העיר בת-ים תמיד הייתה קיבוץ גלויות של עולים מרוסיה, אוקראינה, גיאורגיה ועוד, כשכל עלייה מקבלת ייצוג. רחוב בלפור מנקז את כל העיר דרכו, אין רגע דל לאורכו, חנות ירקות,עורך דין, מרפאת שיניים, רוכל שפורס את מרכולתו לעיני כל ומחכה למזל, כל אחד מהמקומות והאנשים מוסיף עוד שיכבה של צבע וחיות לעיר.
המקום של דויד לא היה מצליח במרכז תל אביב. מי שלא מכיר את המטבח הגרוזיני לא מגיע, רק יודעי דבר. לא הייתי יודע על המקום ללא עזרתו של אחד מהקוראים הקבועים שהחליט שלא יכול להיות שלא ביקרתי שם. בהזדמנות הראשונה שבה קיבלתי נסיעה לבת ים, דאגתי להגיע למקדש החינקלי. כאן עושים את כיסוני הבצק במקום ולא מביאים קפוא, ובדיוק כמו שדמיינתם - יש סבתא מבוגרת במקום שכל הזמן מקפלת ומסובבת חינקלי ביד אומן. קשה היום למצוא מקומות בהם יש מישהו שמכין בעצמו את הכל כולל הכל, תמיד יש קיצורי דרך שכל כך קל לקחת.
לכל הטורים של המונה טועם
המונה טועם: סטייק פרגית
קציצות סבתא וחומוס
צ'יפס שהוא ניסוי כושל בטיגון
כשמגיעים לטריטוריה זרה, בודקים אותך לפי מה אתה מוכן לאכול. אם לא תאכל, היחס אליך יהיה בהתאם. יש מאכל אחד אותו אף פעם לא אכלתי ולא אוכל, זה גם הדבר היחיד, מיונז, למורת רוחה של אמי. אף פעם לא הבנתי את הטעם והריח של המרקחת הבלתי אפשרית. בימים עברו לסרב לאכול אחד מהמאכלים של אימא היה נחשב באותה רמה של בגידה.הדבר היחיד שאפשר להוסיף אצל דויד זה מיונז, זה המזל שלי ולא שלכם. חייב להודות שחייכתי למראה המיונז, המיונז הזה לא מפסיק לרדוף אחרי, כל המטבח האירו-אסייתי מפוצץ במיונז. שאלתי בנימוס אם יש משהו חריף להוסיף, את החיוך של דויד לא שוכחים, חיוך שכולו אמר שאין על מה לדבר.
בדלפק ראיתי כיתובים גדולים ברוסית, ליד הכיתוב היה תרגום בקטן לעברית, תרגום משעשע שלא עוזר לך להבין מה אתה הולך לאכול בדיוק. הצלחתי לזהות מאפה עגול כדורי וגדול מעבר לדלפק, הוא היה נראה טעים, הצבעתי בנימוס לכיוון הכללי, 12 שקלים לבילאשי. מה זה בילאשי? מדובר במאפה הכי מושחת שאפשר לאכול, בצק כמעט נוזלי שעוטף בעדינות בשר טבול בשומן. מטגנים אותו בשמן עמוק, כל נגיסה חולפת דרך שכבת שמן אל תוך הבשר שלא קצוץ מידי, השומן בבשר ספוג בבצק. הנגיסה הראשונה במרכז הכיסון הוציא ממני הכרת תודה, אותו עקצוץ של הנאה, של שובע אמיתי. זאת עבורי הנאה מושלמת. לקראת החצי קיבלתי איתות קל מהגוף לעצור, תדלקתי בגזוז גרוזיני ירוק ומרענן והמשכתי לאכול עוד קצת אחרי החצי. אז - הובסתי. ארזתי את השאר לאכול בבית, מנה גדולה של שובע טעים שלא הכרתי עד היום.
המאפייה של דוד. בלפור 63 בת-ים. 077-3370350 שעות פתיחה: א'-ה' 09:00-20:00 ו' 09:00-16:00
