שמישהו אחר יביא מדליה, לנו יש ספה זהב: אולימפיאדת הסושי של ג'ירף

קומבינציה מיוחדת שהשיקה הרשת הוותיקה גרמה לנו להעלות הילוך בספורט הקיץ האהוב עלינו

סיור במפעל מילקי של שטראוס (שלומי גבאי)

בזמן שכתבתי את השורות האלה, עצם קיומה של אולימפיאדת טוקיו היה עדיין מוטל בספק. ההגדרה הראשונית שלה כ"אולימפיאדה הסטרילית הראשונה בעולם" התנפצה מהר מאוד מול הכותרות על ספורטאים חולי קורונה, אבל יש כוחות שאי אפשר לעצור - הוועד האולימפי, למשל, או מחלקות שיווקיות קולינריות.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

וכך, קיבלנו לידינו את ה-Sushi Box של ג'ירף - קופסה במהדורה אולימפית מיוחדת, קצת יפנית במאפייניה, קצת מהודרת ויפה מהרגיל, ובעיקר מעודדת אותנו להתמיד בספורט המועדף עלינו בכל קיץ - זלילת ספה מאומצת בזמן שאנשים אחרים - אלים, במקרה הזה - מזיעים מולנו.

יש לו חלום

הישראלי שהאכיל את נסיכת תאילנד חזר לארץ

לכתבה המלאה
מזהים את המסלולים? הקופסה האולימפית של ג'ירף (צילום: רן בירן)

הקופסה האולימפית - מי שיתאמץ ודאי יזהה בה דמיון כלשהו למסלולי השחייה בבריכה או מסלולי הריצה בתחרויות האתלטיקה, אבל כאן נעצור ברשותכם עם האסוציאציות הספורטיביות - כוללת שישיית רולים לבחירה ושתי בירות קירין, יפניות כמובן.

הן מגיעות במהדורה של קומבינציית דגים (286 שקלים) או קומבינציה צמחונית (245 שקלים), ואם לשפוט לפי הקיבה שלנו, הן בהחלט יספקו שני אנשים, במיוחד אם לוקחים בחשבון את הבירה.

בין הרולים במארז ניתן למצוא רול עטוף סלמון וטונה במילוי אבוקדו, מלפפון, עירית וצנון יפני כבוש, מיונז יוזו ופירורי טמפורה, יאמי ווג'י(טופו בטמפורה, בטטה סגולה, מלפפון ועירית, עטופים בבטטה עם מיונז חריף ובוטנים), ווסאבי באש (אבוקדו, מלפפון וצנון יפני מוחמץ עטוף בסלמון צרוב ומיונז וואסבי מעודן) וגם סלמון גראנדה (סלמון מאודה וקנפיו, ברול מטוגן עטוף טמפורה ושני סוגי שומשום, ספייסי מיונז וטריאקי).

לא אותנטי, אבל למי אכפת? ג'ירף:

זה סושי לעיניים ישראליות שאוהבות גדול והרבה. לא שיש רע בכך

במבחן המראה, הסושי עובר בגדול. הוא יפה וצבעוני, הרולים גדולים ונראים מגוונים. האם זה דומה לסושי המתעליין שאכלנו ביפן בימים שבהם לא הייתה אולימפיאדה אבל כן היו לנו חיים מחוץ לגבולות המדינה? לא. זה סושי לעיניים ישראליות שאוהבות גדול והרבה. לא שיש רע בכך, אבל הוא לגמרי לא מנסה להיות אותנטי, ולראייה - קיבלנו מעין סושי טופו שנראה עטוף בפירורי שניצל.

ועכשיו לטעם: הסושי של הג'ירף מרגיש טרי, וזה משהו ששווה להזכיר במחוזותינו למרבה הצער. המרכיבים היו מגוונים וטעימים, ולא צופו בטעמים נלווים - ומקובלים מאוד במקומותינו - של מתוק.

מה שכן, הרגיש לנו שהיה יותר מדי אורז ברולים, ולמרות העובדה הזאת חלקם לא החזיקו בעומס של התוספות, ואולי פשוט לא היו מהודקים מספיק. הקירין היפנית שמצורפת למארז היא בירת לאגר בהירה ויבשה שנמזגה טוב עם האוכל.

תמורה הוגנת למחיר. הקופסה האולימפית של ג'ירף (צילום: רן בירן)

בלי קשר לאולימפיאדה, אין ספק שהמארז הוא חלק מנישה מאוד הכרחית כשמדברים על הזמנת סושי בישראל. אם אתם זוג חולה סושי, או שיש לכם בבית מתבגרים רעבים (אלוהים, כמה תיאבון), אין לי ספק שבכל הזמנה אתם פוזלים למגשי הקומבינציות, האגף שחוסך לכם החלטות לגבי תוספות וכמויות, ועל הדרך חוסך גם כמה שקלים.

המארז של ג'ירף, שיישאר איתנו גם אחרי האולימפיאדה (כאמור, הייתי מציעה אותו גם בלי הבירות, במהלך שיהפוך אותו לעוד יותר משתלם), הוא לגמרי תמורה הוגנת למחיר שלו, ואופציה טובה לכל מי שמחפש סושי טרי וטעים בלי יומרות. מה שנקרא, סוגר פינה.

רק הערה אחת, שכבר ציינו אותה בפעם הקודמת שכתבנו פה על התפריט הצמחוני-טבעוני של ג'ירף - מישהו שם חייב להיות עם יד פחות קלה על הפלסטיק. אנחנו קיבלנו עם המארז לא פחות משבעה סטים של צ'ופסטיקס וכלים חד-פעמיים. אם הכתבה הזו לא תועיל, אולי החוק שמכפיל את מחירי החד-פעמיים יעזור. כי אחרי הכול, מה שווה סושי טעים אם לא יהיה לנו עולם לאכול אותו בו?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully