בנדיקט פיקניק פארק: כשארוחת הבוקר מגיעה עד השמיכה הפרטית

זאת יכולה להיות הארוחה הכי חשובה של היום או הארוחה הכבר לא כל כך חשובה של היום. היא באה עם המון קפה בצד או בלי קפה בכלל, בריאה מאוד או מושחתת מאוד, או סתם משהו שיושב טוב באמצע הסקלה הבלתי אפשרית הזאת. היא מודלורית, מגוונת, מותאמת-אישית וקולקטיבית כאחד. כן, זה אפשרי, בדקנו.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

ארוחת הבוקר היא בו-זמנית גם הארוחה שאנחנו הכי מתעלמים-מדלגים עליה לאורך השבוע, וגם זאת שאנחנו הכי משקיעים בה בסופו. זה לא פיצול אישיות, מקסימום פיצול קיבות וחשקים.

היא באה כבוקר ישראלי שגרתי או כבופה עמוס צלחות ואפשרויות, כבראנץ' עם קוקטייל וכפתור אדום שמנקה עורקים מחמאה וכסלסלת פיקניק שיודעת להוציא את המקסימום מהטבע.

מה שבטוח, וכמו הרבה תחומים אחרים בחיים שלנו כאן, העסק הזה תפס תאוצה בשנים האחרונות, זינק ממש במהלך הקורונה, ונראה שהוא לא מתכוון לעצור בקרוב. וכאן אנחנו נכנסים לתמונה.

או במילים אחרות - קבלו את מדור ארוחות הבוקר-בראנצ'ים-פיקניקים של וואלה! אוכל. השם זמני וקצת מדכא תיאבון, אנחנו יודעים, אבל כל השאר יאזן את זה יופי.

והשבוע: כוכבת ברקפסט ותיקה ומבוססת, שהלכה לטיול בפארק.

מיתר שליידר פוטשניק הזהירה אתכם (אולי הפצירה, לא חידדתי איתה את זה) בשבוע שעבר לא להיות כמוה. הבקשה הזאת (תחינה? אולי המלצה בכלל? מיתר בהחלט יודעת לערפל דברים כשצריך) התבססה על ארוחת הבוקר המצוינת שהיא אכלה, בתצורת פיקניק בסלון הממוזג שלה, ושהייתה בדיוק ההיפך ממה שהתכוונו משוררי ציונה.

ולכן, טבעי לחלוטין לפתוח את הטור הזה באזהרה-הפצרה-תחינה-המלצה משלי - בבקשה, בבקשה, בבקשה, אל תהיו כמוני.

כמוני, כלומר לשמוע שרשת "בנדיקט" החלה להפעיל טכנולוגיית איתור מדויקת שיודעת למצוא את שמיכת המשבצות האדומה שלכם (בציר קורונה 2020) ברחבי פארק הירקון, לשדך לה גולף קארט עם אפיל חו"לי, ולהניח עליה סלסלת פיקניק עמוסה.

אתם, בתמורה, צריכים בעיקר לשבת שם ולא לעשות כלום (כלומר, צריכים להזמין את אותה סלסלה, אבל אני מניח שיש כאן איזושהי רמת בסיס של הנחות יסוד תבוניות). אתם בעיקר צריכים לא ללכת, כמוני, פיזית, כמוני, ברגל, כמוני, עד האיגלו החדש של בנדיקט, כמוני, ולאסוף, כמוני, את הסלסלה, תוך שאתם מתעלפים מהדרך ומתעלפים שוב כשאתם מגלים שהאיגלו לא ממוזג.

מיתר התחילה, ואני ממשיך - בגדול כנראה אל תהיו כמונו. זה משתלם בפרטים הקטנים אך גם בתנועות הגרנדיוזיות יותר של מכחול החיים.

ועכשיו - לאוכל.

ימי המגיפה תפסו את הרשת הישראלית המצליחה בצוואר, מסירים מסדר היום (ומשולחנותיה) כל ססמן לארוחת בוקר ישראלית כפי שלמדנו לאהוב אותה. השפע, הצלוחיות והריפילים נחסמו, והיא הצליחה להמציא את עצמה מחדש בקרנבל מארזים, סלסלות, אריזות וקופסאות. עכשיו, ודווקא בזמן שהסניפים הפיזיים שוב מתפקעים, הגיע הזמן לחדד ולפתח (ראיתם איך לא אמרתי "לדייק", נכון?).

מיזם בנדיקט פיקניק פארק השתלט על איגלו האייטיז המפורסם שבגני יהושע, צמוד מאוד לאגם ולמתחם שממנו מתרומם הכדור הפורח, וסמוך לא פחות לאינספור מבנים אחרים, חלקם מוזרים למראה, אחרים נוסטלגיים ומוזרים למראה, והשאר כבר מזמן לא מוזרים למראה, אלא סתם מעט קריפיים.

הרעיון פשוט - דוכן שאפשר להזמין ממנו, ובסיס-אם למשלוחים מונחי GPS שישמחו לפזר באזור הגיוני יחסית ארוחות מוכנות, מאפי בוקר, מארזים בהרכבה עצמית וכן, גם את הפנקייקים. הנחת היסוד פשוטה עוד יותר - הישראלים התאהבו מחדש באאוטדור, וסיגלו לעצמם מנהגים פרובנסיאליים, שהרי אם צועדים מספיק זמן לעומק פארק הירקון, לא יוצאים באיצטדיון רמת גן אלא בפרובאנס.

התפריט, כנהוג בבנדיקט, מגוון מאוד ומודולרי מאוד, וכולל להיטים מובנים כמו "בנדיקט פיקניק בוקס" (בייגל סלט ביצים, בייגל סלמון, סלט קיסר, פריטטה ירקות וגבינות, ירקות טריים, שלוש לחמניות פרעצל, גבינת שמנת, מטבל משתנה, חמאה, ריבת תפוחים וקינמון, נוטלה, קרואסון חמאה, מיני פנקייק קינדר וחצי ליטר מיץ תפוזים, 239 שקלים, 289 עם סלסלה רב-פעמית ומפה), או "פיקניק בקטנה" (שני כריכים ושני מאפים מתוקים, שתי כוסות קפה קר ואבטיח עם בולגרית, 109 שקלים).

אני לקחתי דווקא ערכת DIY (249 שקלים) שבניגוד לשמה המפורש, כוללת בעיקר סדרה ארוכה של שאלות בפורמט מבחן אמריקני, ולא באמת הרכבה עצמית. התוצאה, עם זאת, גודשת את הסלסלה עד כלות, ומאפשרת לך לשמור על פאסון של עצמאות ולבנדיקטאים לשמור על הוויטרינה מהסתערות. ווין-ווין.

היו שם, בין היתר, קיש אישי (בצל, במקרה שלי) חמים, סלט יווני טרי (אם כי גזרת העגבניות דורשת מעט יותר יכולות סינון), סלט עדשים כיפי ככל שסלט עדשים יכול להיות כיפי, מאפה גבינות עם אספירציית בורקס שחומם מחדש והצליח לעמוד במשימה וגם ארבעה סלטי מעדניה - איקרה אוורירית להפתיע, סלט חצילים מעט חלש יחסית לז'אנר, סלט ביצים מוצלח מאוד וסלט טונה טוב.

חוץ מזה, צורפו גם שני בקבוקי מיץ - תפוזים-גזר ותפוזים שאינם צריכים גזר כי הם תפוזים אסרטיביים מספיק - שהפתיעו לטובה בטריותם, מאפי בוקר מתוקים וחמימים, לחמניות פרעצל מצוינות, בגט קומפקטי ופריך, כמה פלחי אבטיח קרים וכל הכלים שצריך בשביל לגרום לכל זה לעבוד.

בשלב הזה, שבריר שניה לפני שהסלסלה נסגרת איכשהו על כל התכולה הזאת, תהיתי כמובן - בקול רם ותוך השפלת מבט - מה עם הפנקייק. זאת הייתה תהייה שבאה יותר מעולמות המוסר, אך היא הוכיחה את עצמה כעבור שעה, כשהיינו מפוצצים ובכל זאת הסתערנו על הקינוח, מוצר דגל מוצדק של בנדיקט.

ענקית ארוחות הבוקר הישראלית הייתה שם, אין להכחיש, הרבה לפני כולם. אני זוכר היטב - ותוך חשש-מה מהסגרת הגיל המופרך שלי - את פתיחת הסניף הראשון שלה בתל אביב, ואיך היה צריך להסביר אז את הקונספט, לסחוף אנשים לאכול "אוכל של בוקר" בלילה, ולברך אותם כשהם נכנסים בבוקר טוב, שהרי הומור טוב אינו פג-תוקף.

באופן טבעי, היא איבדה מעט מהאדג'יות שלה עם השנים. באופו שאינו טבעי כלל, היא הצליחה להתעשת כל פעם מחדש, להמציא את עצמה פעם אחר פעם ובעיקר לא לדרוך במקום, ולהמשיך ללכת.

כמוה, גם אני עדיין ממשיך ללכת, אם כי פיזית ממש, עושה את דרכי חזרה מהאיגלו לעבר שמיכת הפיקניק הפארק-ירקונית שלי, ולחיים שהותרתי מאחור. אתם לא חייבים להיות כמוני, בחום הזה אפילו רצוי שלא. רק שימו ראש על הדשא המוצל של הפארק, תרימו אותו רק כשאתם שומעים גולף קארט מתקרבת, ואל תתנו לה לעזוב בלי פנקייק.