אין ספק שהקורונה היא התקופה הקשה ביותר שידעה סצינת המסעדות בישראל מאז ומעולם. תקופת ההסגר המלא ולאחריה הפתיחה תחת גזירות השבוע שעבר מעמידות את המסעדות כאן בסכנת קיום אמיתית. אבל אפילו בתוך הסיוט, שברור שעוד יימשך, נפתחים מקומות חדשים.
בחלל שבקומת הקרקע במגדל שברחוב המכבי בתל אביב פעלה עד לפני מספר חודשים מסעדת סקוטי ופאץ'. משלא צלחה החליט היזם והבעלים, בועז שרעבי (לא המוזיקאי), לשנות את קונספט המקום, אלא שאז באה הקורונה, טרפה הכול והמקום הוסב למסעדה שמטרתה לספק קולינריה ברוח הזמן: פשטות, צניעות ותמורה הגונה לכסף. בצלאל החדשה, אותה פתח שרעבי לפני מספר שבועות, היא מסעדה עם מזטים, שיפודים ודרינקים במחיר השווה לכל נפש.
לבצלאל שני חללים - פנימי, בסיסי ופשוט מאד בעיצובו; וחיצוני, הפונה לפיאצה החדשה שנוצרה מחוץ למגדל החדש, במקום בו שכן בעבר שוק בצלאל. זהו פורמט מתאים עד מאוד למגבלת "20 בפנים 30 בחוץ" של משרד הבריאות. באנו בשעת ערב מוקדמת והופתענו לגלות רוח נעימה באזור החיצוני של המסעדה עם פסקול ים תיכוני עליז וכיפי. שמחנו מאוד לא להיות לבד. לא מעט סועדים נכחו שם.
התפריט פשוט וחף מסלסולים: מזטים, מספר אופציות לנשנושי ביניים ושיפודים. לצידם, תפריט אלכוהול בסיסי אך מפתה. התמחור הרבה יותר מהגון: 17 שקל למזט אחד, 64 לחמישה. מחיר השיפודים 36 עד 48 שקלים, כולל תוספת אחת, כשהשיפוד השני עולה 50% מהראשון. האלכוהול במחירי רצפה: בירות ב-28 שקלים לחצי ליטר, קוקטיילים ב-34, ויש גם הפי האור (בין 18:00 ל-19:30 כל השבוע): של אחד פלוס אחד על כל המשקאות.
היינו שלושה ופתחנו בחמישיית מזטים ופטאייר (26 שקלים). המזטים כללו סלסלת לחמים עם סלסה וטחינה, כרובית אפויה עם טחינה, סלט יווני, מסבחה וארטישוק עם ארוגולה ופטה. רשימת הקוקטיילים בסיסית אמנם אבל כוללת כמה גודי'ז. מתוכם הלכנו על ג'ינג'ר ג'ין ו"הנבחר".
הגיע האוכל. צלוחיות המזטים לא היו קטנות כלל וייצגו נדיבות רבתי. הלחם ניתן בשפע וכך גם הטחינה והזיתים. המסבחה הייתה בסדר גמור וכמוה גם הכרובית בטחינה - אפויה עד לנקודה הנכונה ומתובלת היטב. הסלט היווני היה רענן והגבינה מעליו טובה וגם הארטישוק נתן בחינניות. בפטאייר היו שלושה משולשי בצק טוב במלית תרד, אורגנו וסומאק חביבה. סה"כ שלב המזטים סוכם אם כן כבסדר גמור.
קשה להשוות את איכות הקוקטיילים לזו בה פגשנו שבוע קודם לכן אצל המקצוענים של בושוויק. מאידך, הם גם לא ניסו להיות מתוחכמים כמותם. זה היה פשוט ובסיסי וככזה עשוי היטב. הג'ינג'ר ג'ין נתן משחק מרענן וכיפי בין תבליניות הג'ין (ביפיטר) להדריות הקוואנטרו, בצירוף טעמי סלק חזקים וטוויסט ג'ינג'ר עוקצני. קוקטייל "הנבחר" חיבר בכל הכוח את רוחב הטעמים של קוניאק עם עוצמת הארומטיות של שארטרז בתוספת ורמוט וקמפרי. זה היה קוקטייל עז, יבש ואלכוהולי מאוד. מאחר שהייתה זו שעת ההפי האור יכולנו להזמין עוד קוקטייל באותו מחיר וכך עשינו. יצוין ש-34 שקלים לשני קוקטיילים זה בקושי מחיר עלות. לא, בעל הבית לא השתגע. הוא מבין את המצב ועושה כל שביכולתו כדי להיות אטרקטיבי.
ישבנו לנו בחוץ, האוויר היה נעים, המזטים נדיבים וחביבים, הקוקטיילים חסרי יומרה אך מספקים והכול בזיל הזול. שמחנו. התחלנו להתמוגג אפילו. הקורונה, כך חשבנו, שולחת את המסעדות בחזרה אל הבסיס, לערכי תמורה לכסף שכמותם לא פגשנו לא רק מזמן; כנראה שמאז ומעולם. זה הכיוון אליו זורמת כנראה הסצינה. זו תהיה דרכה לשרוד. מבחינתנו, כל אימת שהפשוט-הפשוט-הזה עשוי בסדר, זה סבבה לגמרי.
ואז הגיעו השיפודים ואיתם המורכבות. מאז אמצע מרץ, עת פרצה הקורונה, קיוויתי שהרגע הזה לא יגיע. המסעדות בצרות וכולנו מפללים להישרדותן. בחרתי, בכוונה, לכתוב על מקומות שהערכתי שיהיה בהם לפחות בסדר, כדי להימנע מאמירה שלילית. מספיק קשה למסעדות גם ככה. הצלחתי, איכשהו, לשרוד רצף יוצא דופן של אמירות חיוביות, חריג לחלוטין בשגרת הכתיבה הרגילה שלי. עם כל הקביעות הללו הייתי ועודי שלם לגמרי מצפונית אבל ברור היה שיגיע הרגע שבו זה יצטרך לקרות. גם אם מבקר המסעדות בעידן הקורונה חרד מאוד לגורל הסצינה ומנסה ככל יכולתו שלא להתייחס בשלילה, שומה עליו לעשות את עבודתו נאמנה גם עכשיו. אי אפשר למרוח ממצאים שליליים וכך אני עושה הפעם, לא בלי צער.
הזמנו שישה שיפודים, שניים לכל אחד מאיתנו: חזה עוף במרינדה ופרגית (36 לשיפוד חזה עוף ו-42 לפרגית ולפיכך - 63) , שוק טלה ושייטל (48, 47 ולפיכך 72 לשניים), ופילה ושייטל (48 ו-47 ולפיכך 72). כל אחת מהמנות מגיעה עם תוספת לבחירה. הלכנו על אורז בוכרי, ירקות צלויים וסלט.
עד לשלב זה התנהלה בצלאל כמו ממשיכת הדרך חסרת היומרות והסימפטית של מסעדת האחים האהודה. אבל לא רק שהשיפודים לא הזכירו במאום את האחים, עלי לגייס תועפות של עדינות והתחשבות, מוטות קורונה וייסורי מצפון, כדי לכתוב שהם היו פשוט לא טובים. שום דבר - מאיכות הבשר, דרך תיבולו ועד מיומנות צלייתו - לא היה ברמת סבירות מינימלית. אפשר לומר זאת גם כך: רק הרעבים ממש מבינינו אכלו מהבשר וגם הם לא את כולו.
שלוש התוספות חזרו לחינניות של פרק הפתיחה. הסלט היה טרי ורענן, הירקות הצלויים עשויים היטב והאורז הבוכרי טעים. שלושתם החזירו אל שמחת החיים שעימה התחלנו את הארוחה הזו. על הדרך הזמנו עוד קוקטייל - "ג'ין בקיץ" (ג'ין טוניק עם אננס וטימין) שהיה מתקתק וחביב, ללא חיוב במסגרת ההפי האור, ועוד בירה קטנה 0.2 (11 שקלים).
אז מה היה לנו? בריזה טובה, מוסיקה שמחה, מזטים טעימים והמון אלכוהול לא רע בכלל, וכל זה במעט מאוד כסף. איך סוגרים את הטקסט הזה באמירה חיובית? קל יחסית, איזה מזל. אחזור לבצלאל ללגימה ללא תחתית במחירים השווים לכל נפש גם מחוץ לשעות הערב המוקדמות, ולנשנושים העשויים ללא דופי, ואנסה בכל זאת לטעום שיפוד אחד, בתקווה שמשהו ישתנה לטובה באגף זה של התפריט.
בצלאל, המכבי 2 תל אביב, 03-7566165
