מבין הסגירות הרבות שידעה סצינת המסעדות כאן בשנים האחרונות, זו של החלוצים 3, בשנה שעברה, היא מהמצערות ביותר. זו הייתה מסעדה קטנה ומלאת אופי, מהסוג שכמותה יש כאן מעטות בלבד. מסעדות קטנות ואישיות, ארטיזנליות שכאלו, נידונות למלחמה קיומית מתמדת. כסף גדול אף פעם לא עושים בהן. מחזיקים ראש מעל המים, לכל היותר מתפרנסים, כשהסיפוק מגיע מההנאה לעשות את הדבר האמיתי, זה שאותו אוהבים. איתן ונונו ונעמה שטרנליכט עשו מקום שבא באהבה, עד שחדלו. הם חסרים כאן.
בחלל הקטן של החלוצים החלה לפעול בשבועות האחרונים מסעדה אישית נוספת - פאן קון מנטקה. על המקום החדש חתומים אסי לוי ושיר ויזר, המפעילים יחד את ביסטרו בבי ברחוב בן יהודה. שף המקום הוא קרלוס סלמון יליד מקסיקו, שעבד בעבר בשילה, ובברי הקוקטיילים בל בוי ולה אוטרה. לאלו מביניכם העוקבים אחר תכניות ריאליטי האוכל הוא זכור ממשחקי השף.
את מקום הפשטות הקדורנית מעט בעיצוב החלוצים 3 תופסת כעת צבעוניות יצרית עם הרבה מאד אדום. על הקיר המרכזי תלוי הדפס של מדונה (לא מדונה לואיז צ'יקוני, כוכבת הפופ, למי שתהה, אלא אייקון הנצרות הנודע). קונספט האוכל משלב בין מטבח ספרדי ללטיני. התפריט לא גדול ומחולק למנות נשנוש (צ'יקוס), ראשונות ועיקריות. התמחור נראה כמי שמשתדל להתנהל בשפיות (32-58 שקלים לראשונות, 56-98 לעיקריות).
פאן קון מנטקה זה לחם וחמאה בספרדית וברור שהזמנו מנה אחת כזו (24 שקלים) לפתיחה, לצד סביצ'ה מרלן (32 שקלים) מסקציית הצ'יקוס וסלט קטלוני (42 שקלים) מאגף הראשונות. במנת הלחם והחמאה היו שתי פרוסות חצויות קלויות, לא יוצאות דופן בשום אופן באיכותן ומעט שרופות. לצידן הגיעו פנכות קטנות ובהן ממרח אחו בלנקו (שקדים, לחם, שמן זית וחומץ) שהיה בנאלי, סלסה שרופה שגרתית וחמאה. את מנת הסביצ'ה הקטנטנה חווינו כחיובית בעיקר כי מעט הירוקים שהתווספו לה הותירו מקום בחיך לטעם הדג ולא ניסו להשתלט עליו. הסלט הקטלוני, לעומת זאת, על בסיס עלי תרד טריים, בצלים חמים וצנונית כבושה ברוטב ויניגרט צלפים, התגלה כסתמי במיוחד. הרכיבים עצמם היו טריים וכל אחד מהם טופל ללא דופי בפני עצמו אבל החיבור ביניהם לא אמר דבר לחיך והרוטב הרגיש חובבני.
הראשונה האחרת - פידאוס בשר סרטנים (56 שקלים) הייתה מוצלחת מאד וללא ספק הטובה ביותר בארוחה. היו בה אטריות שבושלו בציר סרטנים עם אבוקדו ושמנת חמוצה בצד וטוגני עור עוף (צ'יצ'רון) מעל. משחק הטעמים והמרקמים בין האטריות שנימוחו בציר הימי לקראנצ'יות השמנונית של טוגני הצ'יצ'רון, בתוספת חמיצות השמנת, עשו שם משהו בהחלט מגניב. חבל שלא הייתה זו רמת הבסיס הקבועה של האוכל גם בהמשך הארוחה.
מנת אוקטפוס גרבנזו (78 שקלים) התגלתה כזוועתון קטן. האוקטפוס עצמו אמנם רוכך כהלכה במהלך בישולו ביין אדום אבל כל השאר נראה טוב הרבה פחות. גרגירי חומוס, ירקות שרופים, שמן פימנטון וריבת חלפיניו; כל אלו היו שם אבל לא עשו טוב בחיך. הגרגירים היו נוקשים, הירקות סתמיים, הריבה המתוקה/חריפה לא באמת מגניבה והחיבור בין הרכיבים לא עבד. מנה גרועה.
בעייתית פחות ממנה הייתה מנת הקלמרי פריחולס (76 שקלים), עם תבשיל שעועית פריחולס ועליו קלמרי צרובים. הקלמרי טופלו היטב והיו טעימים. הפריחולס היו בסדר והסה"כ סביר; לא פחות אבל גם לא יותר.
קינחנו עם עוגת גבינה סן סבסטיאן (48 שקלים) שהייתה טובה. השילוב בין הגבינה, מגע ההדרים, מרקם מעט גרגירי (שקדים) ועוקצנות (ריבת היביסקוס) היה מלא חן.
פאן קון מנטקה מתגלה כמסעדה שמתקיימים בה פערים. פידאוס הסרטנים ועוגת הגבינה היו טובים. הסלט הקטלוני והאוקטפוס התגלו כמנות גרועות ששיקפו איכות בלתי לגיטימית בהקשר של מסעדה. אלו פערים כבדים מידי שמעידים על פוטנציאל שאין לזלזל בו מחד אבל כנראה שגם על חוסר בשלות מובהק. הרבה כוונות טובות יש בפאן קון מנטקה. הסימפטיה השמורה למקומות אישיים, המתרחקים מגנריות, נתונה להם אפריורית. נכון לכרגע, המטבח שם זקוק לזמן כדי להתייצב.
פאן קון מנטקה, החלוצים 3 תל אביב, 03-7754141
חשבון:
