רחוב הירקון בבני ברק תמיד היה מלא במסעדות פועלים ודוכני אוכל רחוב. בשנים האחרונות הוחלט בהחלטה די תמוהה להרחיב את הרחוב, כאילו שהעסקים יכולים באמת לזוז. בינתיים בעיני הוא נראה די אותו דבר, רק יותר מבולגן, ובעקבות העבודות - מקומות עברו, השתנו וחלקם לצערנו נעלמו מהשטח.
למזל היתה מסעדת פועלים על רחוב הירקון מעל עשרים שנה - המסעדה של מזל ורפי, היום היא עומדת מאחורי דלפק קטן, נישה של כמה מטרים מרובעים, עם שולחן אחד בחוץ, ומוציאה מנות שמסעדות מסודרות עם שלט אף פעם לא יצליחו להתקרב לטעמן המעולה.
חלפתי על המטבח של מזל במקרה, אבל מיד כשקלטתי מה אני רואה, עצרתי את המונית בפתאומיות והחניתי ברוורס, לא יכולתי לוותר על התענוג. כי מה בסך הכל אנחנו רוצים כשאנחנו לא בבית כל יום בצהריים? להרגיש שמישהו מגיש לנו אוכל ביתי אמיתי, זו המשמעות של טעם מעולה מבחינתי, אז אצל מזל תאכלו שלוש כיפתות בבגט עם הטירשי הכי טעים בארץ ב-25 שקלים בלבד.
מזל לקחה בידיה את הבשר של הכיפתות ועיגלה אותו בכוונה בצורה לא מדויקת, דיוק מבחינתי זה משהו שמתאים רק לסושי, כאן הכיפתה חייבת להיות בעשייה חופשית. למזל יש כלי טיגון קטנטן, בתוכו היו שלוש כיפתות שקיפצו להן בקלילות בתוך השמן הלוהט, ריחן נישא עד לאף שלי, חיכיתי בעוד הבן אדם שלידי כבר נגס בבגט שלו, סבלתי קלות, כי כנראה מגיע לי.
לפני שאמשיך חשוב לי להבהיר - בשום פנים ואופן לא מדובר בקציצה או כתיתה - כיפתה, עם שווא בפ' בלי דגש כמובן, קמץ בת', טריפוליטאים עוד אומרים קיפצ'ה, אבל אני אסתפק בכיפתה. למה ההתעקשות? כי אף פעם לא הייתי חובב גדול של המילה קציצה או קציצות, היא תמיד נשמעה לי כמו מילה שנשארה בטעות משנות השישים, מילה שהשתמשו בה הרבה בספרי הבישול הישנים עם תמונות אוכל שלא בדיוק עזרו לתאבון. בכל פעם שמציעים לי קציצות, בדמיוני עולות אותן תמונות של קציצות חסרות כל טעם וריח שתמיד חסר בהן הכל, וגם אם למראית עין הקציצות עוברות, מהביס הראשון, אתה מזיז אותן הצידה בחוסר תיאבון. אבל כיפתה - זה סיפור אחר.
אחרי שהכיפתות היו מוכנות, מזל לקחה בגט ארוך ועמדה למלא אותו בכל טוב, עצרתי אותה. הדבר היחיד שהסכמתי שייכנס לבגט היה הטירשי. כמה שצדקתי, כל נגיסה בבגט הרגשתי את הטעם של הבשר הטרי המתובל בכזאת עדינות שלא מפריעה לטעם של הבשר, הטיגון אטם את הטעמים פנימה בעטיפה שנכנעת בקלות עם הביס הראשון. הטירשי מלווה את המנה, נותן את טעמו בכל רגע נתון, מרים את הטעם של הבשר לגבהים.
הבטחתי לעצמי לעצור בחצי, פעמיים ניסיתי, אבל המנה הזאת חייבת להסתיים, לא תצליחו לעצור בשום שלב של האכילה. נראה אתכם לא הולכים לאכול שם כבר מחר או אפילו היום באמצע העבודה, יש עוד סיכוי שגם אני עוד השבוע, אחרי שאקרא את הטור, אעשה לעצמי חשק ואצטרף אל התור יחד איתכם.
המטבח של מזל, הירקון 28 בני ברק, א-ה 08:30-16:00, 050-2909702