שוק הכרמל הפך בשנים האחרונות סוף סוף למקום שיש מה לחפש בו לא רק בשעות היום. זו התפתחות טבעית, שהתחוללה בין היתר משום קרבתו לאזורי הבילוי הקלאסיים של תל אביב. שוק התקווה מרוחק יותר. תל אביבים לא יכולים להגיע אליו ברגל, גם לא לדווש והוא גם ממותג פחות. סצינת שיפודים ולאפות ערה פועלת בשכונת התקווה עשרות שנים. הבשר בחלק מהמסעדות האלו יכול להיות טוב אבל זו איננה קולינריה מודרנית לסועדים ובליינים.
אל הוואקום הזה מבקשת להיכנס עתה הקובייה - מסעדה חדשה אותה מובילים היזם שי אלפסי וג'לאל סאלם, המופקד על המטבח. להבדיל מהשיפודיות של "התקווה", שרובן ממוקמות ברחובות הראשיים של השכונה, הקובייה ממוקמת על השוק ממש; ליתר דיוק מרחק בלוק אחד ממנו. זו יוזמה מרנינה. יש כל כך הרבה אזורי הסעדה ובילוי רוויים וצפופים ממש בתל אביב, בחלק מימות השבוע קשה להגיע אליהם ובוודאי שבלתי אפשרי להחנות בהם. הסמטאות סביב שוק התקווה שופעות חניה, הן מוארות ולא ניכרת בהן תחושת דאון טאון מהסוג הקשוח.
כשישים מקומות יש בהקובייה, המעוצבת בפשטות יומיומית. באווירה יש פשטות צוהלת ושמחה, עם מוסיקה הנעה על התפר שבין ערבי למזרחי בעיבודים עכשוויים, וצוות מלצריות חביב. התפריט מחולק לקטנות, בינוניות וגדולות. סאלם, שעבד בעבר אצל שגב משה ובכתית, בנה מנות שבהעדר הגדרה אחרת ניתן לשייכן לז'אנר ביסטרו-שוק. התפריט לא מסגיר ניסיון לחדשנות. הוא כולל את מנות התמיד המוכרות לכולנו, עם ניסיון קל לרענן אותן. כשהאוכל מגיע מתברר שיש גם דגש חזק על פרזנטציה עכשווית, מפונפנת. האם זה מספיק לאוכל טוב?
פתחנו עם 'בסטה 7' (44 שקלים) ו'בסטה 79' (36 שקלים). הראשונה על בסיס סביצ'ה דג ים והשנייה על בסיס שייטל קצוץ. במנת הסביצ'ה היו נתחי דג, תאנים, תותים ופירות יער, קרם יוזו, ועשבים (זעתר פרסי, בזיליקום סגול ומנטה). היא הגיעה בצלחת פיירקס עגולה וצולחתה יפה. כל חומרי הגלם היו טריים וטובים והשילוב קרן רעננות נעימה וטעימה. במנת השייטל הקצוץ היו בלסמי פטל, עלים, זרעי תבלין, טחינה ועמבה. להבדיל מצחות טעמי הדג במנה הקודמת, הבשר הנא כאן היה סביר בלבד. להבדיל מרעננות החיבור בין הרכיבים, זה הרגיש כמו מיש-מש לא באמת אינטגרטיבי ורהוט. מנה בינונית למדי.
המשכנו לסלט - המכונה בתפריט 'תלפיות' (44 שקלים) ועם 'בסטה 63' - עראייס בקר (38 שקלים). בסלט היו חצילים וארטישוק לצד עלים, ירקות וזיתים בויניגרט הדרים. הייתה בו נדיבות וירקות טריים וטובים. הארטישוקים היו חמימים, עם מגע שמן זית והחצילים לא שמנוניים מידי. זה היה תקין, לא פחות אבל גם לא יותר. העראייס היה מאכזב. תיבול תערובת הבשר היה נטול קיק לחלוטין והבשר עצמו עשוי מידי, ללא עסיס. שלולית טחינה טובה וסלט מרענן ליד לא שינו את המהות.
מנת 'עכו העתיקה' (82 שקלים), על בסיס פילה דניס, עם מיני ירקות מבושלים, ארטישוקים, שום ולימון הייתה שגרתית עד מאד מבחינה רעיונית. דג יבש, ירקות טריים שלא באמת משדרגים ותחושת בנאליה חד משמעית בחיך הפכו אותה למאכזבת. שוב.
חלקנו מלבי (26 שקלים) שהגיע מפורק, בצילחות מרנין, אבל התגלה כפרווה, התקשה להרשים בלשון המעטה וסבל ממתיקות יתרה.
זו הייתה ארוחה בינונית למדי. אמנם טובת כוונות ויחסית צנועת יומרות ומתומחרת בהגינות, אבל איכויות נטו, היו בה די מעט. כל המנות נראו יפה, וצולחתו לתפארת האינסטוש; אבל עניין של ממש לחיך הן לא הצליחו לספק.
הביצוע התגלה כתנודתי למדי ואיכות חומרי הגלם לא תמיד הייתה אחידה. גם הקוקטייל שלגמנו - מר ג'ין (34 שקלים), על בסיס ג'ין, קמפרי וליקר תפוזים, בעצם ורסיה על הג'סמין הקלאסי, התקשה מאד להרשים והרגיש ביתי למדי, להבדיל ממקצועי. תפריט היין מוגבל במיוחד ובכלל, היחס לאלכוהול כאן נראה מחופף משהו ורחוק מלהרשים.
מסעדה בשוק התקווה זה, כאמור, יופי של דבר ויזמים שמתמחרים הגיוני (האוכל כאן מתומחר בהגינות של ממש) זה בטח משמח; אבל גם אם מתאמצים מאד לחפש אחר החיוב, הקובייה היא מסעדה שטוב כוונותיה לא מצליח לחפות על המימד המעט חובבני המתקיים בה. אם אתם במקרה בשוק התקווה במהלך היום ולא בא לכם שיפודים, קובה או מרק אצל 'אחים בועז', זו בהחלט אופציה נעימה. כמקום משמעותי בתמונה הקבוצתית של מסעדות תל אביב, כזה שיוצאים אליו במיוחד בערב, לא באמת.
הקובייה, הודייה 22, שכונת התקווה, תל אביב, 03-9747333
חשבון:
