאכלנו בניני האצ'י לא היה כל צורך ברוטב סויה. הם היו טעימים מאד כשלעצמם. ניסיון טבילה במעט מהרוטב, בלע לגמרי את הטעמים.
לוליפופ (27 שקלים) ובו שלושה ארטיקי מיני (שוקולד משני סוגים ופסיפלורה) היה הקינוח. סביר בכל קנה מידה של קינוח כשר. אם לא היינו צריכים לנהוג בהמשך, היינו מעדיפים כוס וויסקי טוב. ולא כי משהו היה בעייתי בקינוח. זה באמת מה שצריך אחרי ארוחת סושי ראויה.
לכו לניני האצ'י, מסעדה שמתנהלת מאז פתיחתה בחיישנות מה, ללא באזז, קצת מתחת לרדאר. טעים שם. אל תפנטזו על היכל סושי ראוותני. המקום אינו כזה. גם באוכל אין ראוותנות וגם לא ניצוצות. הוא פשוט טוב. בסצנה מתוקנת, מקום כמו ניני האצ'י צריך היה לייצג את רמת הבסיס. בישראל מאותגרת הסושי, מדובר בכמעט זן נדיר.
ניני האצ'י, בן יהודה 228, תל אביב. 03-6249228. כשר.
