פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בנג'ולינה: ביסטרו אירופאי בשדות המנגל הנצחיים

      גם אבי אפרתי כמו כולכם, ניצל את אוגוסט כדי לנסוע צפונה, וזאת הייתה הזדמנות מצוינת עבורו לבדוק את בנג'ולינה, ביסטרו סימפטי בסגנון אירופאי, שם מצא את אחת ממנות ההמבורגר הטובות בארץ

      בנג'ולינה (יח"צ , ענת קנור)
      פרגיות בקרמל, מנה שפונה למכנה המשותף הרחב (צילום: ענת קנור)

      חופשה בארץ באוגוסט יכולה להיות אך ורק קרוב מאד למים הקרים של הצפון. בצער ויתרנו על מחוזות העכברת של רמת הגולן והתמקדנו בנחלי הגליל העליון. מעטים, אם בכלל, שוברי שרב שיכולים להיות אפקטיביים כמו המים הזורמים, המוצלים, של הדן, הבניאס והחצבאני. המון מקומות לאכול בהם יש בחלק זה של הגליל העליון. רובם פונקציונליים ורק מיעוט זעום מביניהם מעורר עניין קולינרי. מלאי סקרנות, בחרנו להשקיע את ארוחת הערב בבנג'ולינה, מסעדת השף של ענת ובן קנור.

      מסעדת שף בסמוך לקריית שמונה, על הכביש המוביל לחרמון? אז זהו, שלא בדיוק. אם יצירתיות וחותם אישי הם הפרמטרים המגדירים מטבח שף, קשה לומר שבנג'ולינה עומדת בהם. קולינרית, התפריט קרוב ברוחו הרבה יותר לביסטרו מקומי - צרפתי-איטלקי וקצת ים תיכוני שכזה. גם האווירה הבסיסית סוחבת יותר לביסטרו, זאת בתנאי שתשבו בחלל הפנימי של המסעדה - קטן, אינטימי ומזמין. אנחנו ישבנו בחוץ. מוסיקת הג'ז הנעימה להפליא והמלצריות החביבות והיעילות בידלו את המקום בבירור מכל אלמנט "ישראליאנה" מהסוג המבאס. מצד שני, החלל החיצוני עצמו לא באמת נותן תחושה של ביסטרו.

      כמו בביסטרו, התפריט בבנג'ולינה מהודק למדי. ארבע משבע הראשונות מושתתות על סלטים (שלוש האחרות כוללות פטה כבד, ריזוטו ושרימפס פלנצ'ה). גם העיקריות בסיסיות: המבורגר, סטייק, פרגית, שתי מנות דג וקצת פסטות. החלטנו לבנות את הארוחה על שני סלטים - סלט שוק (36 שקלים) וסלט גבינה כחולה (44 שקלים) לפתיחה, וארבע עיקריות - אחת לכל אחד: פרגית בקרמל (86 שקלים), פסטה שרימפס (96 שקלים), פילה סלמון על ריזוטו (110 שקלים) והמבורגר בצל ופרמזן (89 שקלים). כל המנות מייצגות אופציות "כל המשפחה" קלאסיות, כצפוי במסעדה שעובדת על תיירות פנים מהסוג המשפחתי; ברובן מנסים בני הזוג קנור להחדיר מגע קצת אחר או לפחות להתקינן כהלכה, ללא קיצורי דרך.

      בנג'ולינה (יח"צ , ענת קנור)
      מנת הסלמון, מאכזבת (צילום: ענת קנור)

      סלט השוק היה הפשוט ביותר מכל המנות. הוא הושתת על הירקות המתבקשים - עגבנייה, מלפפון, פלפל, גזר ובצל, שהיו חתוכים גס ועליהם גבינת פטה. אפשר היה, ללא ספק, לתת קצת יותר גבינה בסלט הזה, אבל הירקות בו היו טריים, רעננים וטובים באמת. בסלט הגבינה הכחולה היו חסות, נקטרינה, שקדים, בצל סגול וגבינה כחולה. כמו בסלט השוק, החסות והנקטרינה היו טובות וטריות. ויניגרט חמצמץ טוב החזיק את הרכיבים היטב. שום דבר יוצא דופן לא היה כאן אבל לצד הרכיבים המוקפדים ניכרה גם היד הטובה במטבח.

      עברנו לעיקריות. אפשר להניח שכשהגו את התפריט בבנג'ולינה, הפרגית בקרמל יועדה לסועדים שטעמם שייך למכנה המשותף הרחב ביותר. שני נתחי פרגית גדולים יש בה, צרובים על הגריל, מגיעים על תפוחי אדמה שנצרבו אף הם בגריל. הרוטב - עם קרמל, סויה ושמן שומשום, בשילוב שום, ג'ינג'ר ורוזמרין, שייך לפורמולת האומאמי-סוכר המוכרת ברבות ממסעדות ישראל. טכנית, זה היה עשוי כהלכה. מבחינת הרכב הטעמים זו כנראה המנה שבשבילה מתבגרים עפים.

      מנת הסלמון אכזבה. הנתח עצמו היה טרי וטוב. הוא גם נצרב כהלכה. המון ריזוטו עם יין, חמאה ופרמזן ליווה אותו, וגם הוא נעשה ללא רבב. שום טענה לדג ולריזוטו אם כן, ובכל זאת, כשמגישים מנה המושתתת על חומר גלם יומיומי, כזה שאנשים רגילים לצרוך בבית, חייבים לתת לה שדרוג כלשהו, אחרת היא משעממת. סלמון טרי צרוב או אפוי כהלכה אוכלים גם בבית. ריזוטו, ראוי ככל שיהיה, לא משווה למנה כזו את מגע המסעדה המתבקש. בטח לא כשמתמחרים אותה ב-110 שקלים.

      פסטת השרימפס, על בסיס פנה עם רוטב יין לבן, שמנת ופרמזן, עוררה מחלוקת סביב השולחן. היו שחשבו שהיא מלוחה מדי, בשל האנשובי שהיו בה; היו שחשבו שכך מצוין. כותב שורות אלו, הנמנה עם שפוטי האנשובי, סבור שזו מנה שצריכה להיות מעט קלילה יותר, בפרט באוגוסט. אפשר היה לוותר על השמנת ולנווט אותה למחוזות הים תיכוניות עם שמן זית. אפילו נגיעת חמאה מעודנת, בשילוב ציר דגים או פירות ים, תעשה את העבודה. השמנת תמתין לחורף. השרימפס עצמם היו טובים מאד ומינונם נדיב.

      בנג'ולינה (יח"צ , ענת קנור)
      סלט שוק בבנג'ולינה (צילום: ענת קנור)

      ההצלחה החד משמעית של הארוחה הייתה מנת ההמבורגר. קציצת ענק בגודל 300 גרם, מנתחי שפונדרה ושייטל איכותיים, עם רוטב חמאתי של יין אדום ובצל, לצד סלט עשבים ופירה מלא בחמאה. זה היה המבורגר ללא לחמנייה וללא קטשופ. אם כבר, הוא קרוב הרבה יותר ברוחו למה שמכונה בצרפת סטייק האשה (steak hache) המורכב מבשר איכותי קצוץ, להבדיל מטחון. מין ורסיה צרפתית - אירופאית שכזו, לקלאסיקה האמריקנית המוכרת. נהניתי מכל ביס ולא יהיה זה מופרז מצדי לקבוע שמדובר באחת ממנות הבורגר הטובות בישראל.

      לקינוח חלקנו סורבה מצופה (42 שקלים) קינוח טבעוני על בסיס שני כדורי ענק של סורבה פיסטוק וסורבה שוקולד מתוצרת גלידת בוזה הצפונית, המצופה בשקדים ופקאנים שבורים, פולי קפה גרוסים ופירורי שוקולד מריר. סורבה השוקולד היה מצוין, סורבה הפיסטוק טוב בלבד. ספק אם צריך היה לצפות אותם בכל כך הרבה גודי'ז או לכל הפחות, צריך היה לקצוץ את התוספות דק הרבה יותר ולשלב קצת פחות מהן. הן שיוו למנה מימד של מופרזות לא מתבקשת. את טעמו של סורבה הפיסטוק הן אפילו קצת העלימו. המשקאות החמים היו על חשבון הבית, מחווה סימפטית של מקום שמקפיד לכל אורך הארוחה להתנהל בחביבות רבה.

      לא כל המנות כאן אחידות ברמתן, יש כאלו הבנויות קונספטואלית נכון יותר, ויש שפחות. זה לא מקום מושלם, אם כן, אבל אי אפשר ולא צריך לקחת ממנו את היסודות החיוביים המתקיימים בו: כל חומרי הגלם, ללא יוצא מהכלל, מוקפדים וטובים. הנדיבות רבה ואל יקל ראשכם באתגרים העומדים בפני זוג המתעקש לנהל מטבח אירופאי ביסודו עם אלה פיצג'רלד ולואי ארמסטרונג ברקע, בשדות המנגל הנצחיים. על כך ראויים ענת ובן קנור לפרגון עקרוני וגם למעט הקלות - הן בהקשרי המנות שהתלבשו קצת פחות והן בהקשרי האווירה, המשכנעת, כאמור, קצת פחות בחלל החיצוני. מקום מעורר סימפטיה, על אף חסרונותיו המסוימים.

      בנג'ולינה, מתחם נופית חרמון קרית שמונה, כביש 99, 04-6600876. לא כשר

      חשבון לארבעה:

      בנג'ולינה (מערכת וואלה! NEWS)