אף פעם לא הייתי חובב גדול של פיצוציות בתחנות הדלק. הן לא באמת מציעות משהו אמיתי לאכול, אלא משמשות יותר כתחנות העמסת סוכר. מעציב לראות אותם מנסים למכור כריכים במארזי פלסטיק שקופים ועוד יותר מדכא שיש מי שמתייחסים לזה כאוכל לכל דבר.
לא כל אחד בנוי לפתוח מקום באמצע הדרך, צריך עצבים של ברזל ורצון לעמוד מול כל המכשולים. אל מזנון הדרכים של בני, השמורה 215, הגעתי בדרכי לבאר שבע. לפני הנסיעה הובהר לי על ידי לקוחות המונית, שעוצרים לקפה ואולי לאיזה משהו קטן לאכול על הבוקר. הגענו לצומת בית קמה רק בשביל לגלות תור של המוני אנשים לפני הקופה. החלטנו לנסות ולהתאפק עד באר שבע, אבל טעות קטנה, תודות לשלט של מע"צ, החזירה אותי לכיוון תל אביב והכריחה אותי לעשות את הפרסה המסוכנת וארוכה בחיי. תודה לאל על טעויות כאלה, שבזכותן הגעתי למזנון של בני.
השעה הייתה קצת אחרי 08:00 בבוקר ובני כבר סיים את כל ההכנות, סידר את השולחנות, ייצב את העגלה, הכל היה מוכן לכבודנו. התחלנו את ההזמנה בקפה ובאגט עם חביתה - בוקר על הדרכים. למרות שהייתי בעניין של אספרסו, בני הודיע לנו שיש קפה מבושל שמורכב מחמישה סוגים שונים של פולים- כל כך טעים שעכשיו בני מוכר את תערובת הקפה במארזים קטנים. טעות שלא קניתי. בעודנו ממתינים להזמנה שאל אותי הלקוח שלי למה כבר אפשר לצפות מבאגט עם חביתה? עניתי לו בנימוס, שבאגט כזה על הבוקר צריך להחזיר אותי לילדות בלי יומרות או התחכמויות. החביתה חייבת להיות שמנה מהטיגון ומביצים טריות שמפיצות ריח של חלמון חי.
לאחר כמה דקות של המתנה בבריזה הנעימה בני קרא לי לבוא לקחת את ההזמנה שהגיעה יחד עם זיתים דפוקים מעט חריפים תוצרת בית- טעם גן עדן. הבאגט עצמו היה טרי עם רעשי רקע קלים בכל נגיסה. החביתה הייתה לוהטת, מה שלא מנע ממני להכריע אותה בנגיסה ענקית. יכולתי להרגיש את החלק החיצוני של החביתהממלא את חלל הפה בטעמי הטיגון יחד עם סלט הכרוב הטרי שנחתך על הבוקר. ההנאות בחיים באות במנות קטנות ורק לפעמים, זה גם לא יקר- 20 שקלים בלבד לבאגט חביתה מושלם.
השמורה 215, כניסה לשמורת פורה על כביש 40 לכיוון ב''ש. שעות פתיחה: א'-ה' 08:00-18:00. בעונת האביב פתוח גם בסופי שבוע
לכל ההמלצות של המונה טועם
האם זה המלבי הכי טעים בארץ?
טעם של בית בפיתה