פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איטלקי מקומי: ספינה ללא קברניט

      השפית עינב ברמן, מי שהייתה שותפה להקמה של איטלקי מקומי, כבר לא חלק מהמקום. אבי אפרתי הלך לבדוק מה קורה שם בעידן שאחרי ברמן ומצא, חוץ מבעיית אווירה קשה, גם המבורגר מזעזע וספגטי פירות ים רע לתפארת. אם לבעלי המקום יש רצון לשרוד כדאי שמישהו שם יתעורר ומהר

      מסבחה לימה (ראובן קסטרו)
      מסבחה לימה באיטלקי מקומי- הפשוטה והטעימה בארוחה (צילום: ראובן קסטרו)

      איטלקי מקומי הייתה המסעדה היותר משמחת שנפתחה בסתיו של השנה שעברה. השפית המחוננת עינב ברמן, שהובילה עד אז את ביסטרו נוח, נטלה את הגה הפיקוד גם בחלל של איטלקי מקומי, בשוק הנמל בתל אביב. עד אז ידע החלל הזה מיני גלגולים, האחרון שבהם תחת השם 'יהלומה בנמל'. ברמן אכן חיברה את המקומיות לאיטלקיות בהצלחה והמסעדה נראתה כשלוחה הסימפטית והמהודקת מעט פחות בהשוואה לביסטרו נוח.

      אלא שהמשכיות היא, כידוע, לא בדיוק פקטור בענף המסעדות כאן. נוח, מהמקומות היותר איכותיים קולינרית שפעלו כאן בשנים האחרונות, נסגר בשקט מתישהו בחורף האחרון. אנשי הפרברים הצפוניים של תל אביב לא הצביעו ברגליים בעד האוכל המצוין של ברמן. זה היה מעציב, אבל לא רק את הצפון תל אביבים צריך להאשים בסגירת המקום, נוח אמנם סיפק את הסחורה בכל הנוגע לאוכל אבל המסעדנות בו לא הצטיינה כלל. משהו באווירה שם תמיד הרגיש כבוי, רדום. התחושה הייתה שלמקצועיות במטבח אין מקבילה בניהול.

      נוסחה דומה התקיימה גם באיטלקי מקומי. האוכל היה טוב, כל השאר פחות. לא חלפו חודשים רבים וברמן לא עבדה שם עוד. צריך לקוות שעוד נשמע ממנה בהמשך. הכישרון שלה הוא מהמסחררים הקיימים כאן. בהמשך הגיע לשם להחליפה השף פליקס רוזנטל, מי שהיה בעבר שף ובעלים של חאן מנולי. אם לשפוט על סמך הארוחה שאכלנו שם בשבוע שעבר, מסעדת איטלקי מקומי חסרה את ברמן עד מאד.

      פסטה פירות ים (ראובן קסטרו)
      פסטה פירות ים (צילום: רובי קסטרו)

      התפריט באיטלקי מקומי פחות גסטרונומי-יצירתי ויותר בסיסי עכשיו. היינו רעבים והתחלנו להזמין: פנצנלה (56 שקלים), סביצ'ה (58 שקלים), קלמרי מטוגן בסמולינה (56 שקלים) ותבשיל שעועית לימה (36 שקלים).

      הפנצנלה, עם מיני ירקות, שורשים ועלים, בצירוף בזיליקום וגבינה גרוזינית, הייתה בסדר. מעט קמצנית במינוניה אמנם אבל כל הירקות היו טריים, מגע שמן הזית-מלח-לימון היה במידה הנכונה והגבינה הגרוזינית המצוינת הוסיפה מליחות וחמיצות במידה הנכונה.

      בסביצ'ה, על בסיס מוסר ים עם סלרי, מלפפון, תפוח עץ וכוסברה, הייתה חמיצות יתר. הדג היה טרי וטוב, הברוסקטה נחמדת וגם לאבנה נעימה נתנה שם מימד. שילוב הרכיבים שם היה מהסוג הבסיסי והנכון, אבל החמיצות השתלטה.

      הקלמרי, טבעות וראשים, טוגנו ללא דופי, והוגשו לצד איולי תקין. שום דבר לכתוב עליו הביתה אמנם, ובוודאי לא מנה שעינב ברמן הייתה מעזה להגיש ככה, ללא תוספת מפנפני חיך כאלו או אחרים, אבל בתוך הז'אנר הוא היה עשוי בסדר.

      תבשיל שעועית הלימה התגלה כמנה היותר פשוטה והיותר טעימה בארוחה. סלסת עגבניות, בצל סגול, צ'ילי, פטרוזיליה וברוסקטה קלויה בצד. זו הייתה בעצם מין מסבחה של שעועית, לא כולל טחינה. שעועית לימה (בובעס) שמבושלת כמו שצריך היא עסק טעים מאד. כאן הוסיפו לה מיני משדרגים המוכרים מז'אנר החומוס המעט יצירתי וזה היה אחלה.

      פנצנלה (ראובן קסטרו)
      פנצנלה (צילום: ראובן קסטרו)

      זו לא הייתה פתיחה מסחררת אמנם אבל גם מפגעים של ממש לא התגלו בה. הצטערנו לגלות שמנות ההמשך לא עשו את זה. הן היו הרבה פחות טובות. הזמנו ספגטי פירות ים (88 שקלים), המבורגר אנטריקוט ושורט ריב בתוספת בייקון טלה (76 שקלים) וניוקי עגבניות בתנור (64 שקלים). די התבאסנו מחלק זה של הארוחה.

      הספגטי, עם שרימפס, מולים וקלמרי, היה עשוי גרוע. השרימפס והקלמרי הגיעו בבירור מהקפאה והיו צמיגיים ובעייתיים בעליל. המולים היו בלתי אכילים. הרוטב נשען על עגבניות צלויות, פטריות ובזיליקום. הוא לא היה רע אבל התקשה להחזיק פירות ים בעייתיים.

      האנטריקוט היה רע עוד יותר. בקציצה הסתמית מינוס, עם המרקם הדחוס מידי, לא ניתן היה לחוש אם אכן מדובר בנתחי אנטריקוט ושורט ריב איכותיים קצוצים. זה היה המבורגר מהנחותים הזכורים לי כאן במסעדה. בשום רשת כבר לא מגישים המבורגר כזה. שאלו אותנו לאיזו מידה לצרוב את ההמבורגר וביקשנו מידיום. הוא היה הרבה מעבר לוול דאן. קשה להבין איך מסעדה בת זמננו מגישה אוכל כזה.

      מנת הניוקי, עשויה בתנור ברוטב עגבניות, עם מוצרלה ובזיליקום, לא הייתה כה גרועה לפחות. היא הייתה בינונית. הניוקי עצמם היו די מבאסים אמנם, אבל הרוטב עם עגבניות ומוצרלה בתנור ובזיליקום מעל, חיפה עליהם במשהו. מנה שמיישרת קו עם רף הממוצע המקומי.

      אחרי הסט הלא ממש מרשים הזה הופתענו לטובה מהטירמיסו (38 שקלים) שחלקנו לקינוח. הוא היה תקין לחלוטין, אפילו חביב.

      הרבה יותר מידי זיגזגים יש באיטלקי מקומי בגלגולה הנוכחי. לצד מנות חינניות בפשטותן, שמייצגות מטבח יומיומי המחבר את איטליה עם ישראל, ישנן צלילות עמוקות מידי מטה. פסטת פירות הים וההמבורגר הרגישו כמו קפיצת ראש לבריכה ללא מים.

      עוד חשוב לציין שהאווירה באיטלקי מקומי מזכירה מאד את זו המתוארת בראשיתה של רשימה זו בהתייחס לביסטרו נוח בשעתו - בלי קשר לאוכל, משהו באווירה לא עובד. בדיוק כמו בנוח, כל הצד הניהולי נראה לא מוחזק, בלשון המעטה. אם יש לבעלי איטלקי מקומי עניין שגורלו של המקום יהיה טוב מזה של נוח, טוב יעשו אם יטפלו ברצינות לא רק באוכל המג'עג'ע, אלא גם בכל השאר.

      איטלקי מקומי, האנגר 12 נמל ת"א, 03-7162757

      חשבון לשלושה:

      חשבון אבי אפרתי איטלקי מקומי (מערכת וואלה! NEWS , גרפיקה)