11:15 בבוקר, ושרונה מרקט מצוחצח לקרב שהוא הסתערות הצהריים השגרתית של משרדי הסביבה, מתוגברת בפלוגה המסייעת שהיא תיירי סוף אוגוסט והחופש הגדול.
מצוחצח, אך עדיין מנומנם. חלק מהדוכנים עדיין לא עברו למוד הפעלה, חלק הרימו חצי סוכך וסידרו לעצמם אשליה של שקט. אבל לא אריאל רוזנטל. לא. הוא נראה כאילו הפיתה הבאה שתצא מכאן תכריע את היום שלו. במובן מסוים, המשפט הזה תמיד נכון.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
הסניף החדש של "הקוסם" נפתח להרצה רק יום קודם לכן, אז סידרתי לעצמי מחדש את הלו"ז, עשיתי תיאומים ושיניתי דברים, הגמשתי משימות ודחיתי התחייבויות פחות מחייבות. רק על דבר אחד דילגתי בביטחון עצמי משגע, אך לא מופרז - לא בדקתי אפילו בצחוק אם הוא יהיה כאן.
בכלל, אתם זוכרים פעם שעברתם ליד "הקוסם" - שבע בבוקר או שבע בערב - ולא ראיתם אותו שם? חמוש בסטטיסטיקה הזאת, אני פותח את דלת הזכוכית של המרקט, מחייך למזגן ומעיף מבט קצר שמאלה, למיקום הפינתי החדש והמצוין (שבעתיד צפוי להיות אף יותר מצוין). נו, נראה לכם שהוא לא שם?
20 שנים תל אביב מחכה לסניף הזה. מדובר במשפט פומפוזי, אך גם באנדר-סטייטמנט. רוזנטל חיכה, דחה, סירב וחייך. אולי הוא לא רצה. אולי זה לא הרגיש לו נכון, אולי הרגע לא הבשיל. עכשיו הכול התחבר, ובעיקר האנשים - יו"ר קבוצת ביג איתן בר זאב, המנכ"ל חי גאליס ומנכ"ל המרקט איתי אלדר, "שותפים לדרך שבלעדיהם זה לא היה קורה", כהגדרתו.
הפתיחה הזאת (עדיין בהרצה אומרים לכם, מה לא ברור?) היא כנראה יהלום הכתר הנוצץ ביותר של מהפיכת שרונה מרקט, נחיתה קולינרית שעושה רעש ועושה כותרות, והכול חיובי ומסקרן וטעים. בשנתיים האחרונות נכנסו לכאן יובל בן נריה ואייל שני, רחל בן אלול ואסף גרניט. הקוסם זה אחרת. אי אפשר להסביר את זה, בעיקר כי קסמים עדיף שלא יוסברו.
"מדויק, ויהיה בסדר". הקוסם:
רוזנטל מטייל בין העובדים - עדיין אין כאן מספיק, בטח בהשוואה לספינת-האם, ולכן שעות הפתיחה כרגע מצומצמות מאוד. הרצה אומרים לכם - ומבקש משהו שבכל דוכן אוכל רחוב אחר בעולם היה נחשב כפירה. "תעבדו לאט", הוא אומר להם.
אני צוחק בקול רם מהמפגש בין המילים ובין העיניים שלהם, אבל הוא מתעקש: "הרצה זה ללמוד את העסק ולשפר. הסברתי להם שאנחנו לא ממהרים לשום מקום. ביקשתי שיעבדו מדויק, ושזה מספיק. באנו להיות טובים, והכול יהיה בסדר". זאת לא מכונה ולא פס נע של פיתות. זה אוכל רחוב עם חכמת רחוב, זן ואמנות החזקת הפיתה.
הוא מדלג ביניהם, מסביר "באיזה שלב שמים כמון, כמה ולמה", ועובר לעובד הבא. מדי פעם הוא עוצר, מכנס את כולם לשיחת מורל שמסתיימת בצעקות עידוד, ומנסה לפזר מעט מהחשמל שלו עליהם. יש קבוצות ספורט של טד לאסו שעולות למחצית השנייה במשחק העונה שלהן עם פחות אנרגיה. "בהרצה רצים. כשנהיה בשלים, נפתח עד הסוף. אנחנו על זה. בשביל זה באנו לפה", סיכם.
התפריט כאן לא השתנה כמעט בכלל ביחס לסניף בפינת רחוב המלך ג'ורג'. אותן פיתות נהדרות, אותה שווארמה טרייה, אותו פלאפל וחציל שרק עליו אפשר לפתוח את הסניף השלישי, וגם אותם חומוס וסלטים, טחינה ורימונדה.
בצד מחכה מקרר - "המרכול" - עמוס בקופסאות שיכולות להרכיב ארוחה מפוארת בבית, פיקניק מפואר לא פחות על הדשא, או סתם לקשט ישיבת עבודה באוכל שאנשים באמת יאכלו. "גיליתי בכל התקופה הזאת של הקורונה שאנשים יקחו כמובן משהו בפיתה, אבל רוצים גם לקחת הביתה", הסביר רוזנטל.
המטרה פשוטה - "שיהיה לך הקוסם כל הזמן" - והאמצעים פשוטים עוד יותר. לפעמים אושר הוא טחינה סמיכה בקופסה. לפעמים הוא כבד ובצלים כהים, או פטריות שמישהו השגיח עליהן יותר מהמקובל. "אפילו שווארמה אפשר לשים במיקרו. נכון, זה לא יוצא אותו דבר, אבל אם אתה במשרד או בבית, ופתחתם שולחן ויש באמצע פיתות וקצת חומוס, ואתה יודע שיישאר לך עוד גם למחר, לעוד ארוחה, מה רע?", תיאר. מה רע, באמת?
בקרוב - שלושה כיווני אוויר. הקוסם:
בבניין האימתני שמצל על מתחם שרונה ספרתי 61 קומות לפחות. לא כולם חזרו לעבוד מהמשרדים שלהן, ולא כולם יורדים באמת לצהריים, אבל זה יהיה מגוחך לחשוב שמישהו צריך היכרות עם הקוסם. ובכל זאת, הקופאית שמחייכת לעוברים ושבים מציעה להם להביט בתפריט ומסבירה להם על הדרך מה מוכרים פה.
זהו רגע תל-אביבי מקסים, כמעט פרודי במאפייניו. "יש כאן פלאפל ושווארמה", היא אומרת ברצינות, "אפשר בפיתה או בצלחת". אני מברר עם רוזנטל איך קיבלו אותו בשוק, והוא סולידי: "מי שמכיר אותי שמח. מי שלא, שמח להכיר".
איך שלא תשחקו עם זה, לא יותר משבע דקות מפרידות בין העוגן הקינג ג'ורג'י ובין הסניף החדש. רוזנטל החליט לשחק את זה עם אופניים. "קניתי זוג פשוט, שחור, לא חשמלי, והתחלתי לפדל", תיאר את מסע הדילוגים החדש שלו, "אנשים מדברים המון על שיטה. השיטה שלי זה אני. הנוכחות שלי, והצורך שלי להיות שם - נפשית ורוחנית וגם פיזית. בשבילי זה לא סניף, זה מקום, בית".
התכנון ארוך-הטווח נשען על סיום עבודות הבנייה הגרנדיוזיות שצמודות למרקט, ופתיחת רחבה חיצונית גדולה במה שהוא כרגע גשר הצופה לנוף מרהיב של דחפורים ומנופים. זה יהיה גם האות של הקוסם לחזור לנקודת המוצא המועדפת עליו - אוכל רחוב.
"הכול עלה בשיחות בינינו", שיחזר, "רציתי להישאר עדיין ברחוב, וככה אני אהיה אפילו יותר שם מאשר בתוך המרקט עצמו. יהיו לנו שלושה כיווני אוויר, ואני אפתח את החלון שכרגע עדיין סגור, ואוכל למכור בדיוק כמו שנכון לנו".
לדבריו, המגיפה השפיעה על דפוסי ההתנהגות של האנשים. "אנחנו עדיין בתוך האירוע ההיסטורי הזה. הוא לא נגמר הרי, אבל העולם השתנה. בתוך כל השינוי הזה יש גרגר קטן שקוראים לו 'הקוסם'".
המסע של רוזנטל נמשך. הוא מכנה אותו "מסע רוחני עם עצמי", ובגיל 46 הוא כבר יכול לדבר על התמסרות טוטאלית. אנחנו, מהצד, יכולים סוף סוף ליהנות מכך שבמסלול יש תחנה נוספת. "יש לי מקום בלב לשתי אהבות", סיכם. גם לנו.